אליעזר (לייזר) רוט
בשבוע שעבר הבאנו ב'לקראת שבת' ראיון מרתק עם הרה"ג רבי מרדכי דוד ברנסדורפר, מגיד שיעור ב'דף היומי בהלכה' וב'דף היומי בבלי', זה רבות בשנים, ונכדו של הגאון האדיר רבי מאיר ברנסדורפר.
השיחה, שהתקיימה לרגל תחילת המחזור השלישי של 'הדף היומי בהלכה', עסקה בעניין הדביקות המופלאה של הסבא הגדול בשולחן ערוך, והאופן בו קיים אותו בדקדוק ובלי שום חיפוש קולות או היתרים, ואדהכי והכי שמענו מפיו עוד כמה עובדות נפלאות המפנות אלומות אור לדרך חייו וצורת התנהלותו של הגאון הגדול, ענק שבענקים, אשר האיר מהודו לארץ ולדרים עליה, בשו"ת שלו 'קנה בשם', בתפקידו כדיין מן המניין בבית הדין של 'העדה החרדית' בירושלים, וכן כמוהל מומחה וזריז במלאכתו אשר פעל ללא ליאות כדי להעמיד את הדת על תלה בכל תחומי החיים.
"מבחינתו של הסבא", כך ציטטנו משמו של הנכד בשבוע שעבר, "ה'שולחן ערוך' לא היה רק ספר שלומדים בו ופוסקים על פיו אלא בעיקר ספר שחיים אתו בכל רגע נתון", מספר לנו נכדו רבי מרדכי דוד ברנדורפר שליט"א, בן לבנו הגאון רבי אהרן ברנסדורפר שליט"א, אשר יצא שמו ברחבי תבל כאחד מגדולי המומחים באמנות השחיטה והבדיקה, שתהיה כדת וכדין, על פי המסורת ובכפוף להוראות שקיבל מאביו הגאון זיע"א.
"כל הגישה שלו לחיים, כל צורת ההסתכלות שלו על דברים היתה דרך ה'שולחן ערוך'. מה שכתוב בשולחן ערוך עושים, מה שכתוב שלא לעשות לא עושים. בלי להתחכם ובלי לחפש דרכים עוקפות וכל מיני היתרים וקולות".
הניסיון שלכם והניסיון שלנו
"היה זה בתקופה שבה הייתי אברך צעיר", הוא מספר, "זמן לא רב לאחר נישואיי. באותה העת נחשפתי למצבם של אברכים שונים, שהתמודדו עם חובות כבדים שהשתרגו עד למעלה מצווארם. הדבר מאוד חרה לי, ורבות הרהרתי בדבר, עד שפעם אחת כשהגעתי לבקר את סבא שלי זצ"ל, אמרתי לו: זיידע, אני חושב שהדור שלנו מתמודד עם ניסיונות הרבה יותר קשים מהדור שלכם.
"בתקופה שלכם, הבנקים לא נתנו הלוואה לכל דורש. לא היה דבר כזה 'אובר-דראפט', לא הייתם צריכים לשלם חשבונות חשמל ומים וגז וטלפון וכו', הסתפקתם במה שיש וחייתם חיים מאושרים. היום האברכים כל הזמן רצים אחרי גמ"חים כדי לשרוד את החודש ולהמשיך הלאה אל החוד הבא. ומי מדבר בכלל על לחתן ילדים בדור שבו הדירות עולות יקר כל כך, והחתונות ברמה גובהה כל כך… אם מהדור שלנו יוצאים אברכים תלמידי חכמים, צריכים להעריך אותם הרבה יותר!!!".
"סבא זצ"ל הסתכל עלי, שמע אותי, ולאחר מכן הפטיר משפט אחד קצר: "דור דור וניסיונותיו, דור דור ופתרונותיו".
"כוונתו היתה שאכן הניסיונות שלנו נראים כמשמעותיים יותר, אבל לא כך הם פני הדברים. לכל דור יש את הניסיון שלו, זה לא עניין של איזה ניסיון קשה יותר ואיזה קל יותר, כל אחד מאתנו נולד כדי לעמוד בניסיונות והקב"ה ברא אותנו עם הכלים המתאימים כדי להתגבר על הניסיון של הדור הזה שבו אנו חיים.
"אם ייקחו אדם מהדור הקודם ויזרקו אותו עכשיו לדור שלנו, הוא באמת לא יוכל לשרוד, בדיוק כמו שאנחנו לא נצליח לשרוד אם ישימו אותנו בדור הקודם. כי לנו יש את הכלים והיכולת להתגבר על הניסיון של הדור הנוכחי".
"רק לשם המחשה אני אספר מה ששמעתי מסבתי הרבנית תליט"א, שמספרת שאצלם בבית בערב שבת, הילדים, אבי מורי שליט"א והאחים שלו, היו צריכים לשכב במשך שעות במיטה, כשהם מכוסים בשמיכה, בזמן שהיא היתה מכבסת להם את הבגדים לכבוד שבת. לא היו להם בגדים ללבוש בזמן שהיא היתה מכבסת את הבגד היחיד שהיה לגופם.
