- מנות הלוי: הוא לא היתמם, אלא כעס על התעוזה של הצורר, שהתכוון להשניא את אשתו, המלכה שבה בחר מכל הנשים, שהיתה יהודיה.
- אור חדש: אחשורוש אמר שגם אם נתן לו אישור, היתה זו רק הסכמה עקרונית, והיה עליו לשוב ולשאול אותו שנית לפני שליחת האגרות, ולא לכתוב ולשלוח אותן מעצמו, ולכן שאל 'מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן'.
- רבי חיים קניבסקי: אחשורוש אכן ניסה להיתמם ועשה עצמו כאינו יודע ושאל 'מִי הוּא זֶה… אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן', באכזריות כזו, להמית אומה שלמה ללא כל סיבה.
כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ (ז, ד)
מה ביאור דברי אסתר?
- רש"י: אסתר אמרה שהצר שרודף אותם (המן) אינו חושש לנזק שייגרם מכך למלך, שאילו היה דואג למלא את רצון המלך, היה מציע לו למכור אותם לעבדים ולקבל את הממון או להפוך אותם לעבדיו. גזירת ההריגה מוכיחה שלא אכפת לו מהמלך, ועושה הכל רק משנאתו אותם.
- ילקוט מעם לועז: אסתר לא התכוונה להחריש על מכירתם לעבדים, אלא אמרה למלך שאילו היו רק נמכרים לעבדות, היתה שותקת ולא ממהרת לבוא למלך בבהילות, תוך סיכון עצמי, שהרי עומד לרשותה זמן רב להשפיע על הגזירה, אולם משנמכרו להריגה, לא ניתן עוד להחריש ולהמתין.
- אלשיך: אסתר אמרה למלך שאילו המכירה היתה "כלכלית", ואחשורוש היה מרוויח ממכירת היהודים, על כך היתה מחרישה, אך בהריגת היהודים הלא אינו מרוויח, ואדרבא, מפסיד ממון, את המיסים והארנונה שהם משלמים, ועל הפסד כספו אינה רשאית לשתוק.
(תורתך שאלתי בעריכת הרב חגי ולוסקי)