מי שקורא את הטור הזה בקביעות, בוודאי יודע שהביטוי ׳כל מה דעביד רחמנא – לטב אעביד׳ אינו נאמר מהשפה ולחוץ, אלא מבטא במדויק את ההשגחה הפרטית של בורא העולם על ברואיו, בייחוד אלו שבוטחים בו בלב שלם. הסיפור הבא ימחיש זאת ביתר שאת:
למי שפספס, בשעה טובה ומוצלחת, ביום רביעי שעבר חיתני את בני יקירי, מבחירי אחת הישיבות הטובות בירושלים, אבל רבים מהמשתתפים לא שמעו את הסיפור המדהים שמסתתר מאחורי האירוע הכל כך משמח הזה.
יום לפני החתונה מתקשר אליי הבן שלי ומספר לי: ״אבא, קיבלתי מכה חזקה ברגל, אני לא יכול להזיז אותה״. כששמעתי את דבריו, לקחתי את הרכב מיד ועליתי לירושלים. לקחתי אותו למוקד רפואי כדי לבדוק מה קרה לו. זה מה שחסר לי, שבחתונה של הבן שלי – החתן לא יוכל לרקוד…
כשהגענו למוקד הרפואי, הושיבו אותנו להמתין משעה אחת עשרה בלילה עד חמש בבוקר. רק אז ׳נזכרו׳ לעדכן אותנו שמכשיר הרנטגן לא עובד. יצאנו משם בפחי נפש ומיהרנו לקליניקה פרטית של אורתופדיה, שתטפל ברגלו של החתן. אני מגיע למקום ומבחין גם שם בתור ארוך ומתמשך. כשהגיע התור שלנו הודיע לנו האחראי שהמחשב נתקע ושרק מחר בערב הוא יסודר. לדבריו, אי אפשר לבצע אף בדיקה או צילום במצב הנוכחי.
יצאנו משם מאוכזבים מאוד.
בדרך, הבן שלי סיפר לי שהוא כבר זמן רב נוהג ללמוד בכל יום בספר המוסר הוותיק ׳חובות הלבבות׳ ושהיום הוא זוכה לסיים אותו. ״אבא״, הוא אמר לי, ״אני רוצה שתלמד איתי את השיעור האחרון, כדי שנזכה לסיים ביחד את הספר הקדוש הזה״.
בסיום הספר, מסיים בעל ה׳חובות הלבבות׳ שהקב״ה מוליך את האדם בעולם. כשקראנו את המילים הללו הגענו למסקנה שאם החתן יישב בחתונה ולא ירקוד, הרי שזה מה שה׳ יתברך רוצה שיקרה ושלא יעזור מה נעשה. המילים הללו גרמו לנו להקלה מסוימת.
כעבור זמן מה קיבלנו מידע על קופח חולים שיש בה תור פנוי לצילום. טסנו לשם מיד, הבן שלי ערך בדיקות והתברר שיש לו סדק בעצם, מה שאומר שאסור לו לדרוך על הרגל לפחות למשך שבוע ימים. שוב עלו המחשבות על החתונה המתוכננת להיום בערב ועל כך שאין מצב שככה החתונה תיראה, אבל מנגד עלו לנגד עינינו דברי חובות הלבבות שהקבלה מוליך את האדם בעולם ושהכל ברצונו יתברך. החלטנו להפסיק לדאוג ולהפיל את דאגותינו על ה׳ יתברך שיסדר הכל על הצד הטוב ביותר.
אנחנו יוצאים משם עם מרשם לתרופות והוראות לחבישה ופוגשים במקרה את בת הדודה שלי, המתפרנסת מעבודתה כמעצבת בלונים. היא ראתה את הבן שלי אוחז בי ומדדה ושאלה אותנו לפשר העניין. סיפרתי לה מה קרה ומה אמרו הרופאים אתרי שראו את תוצאות הצילומים.
׳׳לא תאמין למה שאספר לך״, היא אמרה בהתרגשות. היא סיפרה לי שאתמול הכינה הפקת ענק של בלונים לאירוע בת מצווה. הדרישות שם היו גבוהות ויקרות מאוד וניכר היה שמדובר במשפחה עשירה במיוחד. היא שאלה את אחת מבנות המשפחה במה היא עוסקת, וההיא סיפרה לה שהיא עובדת במקום שחוקרים ומבצעים פעולות של עמידה יציבה במצב של שברים, סדקים וכדו׳ בכל הגוף.
לדבריה, יש להם מכשירים מתקדמים וטכנולוגיה משוכללת שיכולה להעמיד בן אדם עם שבר ברגליים על רגליו, באופן שיוכל ללכת כאחד האדם, באמצעות פיתוח מיוחד שמסייע גם להבראת המקום וגם ליציבות ההליכה.
התרגשתי ולקחתי את מספר הטלפון של אותה אחת. יצירתי עמה קשר, סיפרתי לה את הסיפור באריכות ושאלתי אותה מה אפשר לעשות.
לרגל דחיפות העניין היא הזמינה אותנו מיד למשרד, שם מדד את הרגל של הבן שלי והוציאו בשבילו מדרס מיוחד עם ברזל קטן שצמוד לרגל. ״זה יעזור לו ללכת ולרקוד כל החתונה״, הבטיחו.
פתאום הבנו כמה כוח יש באמונה בה׳ יתברך. ראינו בחוש שהכל משמיים ושבורא העולם מסדר את העולם בחסד ומעוניין תמיד להיטיב ולסייע לנו, בניו האהובים.
נוכחנו שגם אם יש דברים שנראים רעים כמו העיכוב והדחיה במרפאות, הכל היה לטובה כדי שנפגוש את מרפאת המומחים ההיא שהצילה לנו את כל האירוע…
הרב חיים זאיד בקהילה כא כסלו תשפ"ג הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף [email protected]))