"אז נכון שהחיים היו יותר פשוטים, אבל היה מחסור. אומנם לחם יבש אף פעם לא חסר בביתם, כך סבתא מספרת, אבל גם לא היתה הרווחה גדולה.
"בבית שלהם תמיד היו עושים שיפוצים. למה? כי העבודה היתה מתקדמת לפי הכסף שהיה להם בכיס. אם הצליחו לחסוך כמה שקלים, היו קוראים לבעל מלאכה שיעשה כיור חדש. בחודש הבא חסכו עוד קצת והיו מתקינים ברז, אחרי חודשיים עשו שורה של קרמיקה ואחרי חודשיים נוספים עשו עוד שתי שורות… חיו לפי ההכנסות, ואם לא היו הכנסות – לא קנו כלום.
"פעם אחת הרבנית היתה חייבת לקנות בגד חדש לאיזו שמחה משפחתית, ולאחר בדיקה התברר לה שהבגד הזה יעלה חמישים לירות. בבית לא היה כסף, אבל כשהסבא שמע על כך הוא אמר לה שתזמין את הבגד אצל התופרת, ובעז"ה עד שהבגד המוכן הוא מקווה שכבר ייכנס קצת כסף.
"אבל הסבתא טענה שזה לא נכון להזמין בגד לפני שיש מספיק כסף כדי לכסות את העלות שלו. סבא שמע את טענתה ואמר לה: "אם את מאמינה באמונה שלמה, את אכן יכולה להמתין הכסף כבר יגיע בהקדם ויהיה בידייך עוד לפני שתזמיני את הבגד".
"באותו היום הגיע דוד שלהם לבקר, ובאורח פלא הוציא מכיסו שטר של 50 לירות ונתן להם את הסכום המדויק שאותו היתה הסבתא צריכה כדי להזמין בגד…".
"ברייטע פלייצעס"
"דרכו של הסבא היתה שהוא לא דיבר על עצמו", ממשיך הנכד לספר. "כשהוא למד הוראה ועמד להתמנות כמורה צדק וכדיין, הוא לא סיפר על כך בבית בכלל. רק אחרי שנבחן וקביל היתר הוראה הוא אמר לרבנית שהיום הוא קיבל סמיכה וכדו', אבל זה לא היה נושא בבית קודם לכן כמה הוא לומד וכמה הוא מתקדם ומתי הוא כבר עתיד לקבל את הסמיכה וכו'. גם כשהיה משלם כספים משמעותיים לצדקה וכדו', זה לא היה נושא, הוא לא סיפר על זה.
"אבל למרות שהוא היה מאוד מצטנע ולא עשה מעצמו עניין, הסובבים אותו הכירו בגדולתו, ובעל כורחו הוא עלה והתעלה, והיתה לו השפעה ציבורית רחבה מאוד. הוא היה זה שייסד את המושג הזה של שיעורי טהרה בימי השובבי"ם למשל, וכל אלפי שיעורי הטהרה הנמסרים בימי השובבי"ם בכל תפוצות ישראל, נמסרים מכוחו.
"פעם הגיעה איזו שאלה הלכתית חמורה מאוד שנגעה בדיני נפשות, למרן הגאב"ד בעל ה'מנחת יצחק'. הגאב"ד פסק בעניין אבל אמר לשואל שיפנה גם לרבי מאיר ברנדורפר ויקבל ממנו הסכמה על אותו פסק, והוא הסביר את דבריו ואמר ש"רבי מאיר האט ברייטע פלייצעס (כתפיים רחבות), הוא מזכה הרבים גדול, וגם בעל מופת…".
"ואכן בספרו 'קנה בשם' אפשר לראות שרבות מהשאלות שעליהן הוא משיב נשלחו עליו על ידי שואלים שפנו אל ה'מנחת יצחק' והוא זה שהפנה אותם אל הסבא זיע"א. שגור היה על לשונו של ה'מנחת יצחק' לומר "גייט צו רבי מאיר", "תלכו לרבי מאיר, פיו כפי וידו כידי".
"עם זאת, הוא היה מאוד ירא הוראה, ולא אהב שאומרים פסקים בשמו. את התשובות שהוא כתב בשו"ת שלו כמובן שהוא כן כתב כדי להורות הוראה לרבים, אבל כשהיו מפיצים תשובות שענה לשואלים בעל פה וכדו', והפכו אותם ל'פסקים' משמו, הוא מאוד לא אהב את זה והיה שואל בתרעומת: "למה אומרים דברים בשמי". פעם שמעתי אותו אומר: "נכון שזאת הדעה שלי בעניין זה, אבל למה צריך לפרסם זאת בשמי???".
