הרב בנימין גולד
"קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹקיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹקיהֶם" (ויקרא כ"א, ו')
יש להתבונן: מאחר ואמר הכתוב "קדושים יהיו לאלוקיהם" היינו שיהיו במעלה הגבוהה ביותר מכל ישראל, מה מקום לצוות להם ש"לא יחללו שם אלקיהם" שהיא מדרגה הגרועה ביותר? די לומר שלא יתנהגו באופן שלא מקדשים שם שמים, אבל למה יש לצוות שלא יחללו שם שמים?!
מבאר הגאון רבי יעקב ניימן זצוק"ל בספרו 'דרכי מוסר', שנלמד מכאן שבעבודת ה' אין דרך ממוצעת שאין בה קידוש ה' ואין בה חילול ה', אלא בעבודת ה' או שיש קידוש ה' ואם לא אז זה חילול ה'! כאשר לא מקדשים שם שמים אזי מחללים כבוד שמים! ולכן מזהירה התורה "קדושים יהיו" – כדי שלא יחללו שם אלוקיהם.
ומוסיף, שכן מצינו שאמרה התורה "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי… לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם… השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים" – אין דרך ממוצעת בעבודת ה': או שמגיעים למדרגה של "לאהבה בכל לבבכם ובכל נפשכם" ואם לא נמצאים בדרגה זו – אז יורדים ל"וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים", ואומרים חז"ל כיון שאדם סר מן התורה מיד נדבק בעבודה זרה.
בפרשת האזינו (לב, ו) כתוב "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם וגו" – האם אחד שהוא לא חכם מיד נהיה נבל? ראיתי בספר 'אור דניאל' שמביא, שרואים גם מכאן שאין דרך אמצעית בעבודת ה' ואין פשרות בזה, כי מי שלא בגדר 'חכם' הרי הוא 'נבל' חלילה, כיוון שלולא לימוד התורה שעל ידו האדם מתחכם, עלול האדם להידרדר מטה מטה עד שיהיה בגדר נבל חלילה.
***
המגיד הירושלמי הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל, היה בכל שבת דורש בבית הכנסת 'זיכרון משה' שבירושלים, ורבים היו מגיעים להתענג מצוף אמרותיו ודברי חידודיו.
באחת מדרשותיו, הרעים לפתע בקולו, דפק בחוזקה על הסטנדר ושאג מנהמת לבו: "יהודי 'זיכרון משה' היקרים, כשנבוא אנחנו לשמים נתבע על חילול שבת ועל גילוח בתער!!". מבטי תמיהה נראו בקהל, למה מתכוון ר' שלום, במה חטאו הם בתער וחילול שבת, יותר מדברים אחרים שאולי נכשלו בהם בשוגג?!
ומיד המשיך ר' שלום בדבריו הנוקבים, וסיפר שהוא וידיד נפשו ר' עזרא ברזל, נודע להם אודות ספר ב'סמטת הספרים' המגלח בתער, הם החליטו לבוא איתו בדברים ולשדלו לחדול ממעשיו, הספר התגלה כאגוז קשה לפיצוח ועקשן, וניסה לנער אותם מעליו, בתחילה בעדינות ובסוף באיום, אך הם מצווים ב'הוכח תוכיח' אפילו מאה פעמים. הם התמידו בדבריהם ונגשו אליו כמה וכמה פעמים לשדלו בדברים. לאחר תקופה ארוכה חלחלו דבריהם ונשאו פרי, והלה הפסיק לגלח בתער.
חלפו מספר חודשים, ונודע להם שהלה שב לסורו פותח את המספרה בשבת ומגלח בתער. הם נגשו למספרתו והוא מיד בראותם קרא: "איני רוצה להכירכם הסתלקו מפה!!". הם דרשו הסבר, והוא סיפר: "ביום השנה הראשון לפטירתו של אבי, רציתי להגיד קדיש לעילוי נשמתו, התעניינתי אצל חבר היכן אוכל לעשות זאת, והוא המליץ לי על בית הכנסת 'זיכרון משה' השוכן לא רחוק מן השוק, שם מתקיימים מניינים מסביב לשעון. הצטיידתי בכיפה ושמתי פעמיי אל עבר בית הכנסת. משנכנסתי צד את עיני השלט 'אסור לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה', מתחת לשלט המפואר ישב חלפן דולרים, ובאמצע התפילה מלמל לחברו דיבורים אודות השער היציג". ואז פנה אליהם ואמר: "אתם באים לדבר אתי על איסורי תורה וכך מתנהגים אנשיכם?! האם הם מכבדים את הכתוב בתורה?! זהו היחס שמקבל איסור תורה אצלכם?! אפתח אני את המספרה בשבת, אגלח בתער ולא תוכלו להטיף לי מוסר!!"…
עכשיו פנה ר' שולם לשומעי לקחו ההמומים בזעקת הלב: "יהודי זיכרון משה, הנכם יושבים כאן, אולם מצודתכם פרושה ב'סמטת הספרים'! יהודי מחלל שבת ומגלח בתער בגללכם!!!".
הנה דוגמא מוחשית שאם אדם לא מקדש שם שמים, אז לא שהוא בדרך אמצעית, אלא הוא מחלל שם שמים, ובמעשהו גורם חילול שם שמים אף שלא ביודעים!!