כה סיפר הגה"ח רבי ישעיה אשר זעליג מרגלית זצ"ל המכונה איש מירון:
יהודי אחד הלין את צרתו בפני הצדיק הרה"ק ר' ישעיה מקרעסטיר שזה זמן רב שאינו מוצא מקור פרנסה ובשל כך אין לו ליתן לחם לפי הטף. הצדיק הורה לו לפתוח עסק חדש והאציל עליו את ברכתו. האיש עשה כדברי הצדיק, ואכן זכה לברכה גדולה ותוך תקופה קצרה נעשה עושר גדול.
כעבור שנה הגיע שוב אל הצדיק להודות לו על ברכתו, אך הלין בפניו שמאז שנעשה בעל ממון, צמחו לו מכל עבר קרובים וידידים אשר כולם רצונם עז לזכות אותו בצדקה, ואין לו מנוח בעבור כך.
תלונת האיש הדאיבה מאוד את לב הצדיק, 'והרי אתה בעצמך עד לפני שנה לא היה לך במה לכלכל את ביתך והיית מבקש צדקה מנדיבי העם, ועכשיו שזכית לעשירות אתה מלין על שמבקשים ממך צדקה?!' ביקש הצדיק מן המשמש להביא דף ועט. אחר שאל את האיש כמה אנשים חשובים ישנם בעירו. האיש מנה את שמותיהם והצדיק רשם על הדף.
כשסיים, אמר לאיש: "נו, אם אתה אינך רוצה ליתן, נחפש מישהו אחר שירצה ליתן".
כשהבין האיש מה עולל לעצמו, כי הנה הצדיק מבקש ליטול ממנו את העשירות, נתיירא מאוד, והודה כי לא מחכמה אמר זאת והנה הוא מתחרט על מה שאמר. הוכיחו הצדיק ואמר לו בהאי לישנא: "בשביל מה צריך האדם פרנסה אם לא בשביל לחלק לבני ישראל?".
לא מהר כל כך ויתר הצדיק לאיש. הוא פנה אליו והודיע לו כי הוא הולך להפיל גורל בין כל השמות שרשם על הדף ויכליל גם את שמו בין השמות, והיה אם יתחרט בחרטה גמורה על הדברים הנלוזים שאמר ויקבל על עצמו בקבלה אמיתית לתמוך מכאן ואילך בכל העניים בעין יפה וביד רחבה, יעלה שמו בגורל, ואם לאו, יעלה אחד מן השמות האחרים.
אומר ועושה. הצדיק התחיל להכין את הפתקאות, כשלצדו עומד האיש ומכה על חטא… סופו של דבר היה ששמו של אותו עשיר עלה בגורל מפני שחרטתו היתה אמיתית, וכששב לביתו כבר היה לתלמיד מובהק של הצדיק מקרעסטיר, בהבינו עד כמה צריך ליתן לאחרים…
ואכן אצל הצדיק מקרעסטיר הגיע שפע מכל קצווי תבל, מפני שלא היה לוקח שום דבר לעצמו, ורק עמד בתווך כדי ליתן שפע לאחרים. והאמת שהדבר היה קשור גם בשורש נשמתו של הצדיק, וכפי שהעידו עליו הגה"ק מצאנז והרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא והרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זיע"א, שמחמת שורש נשמתו יש ביכולתו להשפיע פרנסה לישראל.
(שיעורים בלומדות וחסידות – הרב שמעון שפיצר שליט"א)