"אגב, אני עצמי אגרתי אצלי מאות תשובות ופסקים ששמעתי מפיו, הן בשיעורים שהייתי לומד אתו והייתי שומע ממנו הכרעות של הלכה למעשה, הן בשיעורים שהיה מוסר לרבים והייתי יושב שם ומקשיב ורושם הלכה למעשה מתוכם, והן כשבאו לשאול אותו שאלות ולפעמים הייתי במקום והיית שומע, מאוד השתדלתי לכתוב את הכל סמוך לשמיעת הדברים. כמו כן היתה לי קביעות לבוא אצלו אחת למספר שבועות, כשכבר גרתי בבית שמש, והייתי מגיע לפניו עם רשימה של שאלות ורושם מפיו את התשובות, הן שאלות שהתעוררו לי עצמי במהלך הלימוד ובבית וכדו', והן שאלות שחברים ושכנים שידעו שאני נכדו של אחד מגדולי הפסוקים בדור, היו מבקשים ממני שאשאל בשמם. ואכן יש בידי אוצר גדול של פסקים ותשובות אבל נמנעתי מלפרסם את זה, כי כאמור הוא עצמו לא רצה שיפרסמו משמו דברים שהוא לא כתב אותם בעצמו בספרו.
"עם זאת, ברבות השנים אירע שכל מיני פסקים שפסק פה ושם התגלגלו מפה לאוזן ואף עברו שינויים, ויש כל מיני עניינים שנוהגים היום במקומות שונים על סמך פסיקותיו של הגר"מ ברנסדורפר זיע"א, אבל הוא לא אמר זאת מעולם ולא פסק כך, ומאחר ורבו השיבושים נועצתי בכמה גדולי תורה ובבני המשפחה, ואנחנו עובדים על חיבור נרחב שייקרא בעז"ה 'פסקי בשם', שבו יופיעו רק פסקים מבוררים משמו, אלו שרשמתי בעצמי ועליהם נוספו עוד פסקים שהוצאנו תוך השו"ת, וכן מבני משפחה אחרים ששמעו ורשמו דברים סמוך לשמיעתם, ובעז"ה אנו מקווים שהספר הזה יתקן את המעוות ויסייע לכל מאן דבעי לדעת מה היתה דעתו בהלכה בעניינים השונים"
"כמותו פוסקים בשמים"
"מאחר והתכנסנו לשיחה הזאת לרגל תחילת לימוד המחזור השלישי של 'הדף היומי בהלכה', והיות שזכיתי בעצמי להיות מגיד שיעור לפי סדר לימוד זה", אומר הנכד רבי מרדכי דוד, "אני רוצה לסיים את דברי בהצגת נקודת ההשקפה של הסבא זיע"א, על לימוד המשנה ברורה וחשיבות הפסקים שלו.
"הסבא היה אומר שהמשנה ברורה הוא הפוסק האחרון, והוסיף שגם בשמים פוסקים כמותו, כי בכל תקופה יש את הפוסק המרכזי שמקבל את הכח משמים לפסוק והלכה כמותו, ובתקופה שלנו זה המשנה ברורה, כפי שרואים שאכן התקבלו פסקיו בכל תפוצות ישראל.
"זה כעין מה שאומרים משו של החזון איש שכל פסקי המשנה הברורה הם כיוצאים מלשכת הגזית ואין מערער בדבר.
"לא זו בלבד, אלא שהסבא היה לומד משנה ברורה כמו שלומדים גמרא או אחד מן הראשונים. הוא היה מדייק בלשונו ופוסק הלכה לפי דיוקים קטנים ודקדוק במילותיו של המשנה ברורה, ממש כמו שמדייקים בדברי הראשונים. יש ב'קנה בשם' כמה וכמה פסקים שמבוססים על איזה דיוק בלשונו של המשנה ברורה.
"עוד דבר חשוב מאוד, הוא גם נתן כללים איך פוסקים כשלומדים משנה ברורה. בין היתר הוא סידר הוא אמר שכאשר יש פסק שהמשנה ברורה פוסק בחיבור 'משנה ברורה', אבל ב'ביאור הלכה משמע מדבריו אחרת, או שב'שער הציון' הוא מביא דעה אחרת לגבי איך יש לנהוג הלכה למעשה, הסדר הוא ככה, אם ב'ביאור הלכה' יש תוספת הלכה שלא נאמרה במשנה ברורה, אבל אינה סותר את מה שכתוב במשנה ברורה, בוודאי שיש לקבל גם את הפסק של ה'ביאור הלכה', אבל כאשר הפסק ב'ביאור הלכה' סותר את מה שכתוב במשנה ברורה, אז העיקר זה כמו במשנה ברורה, ומה שכתוב ב'ביאור הלכה זה לפלפולי ולרווחא דמלתא ולא עיקר הדין. וכן מה שכתוב בשער הציון הוא לעורר את לב המעיין, אבל לא כדי לסתור חלילה את מה שכתוב במשנה ברורה עצמו.
"אני רוצה להוסיף ולציין שעל אף שהסבא באמת התייחס למשנה ברורה ביראת הכבוד ואמר שהלכה כמותו בכל מקום, ושאין לזוז ממנו לא לקולא ולא לחומרא, בכל זאת בכמה עניינים ניתן לראות אחרת, כפי שאפשר לראות בשו"ת שלו, אבל גם כשחלק בהלכה כדרכה של תורה, כל הגישה למשנה ברורה היתה כמו לאחד מן הראשונים כמלאכים".