מתי החלה ההיכרות הראשונה הקרובה של ראש הישיבה שליט"א עם שר התורה מרן רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל?
"לפני למעלה משבעים שנה. אספר לכם משהו: באותם ימים התקיימה פגישה קבועה בימי שישי, בחנות הספרים של ר' חיים גיטלר ז"ל בתל אביב. הגאונים רבי שלמה שמשון קרליץ זצוק"ל ורבי מיכל פיינשטיין זצוק"ל היו שם, וגם אני הגעתי בקביעות. ישבנו בחדר הפנימי בתוך החנות. ר' חיים נתן לנו לעיין בספרים שנזקקנו להם.
וכאשר יצא לאור ספר חדש בשמי העולם התורני דאז, היה ממהר לספר לנו עליו, ואם הספר מצא חן, היינו רוכשים אותו.
"באחד הימים הגיש לפנינו ספר חדש: 'קרית מלך'. אחד מהספרים הראשונים שהוציא מרן הגרח"ק בצעירותו ממש, ובו יש מקורות לאותם מקומות שאין בידי ה"נושאי כלים" ברמב"ם למצוא להם מקור.
"באותה עת למדתי מסכת תמורה, והתבוננתי בדברי רש"י בתמורה דף כ"ז (שהביא את דברי הירושלמי) שהנה הם מקור גדול לדברי רמב"ם שמי שממיר מאה בהמות בבהמה אחת, לוקה כמנין הבהמות שהמיר, ורבים נלאו במציאת מקורו של הרמב"ם. אמרתי לר' חיים גיטלר: אבדוק ב'קרית מלך', אם אמצא שהמחבר הצעיר הביא את המקור מדברי רש"י אלו, ארכוש מיד את הספר. בימים ההם עדיין לא הכירו את כוחו הגדול של רבי חיים קנייבסקי, פתחתי את הספר ונוכחתי לראות שאכן הוא מציין בפשיטות את דברי רש"י אלו, בסייעתא דשמיא המיוחדת שלו. התפעלתי מאד ורכשתי את הספר…"
ראש הישיבה שליט"א מוציא מארון הספרים – את ה'קרית מלך', שנראה כבר בלוי מרוב שימוש, מניחו לפנינו ואנו פותחים ומעיינים בהארה שנכתבה בגווילי ידיו של הגאון הגדול ה'בד קודש' שליט"א, והוא מבהיר: רבי חיים כדרכו, ציין את המקור במילים ספורות, בלי לפרט כיצד אכן טמון שם המקור הנכסף, וכיון שלמדתי והכרתי את הסוגיה לפרטיה, רשמתי עלי גליון את צורת הדברים כהוויתם להאיר את העיניים.
"הייתי רגיל הרבה לעיין ב'קרית מלך", בסוגיות שונות למצוא מקורות לדברי הרמב"ם. פעם אחת הגענו בסוגיא עמומה אחת לדברי הרמב"ם שהכס"מ לא הביא מקורו, ומצאתי מכילתא דרשב"י שבו מובא הדי שכתב הרמב"ם. כשפגשתי פעם את רבי חיים. שאלתי מדוע לא ציין את המכילתא ב'קרית מלך' רבי חיים שאלני: 'איזו מהדורה של המכילתא דרשב"י יש לך, החדשה או הישנה? כשאמרתי כי היא החדשה. אמר לי תסתכל בהקדמה ותבין… עיינתי ומצאתי ששם נאמר, שקראו את שמו מכילתא דרשב"י כי רוב הדברים שבו העתקתי ממכילתא דרשב"י, אך הוספתי גם דרשות שהביא הרמב"ם ועוד, ואכן על דין זה ציין שם המו"ל את המקור שלו שהוא מדברי הרמב"ם…"
בחשון תשס"ח נכנסתי אליו. ובשב"ק הסמוכה פר' וירא, היה היארצייט למרן החזו"א, ורבי חיים אמר ביום זה שיעור בבהכ"נ לדרמן. כשהתיישבנו, אמר הגר"ח שברצונו לומר לנו את השיעור שעתיד לומר בשבת קודש. חייכתי וסיפרתי, כי פעם נכנסנו למרן החזו"א יום לפני שעתיד היה לומר בשיעור ואמר: 'אומר לך מה שעתיד אני לומר בשיעור מחר' ו'עזות נכנסה בי' ואמרתי למרן החזו"א: את השיעור כבר אשמע מחר, וכעת חפץ אני בזמן זה לשאול בסוגיה אחת שחשובה לי מאד לדעת מה הרב למד בה. אמר לי מרן החזו"א: 'אינך מבין, שכשאני אומר לך כעת את השיעור אז מחר אני יודע שזה כבר לפני פחות אדם אחד כי אתה כבר שמעת!" האמנם אמר לי מרן הגרח"ק זצוק"ל שבאמת ידוע שה'אימתא דציבורא' שהיתה להחזו"א היתה מופלגת מאד".
ראש הישיבה מהרהר שניות ספורות ומסכם: "אין ספק שהסיבה שמרן הגרח"ק זכה לגדלות בתורה בהיקף עצום כל כך היא, שמינקות ועד שיבה לא היה לו דבר זולת התורה כל ימיו בכל רגעיו ופרטיו, זו הדרך. עד שנעשה אחד עם הקב"ה בדביקות נוראה". וממשיך:
"אנחנו אומרים בתפילה 'כי הם חיינו ואורך ימינו', ואיך נוכל שהתורה תהיה כל חיינו יומם וליל ללא הפונה. אלא שממשיכים לאמר 'נשמח בדברי תורתך', שאם נגיע לדרגה זו שנשמח בדברי התורה, כך נוכל לחיות בקביעות עם התורה שתהיה מתוקה מנופת צופים. וזה היה רבי חיים קנייבסקי זצ"ל.
"ומי שלומד תורה כל העת, הוא נעשה דבוק בהקב"ה, כי הקב"ה, אורייתא וישראל חד הוא – איזו זכות יש להיות עם הקב"ה כחד, וכי יש דביקות גדולה מזו, וזה מגיע רק על ידי עמל התורה".
(מתוך יתד נאמן פסח תשפ"ב)