סיפר יהודי, שהיה בן בית אצל רבי מרדכי שוואב, תלמידו של ה״חפץ חיים״. רבי מרדכי שוואב וכל אחיו היו תלמידי חכמים מופלגים, עובדי ה׳ ובעלי מעלה. אותו יהודי שאל את רבי מרדכי – איך זוכים לכאלה ילדים? גם אני רוצה לזכות בזה.
הוא שאל פעם ופעמיים, אך רבי מרדכי לא ענה, עד שפעם אחת לקח היהודי כסא, התיישב לידו ואמר: ״אני לא זז מפה, עד שאתה עונה לי מדוע אביך זכה לזה״.
״אתה עקשן גדול״, חייך אליו רבי מרדכי, ״קשה לעמוד מולך… ובכן, אבי היה אדם פשוט. זמן קצר לאחר נישואיו, הוא ניגש אל הבימה בבית הכנסת, ודפק עליה כדי להודיע הודעה. הוא לא היה גבאי, ובגרמניה שום אדם מלבד הגבאי לא העז לדפוק על הבימה.
"הכל השתתקו מופתעים, והוא הכריז: 'אני צריך אתכם לעדות'… הם לא הבינו כלל מה הוא רוצה, ואז הוא ניגש לארון הקודש ואמר: 'ריבונו של עולם, כל האנשים כאן בבית הכנסת עדים, שאני אף פעם לא דיברתי בתפילה, ואני גם מבטיח שלא אדבר אף פעם בתפילה. אני לא צריך כסף ולא כבוד, רק דבר אחד: אני מבקש מריבונו של עולם – אנא, זכה אותי בילדים צדיקים שעוסקים בתורה'״.
(כבוד בית ה׳, הובא בגיליון קדושת בית מקדש מעט)