'מוסף שבת קדש' מגיש רשמים מהמעמד, ואת רב השיח שנערך בין גאוני ההלכה ומורי ההוראה שליט"א, על אודות דרכי לימוד השו"ע והוראת ההלכה | יוֹרֶה דֵעָה, יָבִין שְׁמוּעָה
י. שרייבר
תכונה רבה נרשמה ברחוב השקט, בואכה ביתו של הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א.
לא בכל יום רגילים דרי הרחוב לפעילות שכזו, בשעה שכזו. בזה אחר זה, פרקו רכבים את יושביהם – היושבים ראשונה במלכות. כך, צועדים הם פנימה, לביתו של הגאון הגדול מרא דאתרא דרמת אלחנן שליט"א, גדולי הדיינים ומורי ההוראה בדורנו, הגאונים רבי מסעוד בן שמעון שליט"א, רבי משה שאול קליין שליט"א, רבי שבח צבי רוזנבלט שליט"א, רבי שריאל רוזנברג שליט"א, רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א ורבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א.
אוירת שמחה מחד, וכובד ראש מאידך שוררת כאן. בסלון הבית פנימה, מסיים המארח שליט"א שיעור הלכה, והוא מתפנה לקבל את פני אורחיו החשובים, ואת נשיא דרשו, הרה"ג ר' דוד הופשטטר שליט"א, המתקבל במאור פנים מיוחד.
לבקשת המארח, מגישים לו בני הבית את חלוקו העליון והמגבעת, כאשר לשולחן מוגשים גם כוסיות 'לחיים' ומיני מזונות, עליהם יברכו בהמשך. על השולחן הערוך בצניעות, ניצב בהדר השולחן הערוך האמיתי, הכרך החדש והפותח של מהדורת "דרשו" (יורה דעה חלק ט'), כאשר גדולי הרבנים שליט"א מעיינים ומעלעלים בו בהתפעלות ומתוך קורת רוח.
הסלון זרוע כסאות ישיבה פשוטים, עליהם מתכבדים לשבת תלמידי החכמים, חברי המערכת, הביקורת וההגהה של השולחן ערוך החדש – שנטלו חלק בעריכת כרך זה, והמראה מפעים: מדובר בצוות שחלקם הגדול מכהנים כמורי הוראה בקהילות קודש ברחבי הארץ, והם, מנצלים את הדקות הספורות לעוד שיח של תורה, משא ומתן ובירור דבר הלכה.
צדיק יסוד עולם!
את המעמד פותח הרב הגאון רבי בנימין בירנצוייג שליט"א, מראשי מערכת "דרשו" והוצאת המשנ"ב והשו"ע ור"מ ישיבת "אמרי משה", המבקש מהמארח שליט"א לשאת דברי פתיחה.
הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: "אני רוצה להגיד כאן הקדמה למעמד הזה, מעמד גדול, שיש לי פה זכות לשבת עם כאלו תלמידי חכמים.
שמעו נא רבותי: הדבר הכי גדול שיש באומה היהודית – אני חוזר – הדבר הכי גדול שיש באומה היהודית, זה מי שגורם לרבים ללמוד תורה. מי אמר את זה? הגמרא! בוא נראה את הגמרא.
הגמרא נמצאת בפרק הניזקין, שם מזכירה הגמרא סיפור על רב כהנא, שאמר שהגיע מאתרא דרבי יאשיה אתה, ואמרו שם "קרי עליה צדיק יסוד עולם".
מה זה צדיק יסוד עולם? אומר רש"י: "מאתריה דרבי יאשיה אתה, לפיכך אתה בקי בדינין, לפי שרבי יאשיה דורש לרבים ומודיען". אני עוד לא ראיתי תואר כזה באף מקום…. יש כאן תלמידי חכמים מאד גדולים, אולי הם מכירים עוד גמרות מעין זו, אני לא מכיר.
