מעשה פלא הגיע לאחרונה אל שולחן המערכת, מהימים שבהם טרם נתעטר רבינו (כ"ק מרן אדמו"ר מנדבורנה) זי"ע בנזר ההנהגה.
רבינו היה מחבב מאד לפקוד את קברי הצדיקים, כידוע, ובפרט בעתות רצון וזמנים מסוגלים. ובהקשר לכך – עובדה מעניינת מפי אחד התלמידים שהיה נוכח בעצמו:
היה זה בערב ראש חודש אלול, מזמני הרצון המקובלים בקרב רבים ושלמים, וחשקה נפשו של רבינו זי"ע לעלות מירונה לשפוך שיח על ציון הרשב"י הקדוש. קרא אליו את אחד ממקורביו שהיה ברשותו רכב, והביע בפניו את משאלתו לנסוע למירון ביום גדול זה, להתפלל על הציון הקדוש.
רבינו אמר כי רצונו לקחת עמו קבוצה מתלמידי הישיבה, כדי שיוכלו להתפלל כולם יחד במניין, ולומר יחדיו את ספר התהלים.
הואיל וברכבו של המקורב לא היה מקום כי אם לשניים או שלושה בני אדם, ניסה והשתדל להשיג רכב גדול יותר, 'טנדר' שבו יוכלו לנסוע כולם.
לאחר מאמצים עלה בידו לקבל בהשאלה ממכרו רכב גדול שהכיל מקום עבור שמונה בני אדם, אך דא עקא, שהוא היה מיושן ורעוע, ואך בקושי רב ניתן היה לנסוע עמו כברת דרך ארוכה כמו זו, מבני ברק צפונה למירון.
אלא שאם לא די בכך, כשהגיע האיש עם רכבו לאסוף את רבינו והתלמידים, נוכח להוותו שנדחסו לו מאחור כמעט פי שניים מהיכולת, שכן רבים ביקשו לזכות להצטרף לנסיעה זו…
כלי הרכב הישן חישב לכרוע תחת העומס, וכמעט ולא ניתן היה להסיעו כך… הוא לחש זאת לרבינו שישב על ידו, אבל מיד הבחין כי התשוקה העצומה של הרבי להגיע למירון ולהשתטח על הציון, חזקה מכל המניעות.
ואכן הרבי הרהר מעט, והשיב, "תיסע, וזכותו של רבי שמעון בר יוחאי תגן עלינו שנגיע בשלום למחוז חפצנו".
נאמן למצוות רבינו המשיך הנהג בנסיעה, אולם לא ארכו הדקות, ואירע תקר באחד הגלגלים… נאלצו לרדת ולתקן התקלה, ובינתיים חלף זמן יקר. לבסוף תיקנו התקלה והמשיכו הלאה, אך לא לאורך זמן…
לאחר כברת דרך נוספת אירעה תקלה בשנית, ושוב נאלצו לעצור בצדי דרכים ולעמול על תיקון הבעיה. אולם רבינו לא אמר נואש, וכל העת זירז את האנשים לסדר העניין במהירות ולהמשיך בנסיעה, כשהוא שב ואומר שזכותו של רשב"י עומדת להם, והם יסעו לשלום ויחזרו לשלום.
ואכן, לאחר עיכובים אלה דומה היה שפסקו המניעות, והדרך המשיכה על מי מנוחות. לפתע, בעוד המכונית עושה את דרכה במעלה הגליל בואכה מירון, נחרד הנהג לגלות כי לפניו על אם הדרך ניצב שוטר, ומורה לו בידו לעצור בצד.
פניו חוורו ועשתונותיו אבדו, והוא פנה אל רבינו בשאלה אילמת, "מה עושים עתה?" אולם הרבי, בביטחונו הגדול בכוחו של רשב"י נותר שלוו להפליא, ורק הורה לו שלא לדבר מאומה, וכי הוא ישיב על השאלות שיישאלו.
נעצרו עפ"י הוראת השוטר, וזה פנה לחלון לבקש התעודות. בינתיים התעשתו אחדים מהתלמידים מאחור, והחלו להיחלץ בחשאי מהרכב, כולי האי ואולי יועיל להם…
אך עד מהרה פנה השוטר לבדוק כמה הם הנוסעים, והוא נוכח שיש ברכב הרבה מעבר למותר. מיד הוא חזר והורה לנהג לנסוע בעקבותיו, כדי להביאו אל תחנת המשטרה הקרובה.
חשש כבד קינן בלב כולם מפני הבאות, היה ברור שיוטל קנס כבד, ואף הסתבר שהרכב יוחרם. אולם רבינו שוב התחזק ואמר: תראו שבזכות רשב"י הכל יבוא על מקומו בשלום.
הגיעו אל התחנה, ורבינו הורה לכולם להישאר ברכב, ורק הוא לבדו ייכנס פנימה לשוחח עם הקצין. כעשרים דקות שהה הרבי בפנים, כשבינתיים ישבו התלמידים וטיכסו עצות לנפשם, לאן יועידו את פניהם מכאן, ואיך יצליחו לשוב לבני ברק לאחר שיחרימו את הרכב. אולם פתאום יצא הרבי, שב והתיישב במקומו, והורה לנהג קצרות, "בוא, אנו ממשיכים למירון, הבה נזדרז"…
ניסו לשאול את הרבי איך קרה הנס, מה פתאום מאפשרים השוטרים לנסוע כך הלאה, כנגד כל סברא, אך רבינו לא השיב מאומה, רק סתם ואמר: "בזכות רשב"י"… בהמשך הושיט הרבי לנהג פתקה קטנה, עליה רשם הקצין קנס תמוה על סך סמלי של פרוטות אחדות, והסביר כי את זאת נתן הקצין, כדי שאם במהלך הדרך ייעצרו שוב, ישמש להם המסמך כהוכחה שכבר נבדקו ואף נקנסנו, וממילא רשאים הם להמשיך…
ומאז ועד עולם לא דיבר הרבי עוד מהמאורע, ונותר בגדר תעלומה – – –
מתוך 'נדברה נא' – פר' ויגש תשע"ו