הרב עמרם בינעט
"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (שמות כח ל)
התורה הקדושה מצווה את אהרן הכהן לשאת על לוח לבו את חושן המשפט, ובו האורים והתומים. למעשה שמות בני ישראל מופיעים פעמיים בבגדי הכהונה של הכהן גדול. פעם על הכתפיים באבני המילואים של האפוד, ופעם שנה על הלב, באבני החושן שעליהן חרוטים שמות השבטים.
אפשר לומר על דרך הרמז, שתפקידו של הכהן הגדול הוא לשאת את עם ישראל על כתפיו, לדאוג להם, להתפלל עליהם, לשאת בעול ולהשתדל עבורם, אבל זה לא מספיק לשאת אותם על שכמו, יש לשאת אותם גם על לבו, הם צריכים להיות חרוטים על לוח לבו.
ולמה באמת? כי שפת הלב היא השפה החזקה והעוצמתית ביותר. כשאדם מנסה לעזור למישהו אחר בגלל שהוא מבין בשכלו שצריכים לעזור לו, המאמץ שלו יהיה מוגבל, הוא יעשה מה שביכולתו ולא יתאמץ מעבר לכך.
אבל כשהצורך לעזור מגיע מהלב, זה כבר סיפור אחר לגמרי. רצון הלב הוא הרצון החזק ביותר, והוא הגורם שיכול להניע אדם לעשות הרבה מעבר ליכולותיו הרגילות.
שמעתי פעם ממורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר מויזשניץ בית שמש שליט"א שסיפר שהוא זוכר שבצעירותו, תקופה קצרה אחרי החתונה שלו, באו אליו שני אברכים מחסידות מסוימת, וסיפרו לו שהם הקימו בית כנסת קטן לחסידים מאותה קהילה המתגוררים בשכונה שלהם, ובית הכנסת אכן התחיל לפרוח ולשגשג בסייעתא דשמיא, אבל אז הם נאלצו לפנות את המקום, וכעת הם חייבים לקנות קרוואן, ולשם כך הם צריכים כסף רב.
"הם הצליחו להגיע ללב שלי", סיפר האדמו"ר, "הם גרמו לי להרגיש רחמים גדולים עליהם, אם אני לא אתן את כל מה שיש לי, הם פשוט יישארו ברחוב, מסכנים. באותו רגע נתתי להם צ'ק על סכום של כמה מאות שקלים, כל מה שהיה לי בחשבון הבנק באותם ימים. אני לא הכרתי אותם, אין לי קשר מיוחד לחסידות שלהם או לקהילה שאליה הם משתייכים, אבל הם הצליחו לדבר על לבי, ולכן נתתי את כל מה שהיה לי באותה עת".
הרבי רצה להמחיש לנו את העניין הזה, של 'לגעת בלב' של הזולת. ברגע שאתה מצליח להגיע ללב שלו, הוא יעשה את הכל למענך. התפקיד שלנו הוא גם לגעת בלב שלנו עצמנו, לגייס את הלב שלנו לעזרת הזולת, ולא פחות מכך לגייס את הלב שלנו לעבודת ה'. על זה בדיוק אומרת התורה שצריכים לאהוב ולעבוד את ה' יתברך "בכל לבבך".
אגב, גם במילה 'התלהבות' מסתתרות אותיות 'לב'. כי כשדרשן מלהיב את הציבור, הוא עושה את זה על ידי כך שהוא מצליח להיכנס לאנשים ללב. כשאדם מתלהב בתפילה, הוא מתלהב כי מילות התפילה יוצאות לו מהלב, לא מהפה.
"ונשא אהרן את משפט בני ישראל", איפה? על לבו! לזכור אותם בלב, ככה התפילות שהוא יתפלל עליהם יהיו הרבה יותר חזקות, הרבה יותר נלהבות!
לשלם עם הלב
יש סיפור חזק מאוד ששמעתי מהמשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, על נערה יתומה שהיתה דואגת מאוד לאחים הצעירים ממנה, ומשמשת להם כדמות אם, מטפחת ומשקיעה את כל כוחותיה.