צדיק יסוד עולם! העולם עומד על יסודות. מי הם היסודות? היסודות הם "מי שדורש לרבים ומודיען הלכות". זו הזכות של המפעל הגדול של דרשו, ושל רבי דוד שליט"א. אדם שזוכה שדורש לרבים ומודיען הלכות, זה התואר הכי גדול שבתורת ישראל, צדיק יסוד עולם. אין כאן ווארטים, אין בגמרא איזה גוזמאות או ווארטים, בגמרא זה לא קיים. הגמרא היא תורת אמת, תורת אלוקים חיים. צדיק יסוד עולם. העולם עומד על יסודות. מי זה היסוד? מי שדורש תורה ברבים ומלמדם".
***
"ויש עוד תואר מאד גדול בגמרא: יש עוד גמרא (גיטין נח,א), "מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים". כולם מכירים את הגמרא הזו, אבל אומר עכשיו דברים ששמעתי מפי מורי חמי, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. הוא הכניס לי בראש את זה. מרן הגרי"ש אלישיב הקרא לי את הגמרא הזאת, והוא אמר, "תזכור את הגמרא הזו"!
ורבי יהשוע בן חנניה שואל את התינוק הזה, "מי נתן למשיסה יעקב"? והוא ענה לו, "הלא זה ד' חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו". אמר רבי יהושע, "מובטחני בו שמורה הוראה יהיה בישראל"! אמר לי מורי חמי זצוק"ל: "יש הרבה דרגות בתורה, אבל אחד שזוכה להורות הוראה בישראל, זה נקרא הדרגה הכי גדולה"!
ותיתי לו לרבי דוד שליט"א ולמפעל הגדול שלו, שכעת מוציאים את השולחן ערוך, וכך זוכים להעמיד ולגדל עוד מורי הוראות בישראל, שהיא הדרגה הגדולה ביותר".
ד' אמות של השראת שכינה
הרה"ג ר"ב בינרצויג שליט"א: "ברשות בעל האכסניה, הגאון הגדול רבי יצחק שליט"א, וברשות מרנן ורבנן גדולי ההוראה שליט"א, שברוך ד' במשך כל השנה אנחנו זוכים להתייעץ איתם, לשמוע מהם הכוונה ודרך וחכמה, ובעיקר עידוד למפעלות הגדולות של דרשו. ברשות בעל השמחה הרב הגאון רבי דוד הופשטטר שליט"א נשיא "דרשו", שהכל מחזונו וממפעלו הגדול, וברשות התלמידי חכמים החשובים עורכי ומבקרי השו"ע שיושבים פה בפנינו.
זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו. אנחנו זוכים לראות פה תורה מפוארת בכלי מפואר, שיצאה לאור אחרי הרבה הרבה זמן. שנים ישבנו, המון זמן, בשביל למצוא את הנוסחה האמיתית כדי שתצא בס"ד באמת יצירה מופלאה שכל אחד ימצא בה טעם, שכל אחד ימצא בה את המקום שלו, ללמוד ולמצוא הרבה גישמאק בלימוד ההלכה.
חייבים להזכיר את החלק העצום שיש פה לכל העורכים שליט"א, מהם רבני קהילות שמסורים לבני קהילותיהם, אבל מצאו את הזמן גם לקחת חלק בהוראה לכלל ישראל כפשוטו, כאשר כל אחד ניגש למלאכה הזאת באחריות גדולה של ספר הלכה, שממנו תצא הוראה לכלל ישראל בעז"ה. ובפרט ברצוני לציין את הרב הגאון רבי אביגדור ברנשטיין שליט"א, מראשי 'דרשו' וראש ישיבת 'תורת חיים', שעומד בראש המערכת, אשר כולם יחדיו השכילו בס"ד להביא את היצירה הגדולה הזו למקומה הראוי והנכבד.
