הכיס ריק ואין בו ישמח וירוה (זמירות שבת)
בספר "אבותינו ספרו לנו" מובא מעשה מופלא מתוך "אוצר המעשיות":
תלמיד חכם מפלג בתורה ומתמיד עסק בתורה לשמה והתפרנס ממשלח יד כלשהו. כדרכם של העוסקים במסחר, מפעם לפעם הצליח במסחרו והתפרנס ברוח, אולם היו גם ימים קשים יותר, בהם הצליח להחיות את משפחתו רק בדחק רב.
באחת מאותן תקופות קשות, בהגיע יום חמישי, פנה לאשתו ואמר: "ראי נא, בבית אין פרוטה לפרטה לקנית צרכי שבת, נעשה, אפוא, שבתנו חול, ובלבד שלא נצטרך לבריות…".
"שבת בלי יין לקידוש?" – הצטערה האשה – "בלי חלות, מלבד איזושהי פת חרבה? בלי נר למאור? בלי תבשיל או לפתן?"
בלית ברירה עלתה על יצועה, כדי להשכיח את צערה ומרירותה, ואלו בעלה – ישב והגה בתורה ובפקודי ה' משמחי הלב.
כעבור שעה, יצא אל ביתן השירותים, שהיה ממקם בחצר. לפתע צדה עינו נצנוץ זהב בתוך הזוהמה. הוא גחן וניסה לבדק את פשרו, עד מהרה נדהם לגלות מטבע זהב מונחת בתוך הרפש… הוא מהר לקחת אותה ולרחוץ אותה היטב. "הפלא ופלא", הרהר לעצמו, "הבורא יתברך זמן לי את כל הדרוש לי להוצאות השבת, ועוד הרבה יותר מכך".
הוא שב לתלמודו, שמח – אולם מחשבה מטרידה כלשהי התישבה לו בירכתי מחו. "השבת היא מקור הקדשה ומעין עולם הבא, היתכן שצרכיה ישגו ממקור מזוהם ובלתי טהור?"
ומאחר שחשב על כך, שוב לא הצליח להסיח את דעתו מן הענין. שוב ושוב שקל את הדברים, ולבסוף הכריע שלא להשתמש בכסף זה לצרכי שבת, ומאחר שידע שהיצר הרע לא יניח לו בכך, ומראה האשה הבוכה ושלחן השבת הריק יגביר את הנסיון עד כדי כך שסביר להניח שלא יוכל לעמד בו – עמד והקדיש מטבע זו לצדקה…
החלטתו של היהודי עוררה רעש גדול בשמים, והחלט, כי מאחר שהוא מחשיב ומכבד את השבת כל כך, ראוי הוא שאכן ישתמש לשם כך בכסף שמגיע ממקור קדוש, ולא זו בלבד, אלא שכספו יגיע לו מן התורה עצמה, שהיא קדש קדשים.
שעות ספורות חלפו. אותו תלמיד חכם שקע שוב ראשו ורבו בסגיות שלפניו, ולפתע שמע נקישות קלות על דלת ביתו.
בפתח עמדו שני יהודים כבודים. "סוחרים אנו", הסבירו את בואם, "רק כעת שבנו מן היריד ונקלענו לעיר זו… חפשנו מקום ללון, אולם כל הבתים היו אפלים. רק כאן דלק אור נר, האם תאות לארח אותנו בביתך, תמורת תשלום נאה?".
"ברוכים הבאים, ולא אמכור את המצוה!", השיב להם היהודי, וכבר הציע להם מזרן ושמיכה על הרצפה, ושב לתלמודו.
הסוחרים שכבו והתרשמו עד מאד מן האדם הצדיק שלפניהם. "מה דעתך", לחש אחד מהם באזנו של רעהו, "שנשאל אותו אודות הסכסוך שיש בינינו?".
"רעיון טוב מאד", החזיר לו חברו, "הלא שנינו בטוחים שהצדק אתנו, ומן הנסיון שלי, כשישמעו נשותינו על כך הן תצלחנה כבר להסית אותנו איש כנגד רעהו ולהפריד בינינו… מוטב, אפוא, שנשטח בפני בעל הבית את טענותינו, והוא יכריע בענין".
וממחשבה למעשה.
השנים קמו, הרצו לפניו את טענותיהם, והוא הבטיחם לחשב בענין. עם שחר מסר להם את החלטתו והביא את שניהם לפשרה. בשמחתם על ההכרעה המצלחת הושיטו לו שני הסוחרים שתי מטבעות זהב – אותן נתן מיד לאשתו לקנית צרכי שבת.
(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א – שבת קודש)