הילדים ידעו להעריך אותה על כך, ובאחת ההזדמנויות, כשיום ההולדת שלה התקרב, החליטו כמה אחים צעירים, להתארגן יחד ולקנות לה מתנה לכבוד יום ההולדת, לאות הערכה והוקרה עבור האחות הכל כך מסורה עבורם.
כינסו האחים הצעירים אסיפה בחשאי, והחליטו שכל אחד ייתן את כל הכסף שיש לו, כדי לקנות לאחותם הגדולה מתנה. אחד נתן שני שקלים, אחיו הוסיף עוד שלושה וחצי שקלים, ילדה אחת קטנטנה נתנה רק 40 אגורות, ואחת נוספת נתנה עוד שקל ותשעים אגורות.
ביחד נאסף סכום של שבעה שקלים ו-30 אגורות.
הפקידו כל האחים את הכסף בידיה של הילדה בת השש, ואמרו שמאחר והיא בת, היא בוודאי תדע לקנות את המתנה המתאימה ביותר עבור בת הנעורים המבוגרת מהם.
היא אכן לקחה את הכסף, וניגשה לחנות התכשיטים הקרובה, כדי לקנות תכשיט לאחותה…
נכנסה אל החנות, הסתכלה על התכשיטים הנוצצים שהיו סגורים כמובן מאחורי זכוכית מחוסמת, והתמקדה במיוחד בצמידים. באופן ספציפי תפס את העיניים שלה צמיד אחד שהיה משובץ באבנים בטוב טעם, ממש צמיד יפהפה ומתאים מאוד לסגנון של אחותה, כך לפי דעתה של הילדה בת השש.
בעל החנות הרים גבה כשילדה צעירה כל כך נכנס לחנות לבדה, אבל שתק. אחרי שראה שהיא נועצת עיניים בתכשיט, הוא שאל אותה לרצונה, והיא השיבה בביטחון מלא שהיא רוצה לקנות את הצמיד הזה עבור אחותה.
בעל החנות היה משועשע מהמחזה. הוא ראה שהילדה קומצת את ידה בחוזקה וכנראה מחזיקה כסף. "כמה כסף יש לך", הוא שאל… והיא פתחה את כך היד והראתה לו… שבעה שקלים ו-30 אגורות.
לפני שדחה אותה, המשיך בעל החנות להשתעשע עוד קצת ושאל אותה: "אם את כבר קונה צמיד למה את נותנת אותו לאחותך, למה שלא תיקחי אותו בשבילך?".
השיב הילדה בתמימות שוברת לב: "אין לי כסף לשני צמידים, ולאחותי אני חייבת לתת מתנה. התארגנו ביחד כל האחים הקטנים לתת לה, בגלל שהיא אמא שלנו, היא דואגת לנו, מלבישה אותנו ורוחצת אותנו, היא מכינה לנו אוכל ועוזרת לנו לעשות שיעורי בית, היא עוטפת לנו את הספרים ושוטפת את הבית שיהיה לנו נעים לשהות בו. היא רק בת 14 וכבר מתנהגת כמו אמא גדולה, מגיע לה מתנה! לכן אנחנו רוצים לתת לה…".
שמע בעל החנות את התיאור, התרגש עד עמקי נשמתו, והסכים לעסקה. הוא לקח את שבעת השקלים ו-30 האגורות, ונתן לילדה את הצמיד ששוויו אלפי שקלים, עטף אותו יפה, ונתן ביד הילדה הקטנה שלקחה את הצמיד ורצה הביתה כדי לבשר לאחיה שהיא השלימה את ביצוע המשימה.
יומיים לאחר מכן חגגו האחים את יום ההולדת של אחותם הגדולה, עשו לה מסיבה נחמדה, ובעיצומה של המסיבה העניקו לה את המתנה היוקרתית.