המהרש"א בברכות (דף ח') כותב על מה שאמרו "אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה", שכשהיה ביהמ"ק קיים היתה לשכת הגזית שמשם יצאה הוראה לישראל ועמהם ודאי שרתה שכינה, והיום שאין ביהמ"ק קיים, הרי אותן ד' אמות של הלכה שכל תלמיד חכם קובע לגירסתו, היא תחתיה להיות השכינה עמו.
נמצא איתנו פה נשיא "דרשו" הרב הגאון ר' דוד שליט"א, שרב ידו בהרבות תורה בישראל, וכבר זכה זכייה עצומה בצורת ריבוי של השראת השכינה בלימוד של חלק או"ח של ההלכה, המשנה ברורה והמבחנים, ובלימודים ובתכניות, שזה לאלפים ולרבבות בכל העולם, ובאמת אנו מברכים אותו שיזכה הלאה והלאה להרבות תורה ולהרבות השראת שכינה בכלל ישראל.
אלה המשפטים – כשולחן הערוך
הרב הגאון ר"ד הופשטטר שליט"א: "ברשות בעל האכסניה שליט"א, ברשות כל התלמידי חכמים הגדולים, ברשות כל הקהל הקדוש הזה.
זו עת של התרגשות. השו"ע הזה בא אחרי הרבה זמן של עבודה והשקעה. אני זוכר, בדיוק לפני שלש שנים, כל העולם היה סגור במגיפת הקורונה, וגם עצרנו לתקופה קצרה את העבודה על השו"ע, אבל ברוך ד' הקב"ה נתן לנו את הסייעתא דשמיא להוציא את השו"ע הזה
כתוב בפרשת השבוע, 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם'. כולם יודעים את ד' רש"י שאומר, אל תחשוב שאומר להם את ההלכות ב' או ג' פעמים עד שיהיה שגורה בפיהם ולא אמסור להם טעמיהם מהתורה, לא, אלא ואלה המשפטים – כשולחן הערוך.
המושגים שלנו לכאורה, זה ששלחן ערוך זה בקיצור, זה רק הלכות. אבל אם מרן הבית יוסף קבע את שמו 'שלחן ערוך', על כרחך שכוונתו היתה כהמבואר ברש"י, שהמובן האמיתי של שו"ע זה עם הטעמים, בעמקות של הדבר. אין אפשרות ללמוד את 'יורה דעה' בלי הטעמים, שמתוכם אפשר להוציא את ההלכות הנוגעות למעשה, וכאשר עשו פוסקי גדולי הדורות.
הגאון הגדול רבי יצחק שליט"א הזכיר את השווער, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, אני נזכר שהוא ליווה אותנו בהרבה מהמפעלים ההלכתיים של 'דרשו', את ה'קנין הלכה' וה'משנה ברורה' ו'הדף היומי בהלכה'.
יש גם לעמוד על הפסוק – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", בו"ו החיבור, כולם יודעים את דברי רש"י שכל אלו מסיני. אולי אפשר לבאר ע"פ דרך דרוש, כי הנה לפני זה נאמרה פרשת יתרו, משה רבינו לימד את כלל ישראל הכל, היו עומדים מהבוקר ועד הערב. ויתרו חידש שיש דיינים, יש פוסקים, שהם מוסרים ומבארים את מה שקיבל משה עצמו – עשרת הדברות, שהן הבסיס להכל.
אומרת התורה "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם – שולחן ערוך", כאשר יהיה לך שולחן ערוך, תשים את השולחן ערוך לפניהם, עם מה ששמעת מהזקנים, והדיינים. השולחן ערוך שלנו בא עם ההדרכה של הזקנים, עם ההדרכה של הגדולים, עם ההדרכה של הפוסקים, שליוו ומלווים אותנו. יישר כח מעומקא דליבא מהגדולים לפוסקים ולזקנים שמדריכים אותנו ומחזקים אותנו, ואנו תקוה ותפילה שנגיש את השו"ע המלא לקראת המשיח שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו אמן".
