הרב שמואל צבי גנץ
הגאון רבי יעקב אורנשטיין זצ"ל בעל "ישועות יעקב" על שו"ע, היה הרב בעיר לעמבערג. כשנפטר לבית עולמו, היתה העיר תקופה מסוימת מבלי רב, באותה תקופה היו הרבה מועמדים שהציעו אותם לכהן פאר בעיר חשובה זו – לעמבערג.
בראש המועמדים היו מוצעים שני גדולי עולם, הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל בעל "שואל ומשיב", וגיסו הגאון רבי מרדכי זאב איטינגא זצ"ל שחיברו ביחד את הספר "מפרשי הים" על ספר "ים התלמוד" – אלא שפרנסי הקהילה לא ידעו במי לבחור לרב, כי שניהם היו גדולי הדור חריפים ובקיאים גדולים צדיקים וקדושים. על כן החליטו לשאול את מוצא פיו של הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע שיורה להם כדת מה לעשות.
בחרו אפוא פרנסי הקהילה משלחת חשובה ונכבדה מראשי הקהל ורבניה, שיסעו לבעלזא לשאול את חוות דעת הרה"ק רבי יהושע זי"ע. כשהגיעו לבעלזא, נכנסו בקודש פנימה, ושטחו בפני הרבי את ספיקותיהם – הם מנו את המעלות שיש לכל אחד משני המוצעים להם – והמתינו בחרדת קודש לתשובתו. ביני לביני, קם אחד מהנוכחים, ואמר שהוא רוצה לספר עובדא על הגאון בעל "שואל ומשיב" זצ"ל.
וכה סיפר: חותנו של ה"שואל ומשיב" היה עשיר גדול מאוד, וכשלקח את ה"שואל ומשיב" לחתן, הקציב עבורו נדוניה גדולה – והבטיח לו הון עתק כדי שיוכל לשבת במנוחה, ולשקוד על דלתי התורה כאוות נפשו הטהורה, ושום טירדה לא יטרדוהו מתלמודו.
זוגתו – עזרתו בקודש – היא אשר נטלה על שכמה את עול ניהול הבית, כדי שבעלה הקדוש לא יופרע מתלמודו. לימים, שלחה ידה במסחר, והשקיעה את ה'נדן' בכמה מקומות, ומהרווחים התפרנסו בכבוד, וכך היה בעלה הגאון יושב ושוקד על לימודו בלי שום הפרעות.
ויהי היום, התהפך עליהם הגלגל ר"ל, והפסידו את כל כספם שהיה מושקע, עד שנעשו עניים ואביונים ר"ל, והגיעו לכדי פת לחם. המצב בבית היה קשה מנשוא, כי היו מורגלים לחיות במנוחה והשקט, וכך ביום אחד היו צריכים לחשוב על פת לחם.
יום אחד הלך ה"שואל ומשיב" ברחוב כשהוא משוטט ברעיונותיו, הוא היה נראה מאוד מודאג ושבור, אותות תוגה נראו על פניו, לא היו צריכים להיות 'חד עין' להבין שעננה כבידה רובצת לה עליו. בהיותו מהלך ברחבי עירו, פגע בו יהודי אחד ממכריו, וכשראה את הגאון איך שהוא מתהלך ביגונו ושקוע בצרתו, שאלו על כך – מה קרה לכם – אולי התרגשה עליכם איזה צרה ר"ל, אולי אני יכול לעזור לכם?
השיב לו הגאון בעל "שואל ומשיב" זצ"ל, כן! המצב אצלי בבית קשה מנשוא, שכן מאז שכל הוני נאבד בתהום הנשיה ונבלע במצולות, חיי אינם חיים! אני מרגיש שאני לא יכול לסבול עוד! כי עד עתה – מספר ה"שואל ומשיב" – בהיותי יושב על תלמודי במשען ומשענה – באין טורד, הייתי יכול להתמיד בלימודי בעיון ובקיאות, הייתי יושב ולומד אלף דפי בגמרא בחודש וכדומה, אמנם מאז שנעשיתי מחוסר לחם, ועול הפרנסה ריחים היא על צאוורי, אינני יכול להספיק כל כך בלימודי, ולמדתי אפוא החודש רק שש מאות דפי גמרא, – ותורה מה תהא עליה – על כן אני מתהלך שבור ורצוץ, כי אינני יודע לשית עצות בנפשי…
כששמע הרה"ק מבעלזא את דבריו הנוראים, אמר להם – לפרנסי הקהל – אותו תקחו לרב בעירכם! אדם אשר מרגיש את התורה כחלק מחיותו, וכאשר הוא מופרע מלימודו חייו אינם חיים, זה מה שכואב לו – "התורה מה תהא עליה" – הכסף הרב שנאבד לו אינו מדבר אליו, כי זה אינו מעניינו כלל, רק התורה שהיא משוש חייו ויקרה לו כבבת עינו – רק על זה דאגתו – הוא הגבר הוקם עול – הוא ראוי להיות רב בעירכם, והוא אשר יקים את התורה ויוכל להעמיד את הדת על תילה!".
(מתוך 'נדברה נא' – פרשת נח תש"פ)