הנערה מיד הבינה שמדובר כאן בתכשיט יקר מאוד: "מאיפה יש לכם את הצמיד הזה?", היא שאלה בחשדנות לא מוסתרת, והאחים השיבו בצהלה: "כל אחד נתן את כל כספו וביחד קנינו לך צמיד".
נחרדה הנערה. היא היתה בטוחה שמדובר כאן בטעות, אולי הילדים לקחו את הצמיד בלי רשות חלילה. אצה רצה אל החנות, ניגשה אל מוכר התכשיטים וביקשה להשיב את הגזלה.
אבל המוכר סירב לקבל את הצמיד בחזרה: "אחותך היתה כאן", הוא טען בתוקף, "היא שילמה לי על הצמיד הזה, יש לנו מדיניות שאנחנו לא מקבלים החזרות…".
האחות לא ויתרה: "מה זאת אומרת שילמה? כמה כסף היא שילמה?", והמוכר השיב, "היא שילמה תשלום מלא עבור הצמיד, לא חיסרה כלום".
המשיכה האחות להתעקש, שמא לקחו הילדים חלילה כסף בלי רשות ושילמו איתו, או אז השיב לה המוכר: "לא… הם לא שילמו את מחיר של הצמיד בכסף. יש דברים שקונים עם כסף, ויש דברים קונים עם הלב. את הצמיד הזה היא קנתה עם הלב! כי השאיפה הכל כך חזקה וכל כך מתוקה של האחים הקטנים שלך, לתת לך מתנה על כל מה שאתה עושה למענם, שווה יותר מכל סכום שבעולם!".
השפעה מיידית
עד עכשיו דיברנו על הכהן גדול, דיברנו להבדיל על מוכרי תכשיטים… על ילדים יתומים שרוצים להכיר טובה לאחותם הגדולה.
אבל איך זה קשור אלינו? לאנשים רגילים, הורים לילדים בלי עין הרע, איך זה מדבר אלינו?
אני רוצה לספר לכם סיפור נורא ששמעתי מכלי ראשון, והלוואי שלפחות מישהו מאתנו ינסה ליישם אותו בעצמו, והיה זה שכרי מכל עמלי. וכך סיפר לי אחד מידידי הטובים את הסיפור הבא:
"ברוך ה' זכיתי להקים בית נאמן בישראל, יש לי כמה וכמה בנים ובנות בלי עין הרע, אחד אחד, זרע ברך ה'.
"אבל אין דבר מושלם בעולם הזה, וגם הבית שלי לא היה מושלם. אחד מילדי לא הלך בדיוק בתלם שבו צעדו כל השאר. היה לו סגנון שונה משלנו, קצת פחות מקפיד על מה שאני מקפיד, קצת יותר מקפיד על מה שאני לא מקפיד… הדיבור שלו יותר ישיר ועוקצני, אפילו קצת מחוצף, דבר שאני ממש סולד ממנו כשהוא מגיע באופן מוגזם, הוא פחות מתחבר לעניין של הידורים הלכתיים שאצלנו במשפחה מאוד מקפידים עליהם ועוד.
"הוא ילד טוב, אין לי מילה רעה לומר עליו, אבל הסגנון שלו שונה, ואני הרגשתי שיש לי כעס בלב על הילד הזה.
"ניסיתי להכיל אותו, אבל לא הצלחתי. הרגשתי שככל שהוא גדל, הילד הזה פשוט מתרחק ממני. כמה שניסיתי לדבר איתו, נשארנו כמו שני אנשים זרים ומנוכרים זה לזה.
"באחת הפעמים, נכנסתי לגדול בישראל שאיתו אני מתייעץ בדרך כלל בעניינים הקריטיים, ושפכתי בפניו את לבי. סיפרתי לו שאני מאוד מרוצה מכל הילדים שלי, ויש לי קשר חם איתם ב"ה, אבל רק ילד אחד פיתח לעצמו סגנון שונה שלא כל כך אהוד עלי, וממילא נוצר בינינו ניכור נורא ואיום, קשה לי עם זה שאני לא מוצא שפה משותפת עם הבן שלי, עצמי ובשרי. מה עושים???