חשבון הסוגיה – להלכה ומעשה
בשלב זה, ביקש המנחה הר"ב בירצוויג שליט"א, לנצל את ההזדמנות של התאסף ראשי עם, להציע בפניהם מספר שאלות ונושאים לדיון הנוגעים ללימוד השו"ע בצורתו. "כשקמה תוכנית קנין הלכה עלינו למרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, והוא אמר לנו שללימוד הלכה חייבים מדריך, אי אפשר ללמוד הלכה בלי מדריך ומכוון. יש לנו פה הזדמנות יקרה ביותר, שיושבים איתנו גדולי ההוראה בכלל ישראל, ואנחנו רוצים להעלות בפניהם מספר שאלות, שבעזרת ד' תהיינה לתועלת הרבים לומדי ההלכה".
האם לימוד הלכה הגדרתו היא לימוד כל הגמרא, כל הראשונים, ורק אחרי שהכל מסוכם מבחינת הסוגיא – אז לתרגם את הלימוד לפרטים מעשיים; או שכבר תוך כדי מהלך הלימוד על האדם לחשב את השאלות המעשיות והדוגמאות המצויות? ודומגה לדבר: מי שלומד סוגיית 'מבוי עקום', יכול ללמוד את זה באופן מופשט ולהתעסק בלומדות האם זה מבוי אחד או שניים, ולא לשים לב שבתרגום מעשי בעצם הכוונה לשני רחובות שמשתלבים.
הגאון הגדול ר"י זילברשטיין שליט"א: "אספר לכם בתשובה מעשה רב ממורי חמי מרן הגרי"ש זצוק"ל, שממנו ניתן להבין, שהרב אלישיב, תוך כדי לימודו חישב מה ניתן להוציא מהסוגיא למעשה.
בדידי הוי עובדא, שאלה שהגיעה. היה יהודי אחד, רשע מרושע, שכעס על אשתו, ובכדי 'להעניש' אותה, הוא אמר: יש לי בת קטנה, קידשתי אותה – כי הרי זו זכותי לקדשה, ואני לא רוצה להגיד לכם למי אני קידשתי אותה!
זו היתה שאלה איומה ונוראה. כששמעתי על כך, לקחתי את חברי הכולל אצלנו ואמרתי, בוא נלך לכותל המערבי ונקלל אותו – ימח שמו!
מאיפה לקחתי את הרעיון והאומץ ככה לעשות? אספר לכם. אני נולדתי בבנדין, הרב של בנדין, הגאון החסיד רבי חנוך צבי לוין זצוק"ל, החתן של הרבי ה'שפת אמת' זצוק"ל, היה ה'אוהב ישראל' הכי גדול שיש. לא אני אומר את זה, זה היה הכינוי שלו.
ובכן, מעשה היה בבנדין, שאדם שם את המעיל שלו בכניסה לבית הכנסת, ובתוך המעיל היו כל כספי הנדוניה של הבת שלו. מישהו ניגש וגנב משם את הכסף. בא האיש, ורואה שאין לו את הנדוניה, הוא התעלף במקום. ניסו להרגיע אותו שימצאו את הכסף, אבל הוא התעלף שוב ושוב.
ניגש אליו הרב מבנדין, ואמר לו כך: תשמע, אני שם כאן קופה בבית הכנסת, ומחר אוסף את כל העיר בנדין, ומודיע להם שאם הגנב מחזיר את זה – אני מברך אותו, ואם לא, אני אקלל אותו במיתה משונה, וכולם יגידו 'אמן'! ואכן כך היה, וכעבור שעתיים הכסף הוחזר בחזרה לקופה…
האוהב ישראל הכי גדול – כשהוא רואה עגמת נפש כזו של יהודי, הוא משתמש בקללה של מיתה! אני בבחינת תלמיד של הרב מבנדין, נולדתי שם, והחלטתי גם לעשות ככה, לבוא עם חברי הכולל, ולהכריז שאם האבא הנ"ל לא יגלה בדיוק מה עשה – תחול על ראשו קללה חמורה.
