וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'
היה זה בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי. תלמידו של הגאון הגדול רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, דפק על דלת רבו על מנת לקבל ייעוץ והכוונה. לתדהמתו, מיד כשנכנס פנימה אל הבית, התפעל לראות כי שולחן השבת של הרב ערוך ומוכן. כוס הקידוש מונחת במקומה, המפה מונחת על החלות וכל הצלחות והסכו"ם עומדים ברוב פאר והדר סמוך לכוסות.
ממש כאילו בעוד כמה רגעים מתחילים פה את סעודת ליל שבת.
האורח לא יכל לעצור במילים והביא את פליאתו: "רבנו היקר, כעת השעה רק 8:00 בבוקר, בעוד השבת נכנסת בשעה 19:00 בערב, כמעט בעוד 12 שעות. אם כן, מה העניין ששולחן השבת יהא מוכן מבעוד יום? האם זו הלכה או הנהגה מיוחדת על פי הקבלה?".
ענה לו הרב: "את הדבר הגדול הזה למדתי ממורי אב חמותי – הרידב"ז זצ"ל, רבי יעקב דוד וילובסקי, בעל החיבור המפורסם על תלמוד ירושלמי. בוא ואספר לך: במהלך חייו של הרידב"ז, נפל הוא למשכב והיה במצב קשה. הרופאים הודיעו למשפחתו כי הוא חולה במחלה סופנית וכי ימיו ספורים.
הוא היה מבוהל מהבשורה המרה והחל להתחנן ולבכות לה' יתברך בדמעות שליש שירחם עליו. הוא התחנן לבורא עולם ואמר כי הוא מוכן לעשות ולקבל על עצמו כל דבר שיציל את חייו.
מהשמיים קיבלו את תפילתו וגילו לו – "אם יהא שולחן השבת שלך ערוך ומוכן לכבוד שבת כבר מיום שישי בבוקר – הדבר יוכל להציל את חייך". הרידב"ז התעורר מחלומו בבהלה וביקש מהרבנית שכבר מהשבת הקרובה, שולחן השבת יהא ערוך ומוכן מוקדם בבוקר. מאותו שבת עשתה הרבנית, כמצוות בעלה, ומיד עם אחר הכינה את שולחן השבת בשלמותו".
מסיים רבי יחזקאל אברמסקי: "ובעיני ראיתי תחיית המתים של ממש. מאותה שבת, הרידב"ז החל להרגיש טוב מיום ליום, עד שהמחלה נעלמה מגופו – כאילו לא היתה… אז כעת הינך מבין?", פנה לאורח, "ומאז ועד היום, קיבלתי על עצמי, שאם כה גדולה מעלת וזכות המכין את השבת מוקדם ועורך שלחן מבעוד יום, אף אני מקפיד בביתי ששולחן השבת שלי יהא מוכן מיד עם תחילת יום השישי".
עם ישראל יוצא ממצרים בשביל הרגע הגדול ביותר בהיסטוריה – זמן מתן תורה, בו הופכים אנו לבניו של בורא עולם. הקב"ה נותן לנו את עשרת הדיברות, וכן היתר מצווה אותנו: "זכור את יום השבת לקדשו". אחת מהפעולות הנוהגות לכבודה של השבת היא מצוות 'תוספת שבת', שפירושה, להקדים את השבת בכניסתה (לומר בפה כמה רגעים טרם השקיעה שמקבל על עצמו את השבת), ולאחר ביציאתה, והיא מצוה מהתורה לרוב הראשונים.
רבנו 'אור החיים' הקדוש כותב (שמות לא) דברים עצומים על מצוות תוספת שבת: "שצריך האדם להוסיף מחול על הקודש… וצריך להכין עצמו בקדושת שבת ויצא כחתן לקראת כלה ויהיה יושב ומשמר עד שיגיע השבת", ועל כך פירש: "ושמרו בני ישראל את השבת" – שממתין לשבת טרם זמנה, "לעשות את השבת", שמוסיף את השבת על יום החול ובכך עושה מהחול קודש.
אמרו חז"ל (פסחים קיב): "עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות". פשט הדברים: אדם החי בצמצום רב ואין לו מהיכן לקנות מאכלים מיוחדים לכבוד שבת, מוטב לו לעשות את יום השבת בסעודות ובבגדים כיום חול, ובלבד, שלא יזדקק בשביל כך לחסדי הבריות. אך אמרו צדיקים, כי ישנו רמז גדול במימרא זו: "האדם הזוכה להוסיף מחול על הקודש, שמקבל את השבת קודם הזמן ופורש ממלאכה – 'עשה שבתך חול', שהפוך את החול לשבת, זוכה להבטחה של 'ואל תצטרך לבריות' – יזכה לשפע ועשירות ולא יזדקק לעולם לבריות.
ה"בן איש חי" כתב כי העשירות והברכה שיש בחייהם של עם ישראל מגיע בזכות הקדמה של קבלת השבת.
בספר "סידורו של שבת" כתב: "טוב להקדים לקבל את השבת, כי משעה שמדליקים נרות של שבת קודש, מסתלקים ומתבטלים כל כוחות הרע והטומאה מהבית".
השבת היא מתנה מבורא עולם, וכלולות בה כל הברכות וההשפעות.
ע"פ גיליון 'טוב לחסות בה"