"פתח אותו גדול בישראל את מגירת השולחן שלו, הוציא ממנה דף ועט, הגיש לי והורה לי לכתוב על הדף: 'תחשוב כמה רגעים, וכל מעלה טובה ומידה טובה שיש אצל הבן שלך, תכתוב כאן בדף. אני רוצה לראות מה כתבת'.
"חשבתי קצת וכתבתי: 'הוא מרבה לוותר לאחרים'. אחרי חצי דקה הוספתי 'יש לו זיכרון מאוד טוב'… הוספתי עוד שורה: 'הוא אוהב לשיר זמירות שבת בקול נעים, ועושה אווירה טובה בשולחן השבת', 'הוא מתפלל בשבתות בהתלהבות גדולה'. אחרי כמה דקות היו על הדף כמה וכמה מעלות, והרב הורה לי לעצור.
"'זה מספיק', הוא אמר, 'עכשיו תיקח את הדף הזה איתך, אני רוצה שתשנן את הדברים שכתבת כאן, שלא תצטרך לחשוב ולהיזכר בהם, אלא שיהיו שגורים על לשונך, לפני שאתה מתפלל, תחשוב על כל המעלות שיש לבן שלך, תכניס בלב שלך אהבה אליו ואז תתחיל להתפלל תפילת 'שמונה עשרה', לפני שאתה הולך לישן, תשנן את זה שוב, ואני מבטיח לך שתראה שיפור גדול ביחסים ביניכם'.
"אתה שומע ר' עמרם", מספר לי החבר, "יצאתי מביתו של הרב עם הרשימה, והתחלתי לשנן אותה. פעם אחת, עוד פעם, אחר כך פעם נוספת, בערב לפני שהתפללתי 'מעריב' שיננתי אותה שוב, ובלילה לפני שהלכתי לישן עוד פעם אחת…
"למחרת בבוקר, אתה שומע? למחרת בבוקר!!! אני מתעורר מהשינה, נוטל ידיים, מתלבש, הולך להכין לי כוס קפה של שחרית, והבן שלי מגיע גם הוא, מתארגן לצאת לישיבה.
"'מה נשמע אבא?', הוא שואל אותי בלבביות, 'איך אתה מרגיש היום? אני מאוד מרוצה ב"ה כי אתמול עשיתי 'הכנה' חזקה לקראת השיעור, ואני כבר מחכה לשאול את המגיד שיעור שלי שאלה חזקה מאוד בסוגיה…'.
"עמדתי שם המום, כאילו נפלה עלי פצצת אטום. הרב הבטיח לי שאראה שינוי, אבל הוא לא הבטיח לי שזה יקרה בתוך יום אחד!!!
"לקחתי איתי את הרשימה, ומאז אני משנן אותה כל יום, היא כבר שגורה על לשוני, אבל אני לא מוותר עליה, הוספתי עליה עוד כהנה וכהנה. אתה יודע כמה מעלות טובות יש לבן שלי??? אין לך מושג בכלל, אז נכון שהוא לא בדיוק בסגנון שלי, ומה בכך? יש לו המון המון מעלות, ובעז"ה הוא ידע להתגבר על הנושאים שבהם הוא זקוק לשיפור, כמו שכולנו מתגברים ומתחזקים איש איש בעניינים שבהם הוא זקוק לשיפור.
"היום, אני מסתכל אחורה ולא יכול להבין איך יכול היה להיות נתק בינינו. הקשר שלי איתו הוא לשם דבר, מכל הילדים שלי, הוא הילד הכי קרוב אלי, וזאת למרות שהוא לא השתנה בכלל, הוא נשאר אותו הדבר, אבל אני שיניתי את התחושה בלב שלי, וממילא 'כמים פנים אל פנים', גם הלב שלו השתנה והקשר בינינו נהיה חזק ואמיץ באופן מיוחד… כי עם הלב אפשר לפעול דברים שאי אפשר לפעול בשום דרך אחרת".