אבל לפני זה, ניגשתי לשווער זצוק"ל. אני זוכר, הוא היה באמצע לקלף תפוח… וככה הוא שומע אותי, וממשיך לקלף, ומחייך… ואני שואל – למה הרב מחייך? אני לא צודק? והוא עונה לי בשיא הפשטות: חז"ל קובעים ש'אין אדם משים עצמו רשע', הוא לא נאמן לספר סיפור כזה. הרי סיפור כזה זה רשעות, וממילא אין 'אדם משים עצמו רשע' ולא צריך לעשות שום דבר. אל תערב את הקב"ה, אל תלך לכותל ואל תטריח את הכולל שלך…
מה העומק בזה? כולנו מכירים את הכלל הזה, אבל כשמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל למד את הגמרא הזו, הוא כבר חישב את כל השאלות שעלולות לצאת, ואיך אדם ישים אצמו רשע, וכשהשאלה הגיעה, הוא יכול היה להמשיך לקלף את התפוח ולענות בשיא השלווה. ואכן כך פרסמנו להלכה, שהילדה הזו מותרת לכל אדם, ולא סומכים על מה שאביה אמר. הוא יגיד 'קידשתי', ואנחנו נגיד לו 'אתה לא נאמן'.
ככה זה היה אצלו. ככה הוא למד, וכשבא לידי מעשה הוא מוציא את זה כמוציא מקופסא קטנה.
בירור ההלכה ובירור המציאות
הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א: הייתי רוצה להזכיר פה את הדברים של רבנו הגר"א ב'אדרת אליהו' שאומר על דברי חז"ל (סנהדרין ז,ב) "אם ברור לך הדבר כאחותך אמור", ועוד אמרו "אם ברור לך הדבר כבוקר אמור". אומר הגר"א, שצריך את שתי הבחינות: אדם צריך לדעת קודם כל מה המציאות, הבוקר זה מציאות – האם זה לילה או שכבר יום. 'אחותך' זו שאלה הלכתית, אם אסורה או מותרת. ואת שני הדברים צריכים לדעת, גם לדעת מה המציאות, וגם צריך לדעת מה ההלכה אומרת. אי אפשר להפריד בין שניהם.
הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א: "מרן החזו"א ב'אמונה ובטחון' כותב, שרוב הכשלונות של המורי הוראות זה בעניני חלק המציאות, ולא בחלק ההלכה.
מרן החת"ס אומר יסוד גדול. על דברי המשנה שאומרת שחכם "לא נבהל להשיב" – יש שני פירושים בראשונים. אחד אומר, שהכוונה לשבח את החכם שאינו ממהר להשיב, אלא חושב ושוקל היטב. אבל יש פירוש נוסף שהכוונה שהוא לא נבהל, אלא עונה מיד בלא לשהות.
לכאורה שני הפירושים סותרים אחד לשני, אבל בא מרן החת"ס ואומר ששניהם אמת. הא כיצד? בשעת לימוד הסוגיא צריכים עוד פעם לחרוש, ועוד פעם לשקול את דברי הראשונים, עוד פעם לראות איך זה מתאים, האם מבינים את זה נכון, ומתוך זה להגיע למסקנת ההלכה. זה הפשט הראשון באינו נבהל להשיב. אל תמהר להסיק מסקנות. תחרוש, תזרע ותתאמץ, ותשקיע את כל המחשבה ואת כל הכח.
אבל אחרי זה, כשהכל כבר נמצא בקרבך, אז אל תהיה נבהל להשיב – כשיש לך שאלה, מיד תוכל 'לשלוף', כמו שהזכירו מקודם, לשלוף מהמאגר את ההלכה למעשה.
הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט"א: "אני רוצה להוסיף בענין הזה של שאלות והערות מעשיות, שהספר של המארח – הגאון הגדול רבי יצחק שליט"א, "חשוקי חמד" בנוי גם כן בצורה כזאת. מהגמרא להוציא את ההלכה, כזה ראה וקדש".
שימוש חכמים
נגיש עוד שאלה: אדם לומד גמרא, לומד סוגיא – ואומר סברא. מהסברא הזו יכולה לצאת לו נפק"מ להלכה. אבל הוא מסתפק ושואל, מה השיעור שהוא יכול לסמוך על הסברא שלו? האם כל סברא יכולה להיות הכרעה הלכה למעשה, או שצריך שימוש של כמה שנים בשביל לראות איזה סברות יכולות להכריע להלכה? ואולי בכלל בסברות צריך תמיד להסתמך על גדולי הפוסקים מה שהם הכריעו?
הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א: זה ודאי, שלהורות הוראה לפני שיש שימוש כמה שנים עם גדול בהוראה – זה בכלל לא שייך. לא רק שמסברא לא שייך להורות אלא אפילו להורות מתוך מה שכתוב ג"כ צריכים לדעת. לפעמים גם מה שכתוב נראה שרואים, אבל באמת לא רואים. יכול להיות שהמציאות שונה באיזה חוט השערה ממה שכתוב בשו"ע וכבר ההלכה משתנה. לכן צריך שימוש.
יש גם בחינה של שימוש גדול – כמו שראיתי אצל השווער מרן הגאב"ד רבי נסים זצוק"ל, שאפשר ללמוד ממה שלא כתוב, מסתימת הפוסקים, מזה שהפוסקים לא מדברים ולא מעוררים על הקושי הזה, סימן שהענין הנידון לא שייך בכלל לקושי הזה, זה סוג של שימוש איך ניגשים להלכה.
על דרך משל, כשאדם לומד גמרא עם המפרשים, ומבקשים ממנו להגיד 'חבורה' על הסוגיא, אז כמובן שהוא מתעמק יותר, מחפש יותר ראשונים, מחפש יותר אחרונים, כדי שיהיה לו שיעור מה להגיד. אז יש באמת שלומדים את השו"ע והנו"כ לדעת, אבל כשמגיעים לפסוק הלכה שהיא לא מפורשת, ואז צריכים ללמוד מה הדין בכזה מקרה – זה בגדר של להגיד 'חבורה'. כאן לא מספיק שהוא למד את הש"ך ואת הט"ז, אלא צריך יותר להעמיק עם המפרשים ועם הסברות ועם הראשונים, יותר ללמוד את הסוגיא כדי שבאמת הוא יוכל להגיע למסקנה.
ברוך ד' זכיתי, יש לי ספרים גם בסוגיות בלימוד וגם בהלכה, אבל יש הבדל גדול. בלימוד, אם יש לך קושיא ואתה אומר תירוץ טוב, אפילו שיש עוד דברים בסוגיא שנשארים קשים – עדיין זה בסדר, אני יישבתי תירוץ אחד, קושיא אחת. אבל כשבאים להלכה, אין כזה דבר. אי אפשר להשאיר שום פינה שלא גמורה, אם זו ההלכה – היא צריכה להסתדר עם כל הפינות ועם כל הדברים. אפילו דבר צדדי אחד, אם זה לא מסתדר – כבר א"א לפסוק את ההלכה.
ברור שבהלכה זה סוג אחר של לימוד, אבל היסודות הם אותם יסודות; יש לימוד של לדעת את הסוגיא, ויש לימוד לפסוק את ההלכה, יותר להעמיק ולרדת לפרטים. וע"ז צריך באמת גם שימוש, איך לגשת לסוגיא כדי להוציא ממנה את ההלכה, איך להוציא מהשו"ע את ההלכה.
