כשהחיים תלויים בדבר – קופצים!
"וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ… וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ" (ז, כח)
בפרק שירה (רמז תרנו) נאמר, שבשעה שסיים דוד את ספר התהלים זחה דעתו עליו. באה הצפרדע ואמרה לו: אל תזוח דעתך, שאני אומרת שירים ותשבחות יותר ממך! מלבד זאת, אני עוסקת במצוה גדולה. ומהי? בשפת הים חי בעל חיים אחד שיכול לאכול רק חיות הגדלות במים, אך הוא אינו יודע לשחות. לפיכך אני יוצאת מהמים בכל יום וממציאה עצמי לפניו, ובשעה שהוא רעב, הוא נוטל אותי ואוכל.
והנה דוקא במכת צפרדע היה שינוי הטבע שאין כדוגמתו, והחיה בעלת החסד הגדולה שיש בעולם, השחיתה והחריבה את מצרים תוך כדי מסירות נפש מופלאה, עד שמובא בגמרא (פסחים נג ע"ב) שחנניה מישאל ועזריה קפצו לכבשן האש לאחר שלמדו קל וחומר מן הצפרדעים ואמרו: "ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז, כח) 'ועלו ובאו בביתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך'. אימתי משארות מצויות אצל תנור – הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם – על אחת כמה וכמה!"
אמרו חנניה מישאל ועזריה: היות וכל מטרת החיים היא עשיית רצון ה', המצוה שלנו כעת היא לקפוץ לכבשן האש!
ואכן הם קפצו – וניצלו!
*
רבי נח וינברג זצ"ל, ראש ישיבת "אש התורה", החזיר רבים בתשובה. יום אחד הוא נפגש לשיחה עם מספר אנשים, ואז הצטרפו למפגש כמה סטודנטים חוצניקים.
"חִזְרוּ בתשובה", אמר להם הרב.
אמרו הסטודנטים: "כבוד הרב, איננו יכולים. אנחנו חייבים לחזור לקנדה! אבל יש לנו בקשה אחת: אולי הרב יכול לספר לנו בדיחה?…"
רבי נח שהיה ידוע בחוש ההומור שלו, נענה לבקשתם והחל לספר:
באחת העיירות חי יהודי שהיה עובד לפרנסתו בלילות. באותה תקופה לא היו הרחובות מוארים בלילות, וההולכים היו צריכים לעשות דרכם בחושך ובאפילה. גם היהודי שלנו, שעבד במקום מרוחק מביתו, היה צריך לעשות דרך ארוכה בעלטה.
יום אחד גילה היהודי שבדרך ממקום העבודה לביתו ישנו בית קברות, ואם עוברים דרכו, הדרך מתקצרת בחצי.
'אמנם מפחיד ללכת בבית הקברות, אבל הדרך מתקצרת בהרבה. שוה לסבול כמה דקות של אי נעימות ולהגיע מהר יותר הביתה!', אמר לעצמו, והחל ללכת מידי לילה דרך בית הקברות.
באחד הלילות הלך היהודי בבית הקברות, וכיון ששרר במקום חושך סמיך, לא הבחין בקבר פתוח עמוק במיוחד שהוכן לצורך יום המחרת, וללא כל הודעה מוקדמת מצא עצמו צונח בפתאומיות ונוחת אל קרקעיתו.
לאחר ההלם הראשוני ניסה היהודי לצאת מן הקבר, ולאחר שהבין שהדבר בלתי אפשרי פרץ בזעקות 'הצילו' אך הד לעגני השיב לקולו. מי זה ישמע אותו בשעה כזו? מי עובר במקום זה בלילה?!
אמר לעצמו: 'אם איני מצליח לצאת, לפחות אלך לישון ובבוקר אקום ואראה מה אפשר לעשות!'
באותו לילה היה יהודי נוסף שאף הוא החליט לקצר את דרכו דרך בית הקברות. לרוע המזל אף הוא הלך באותו נתיב שבו הלך היהודי הראשון, ועד מהרה נשמע קול חבטה והוא מצא עצמו נופל בפתאומיות היישר אל הקבר הפתוח.
הוא ניסה לצאת, אך עד מהרה התייאש בהבינו שהדבר בלתי אפשרי.
בעודו מהרהר מה לעשות, שמע היהודי קול נשימות קצובות. הוא התבונן היטב בחשיכה העבותה סביבו, והצליח להבחין בצללית אדם הישן שנת ישרים, משל היה נם על מיטתו.
שמחה פשטה בליבו. "ב"ה! הקב"ה הקדים רפואה למכה, ובטרם נפלתי לבור נפל אליו גם היהודי הזה. אדם יחידי לא יכול לצאת מן הקבר הזה לבדו, אך לשניים יש סיכוי. אחד מאיתנו יעשה לחברו כמין 'סולם גנבים', ומי מאיתנו שיצא מן הבור, יוכל למצוא דרך כיצד לחלץ את מי שנשאר בו!"
היהודי הראשון היה שקוע בשינה עריבה, כשלפתע חש דפיקות בגבו: "קום! קום!"
הוא התעורר בבהלה ובעתה נוראה אחזה בו: הרי הוא בתוך קבר! מי דופק על גבו? בודאי אחד המתים התעורר ובא לבדוק את שלומו…
הוא התרומם במהירות הבזק, קפץ קפיצה גדולה ועצומה, והצליח לצאת מן הקבר ולברוח מהר, כשהוא מותיר את היהודי השני בתוכו…
מה הלימוד מסיפור זה?
על פי דרך הטבע, היהודי הראשון לא היה מסוגל לצאת מן הקבר בכוחות עצמו, אך כאשר תקפה אותו בהלה עצומה, הוא גייס את כל הכוחות שלא היה מודע לקיומם והצליח לצאת ולברוח!
רבי נח סיים את סיפורו, ופנה אל הסטודנטים: "כשאתם אומרים שאינכם יכולים לשוב בתשובה, זה לא שאינכם יכולים. אתם לא רוצים! אם תדעו שבזה תלויים כל חייכם, תקפצו מהבורות הגדולים ביותר.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך שמות)