פירוש השולחן ערוך לגמרא
הגאון רבי שבח צבי רוזנבלט שליט"א: פעם היה נידון בכולל חזון איש, אם לומדים הלכה או לומדים גמרא. היה אחד שטען – מסתמא רבי שריאל זוכר את זה – שבכולל לומדים את הסוגיות, ובלילה ישלימו את ההלכה.
אז הגיב מו"ר מרן הגאב"ד רבי נסים קרליץ זצוק"ל, שזה פעם ראשונה שהוא שומע שיש גמרא ויש הלכה… אין גמרא בלי הלכה!
מישהו אמר לי שכשהוא בא לכולל חזו"א, הוא גילה עוד מפרש על סוגיות הגמרא. מה הוא גילה? הוא גילה שו"ע. מה הכוונה שהוא גילה את השו"ע? הוא ידע שיש שו"ע, אבל הוא חשב ששו"ע זה רק אם מחפשים הלכה אזי ניגשים לשו"ע. אבל באמת שו"ע זה חלק מהסוגיא, חלק מהבנת הסוגיא בעומקה, וזה לא כולם יודעים.
הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א: אני רוצה להוסיף, אני למדתי בבאר יעקב, אצל ראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה שמואל זצוק"ל, אצלו היה סדר מיוחד. בכל הישיבות יש מפעם לפעם חזרה, אחרי שלומדים הרבה סוגיות. אצלו החזרה היתה שהוא למד שו"ע עם ביאור הגר"א כסדר, סעיף אחר סעיף. זה פלאי פלאים איך שזה הוסיף להבין את הגמרא, לזכור את הגמרא, לסכם את הגמרא, זה ממש לא יתואר הלימוד הזה. אחרי שלומדים את הסוגיא, ללמוד את השו"ע עם ביאור הגר"א, זה עולם אחר.
הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א: האמת היא שמרן החזו"א זצוק"ל היה זה שמיזג בין שני הענינים. אפשר להגדיר שעד תקופת החזו"א, היתה איזו שהיא מחיצה בין לימוד הסוגיא עם הראשונים, עם הלומדות, עם ההבנה – לבין חלק ההלכה, שקיבל מעמד בפני עצמו. בא מרן החזו"א ואיחד אותם, הא בלא הא לא קיימא. יחדיו יהיו תמים.
אצל מרן החזו"א רואים את זה בכל קטע וקטע, בכל סימן. רואים איך שמתוך הסוגיא הוא מגיע לש"ך ולט"ז ולמג"א, זה תרי ריעי דלא מתפרשי. אין מחיצה ביניהם.
חצים ביד גיבור
הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א: אוסיף עוד, שמרן החת"ס כותב שם פירוש נפלא על הפסוק "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים". אומר מרן החת"ס, הגיבור, הוא שם לעצמו את החיצים בצד, וכשמגיע לירות – הוא שולף ומיד יורה.
תלמיד חכם כשהוא ער בלילה ומתייגע בהלכה – "בני הנעורים", אז הוא כבר מסדר לעצמו במח את כל השאלות, כמו שהגאון הגדול ר"י זילברשטיין שליט"א הזכיר ממרן הגרי"ש זצוק"ל, שהוא כבר למד את הסוגיה מה יצא בכזה דבר ומה יצא בכזה דבר. וכך מפרש מרן החת"ס, כחצים ביד גבור, כן בני הנעורים – התולדה שאתה יכול להיות כמו גבור ולירות מיד, ממה זה בא? מהתולדה של הנעור בלילה.
כדאי להזכיר כאן מה שמו"ר מרן בעל ה'שבט הלוי' זצוק"ל כתב (ח"ב סי' נ"ז אות ד') בזה"ל: @1"ופעם אמר לי גאון ישראל החזו"א זצ"ל באחד משיחותיו אתי, כי בנעוריו למד הרבה טור וב"י, והיו חבריו מלעיגים עליו ואמרו שיהי' מלמד תינוקות, וסיים ואמר ברוך ד' נעשיתי מה שנעשיתי", עכ"ל.
עינינו הרואות, שנזר הגאונות והלומדות, מרן החזו"א זצוק"ל, צמח מהרבה לימוד טור ב"י בעיון היטב להבנת הדברים.
הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט"א:
הזכירו כאן את רבנו הגר"א. באמת זה פלא, שהגאון לא מצא לעשות חיבור כזה מסודר על הש"ס עצמו, אלא על השו"ע. ללמדנו, שהשו"ע זה הגמרא והתוס', בלי זה אין שום דבר!
וכן המקום להדגיש, אשר חלק ההלכה למעשה, קשור בד בבד עם הבנת התורה ואם חוטאים חלילה בהלכה, זה מהוה חציצה גמורה להבין ולהשכיל בתורה.
והדברים מבוארים באור החיים הקדוש פרשת ראה (יב, כח) עה"פ שמר ושמעת, שהקשה, שלכאורה היה ראוי לכתוב "שמע ושמרת" ולמה הקדים שמירה לשמיעה. וכתב כמה תשובות, ונפרט תשובה אחת וז"ל: "עוד יתבאר ע"ד אומרם ז"ל כי מי שהוא בעל עבירות, שערי דעת התורה ננעלים בפניו, ותמצא כי שערי פתחי ההבנה בדברי התורה הם הם הקושיות שיעמדו בפני האדם, והם סוד הקליפות המתהוים מעבירות האדם, וזה שהעיר הכתוב במאמר זה שמור ושמעת, פירוש אם אתה רוצה שתעמוד על אמיתת התורה, להבין אמריה, שמורה המצוות לבל תעבור עליהם, ובזה ושמעת את כל הדברים האלה" עכ"ל.
בסיום הרב שיח, התכבד לשאת דברים קצרים הגאון רבי שלמה פרטיג שליט"א רב 'רמת הנציב' בבית שמש, אשר היה מופקד על מלאכת הביקורת, אשר תיאר בקצרה את מלאכת הקודש שנעשתה ימים ולילות ללא הפוגה למען יצא שלחן ערוך ומאיר, מזוקק ובהיר להאיר עיני הלומדים.
חיבורים לצורך עם ישראל
בחתימת המעמד, התכבד נשיא "דרשו" הרה"ג ר' דוד הופשטטר שליט"א, לשאת דברי סיום ונעילה:
"שמעתי ממורי ורבי, הגאון רבי שמחה וסרמן זצ"ל, שאמר לי כמה פעמים: מה הסוד של המשנה ברורה? היו הרבה הרבה ספרים בעם ישראל, שחברו אותם גדולי וגאוני עולם, חידושים נפלאים ספרים עד אין סוף, ורבים מהם לא זכו לפרסום בהיכלי התורה.
ולעומת זאת, המשנה ברורה, הספרים של מרן הח"ח זצוק"ל, הם קיימים, לא רק קיימים אלא גדלים וגדלים, בכל דור יותר ויותר. מה הסוד שלו? אמר רבי שמחה שהיסוד הוא, שמרן הח"ח לא חיבר ספרים לחדש את החידושים שלו, לא לפרסם את החידושים שלו, הוא חיבר ספרים לפי הצורך לעם ישראל. היה צורך למשנה ברורה, היה צורך לחיילים לספרים, השמירת הלשון, הספר חפץ חיים – לפי זה הוא חיבר. ומה שיש צורך לעם ישראל, זה נצחי.
התפילה שלנו, הכוונה שלנו היתה לצורך עם ישראל, לא לשום דבר אחר. התפילה שלנו שהקב"ה יקבל את כל המאמצים שהשקיעו כאן, שזה באמת יהיה תועלת לעם ישראל, לכוון את עם ישראל ללימוד ההלכה לקדש שם שמים, ויצליח דרכנו שבאמת נזכה להרים את קרן התורה וקרן ההלכה בעם ישראל".
('מוסף שבת קדש' יתד נאמן)