שמעתם על האיש שכבר שכח איך נראה מקום העבודה שלו ובכל זאת המשיך לקבל משכורת, פשוט משום שאף אחד לא שם לב שהוא לא נמצא?

ישראל וייס

הדיווח הבא התפרסם בעיתונות בימים האחרונים: "אזרח איטלקי כבן 67, הפסיק להגיע לעבודה לפני כ-15 שנה, והמשיך לקבל משכורת שוטפת מדי חודש בחודשו.

"על פי הדיווחים, במהלך התקופה הזאת הוא הרוויח למעלה מחצי מיליון יורו בתשלומים חודשיים ששולמו לחשבון הבנק שלו תמורת העבודה שלא ביצע.

"מדובר בעובד בבית חולים שנעדר רבות מעבודתו עוד קודם לכן, ולאחר דין ודברים עם המנהלת שלו הצליח לאיים עליה ולגרום לה לשתוק לנוכח ההיעדרויות.

"כשראה שהשיטה מצליחה", נאמר בדיווח, "הפסיק האיש להופיע בעבודה באופן מוחלט, והמנהלת המשיכה לשלם לו את שכרו כרגיל.

"בהמשך פרשה המנהלת מעבודתה, והמנהלים שבאו אחריה אפילו לא בדקו את גיליון הנוכחות של העובד, לא הכירו אותו ולא ידעו שהוא מקבל משכורת מבלי להופיע בעבודה.

"התופעה מוכרת בקרב עובדים במגזר הציבורי באיטליה ואינה מאוד חריגה, ובכל זאת, המקרה הנוכחי הוא החמור ביותר שנחשף, ובתקשורת האיטלקי מכנים את מקבל המשכורת שנעדר במשך 15 שנה, בכינוי 'מלך ההיעדרויות'…".

נתון אחר שהתפרסם בתקשורת ולא פעם אחת הוא נתון תחלואת הקורונה באיטליה, שהתבררה כמדינה עם ההתמודדות הגרועה ביותר במחלה מול הנגיף הסיני. האיטלקים שבתחילה זלזלו בנגיף, היו המדינה הראשונה בעולם שסבלה ממגפה של ממש.

לא רק התחלואה באיטליה היתה גבוהה, שיעור התמותה באיטליה הוא הגבוה ביותר בעולם אם מחשיבים את מספר המתים ביחס למספר החולים. למעלה מ-120 אלף איטלקים שילמו בחייהם, בגלל אזלת היד של מערכת הרפואה האיטלקית.

אם תרצו, שני הסיפורים הללו משלימים זה את זה: למה התמותה באיטליה היא הגבוהה ביותר? כי באיטליה יכול עובד מחלקה בבית החולים להיעדר מהעבודה במשך 15 שנה עד שישהו ישים לב לכך. במשך כל התקופה שכרו שולם מדי חודש בחודשו, הוא צבר ותק ואולי אפילו קיבל על שעות נוספות, וכל זה באופן אוטומטי, כחלק משגרת ההתנהלות של בית החולים, ובלי שלמישהו היה אכפת בכלל אם הוא בא לעבודה או לא.

אני לא יודע מה אתכם, אבל אני חושב שאנחנו יכולים ללמוד מזה לימוד חשוב מאוד לעבודת ה'.

לפעמים אדם יכול להזניח, להתנהל בשגרה, מה שהיה אתמול יהיה גם מחר ומחרתיים, בלי לבדוק את עצמו, בלי לבחון את ההתנהלות שלו, בלי לעצור לרגע ולעשות חשבון נפש.

כשאנחנו מתנהגים כך, אנחנו יכולים להגיע למצב שבו יש לנו 'עובד שלא בא לעבוד 15 שנה'. זה יכול להיות ברכות, תפילות, דיבורים לא ראויים, חוסר ביטחון ואמונה או כל דבר אחר. כל אחד ואחד מאתנו יודע את נגעי לבבו יותר מכל אחד אחר. כל מה שצריך זה לעצור, לנשום עמוק ולהצביע עליהם, על אותם נגעים, להעביר אותם מתת המודע ולהציף אותם אל התודעה השוטפת. שנזכור ונדע שיש לנו חסרונות, שננסה לתקן אותם.

כי מי שלא עושה ביקורת פנימית מדי פעם, עלול למצוא את עצמן בלתי מוכן בעליל כשהוא עומד למבחן, כמו מערכת הרפואה האיטלקית שעמדה למבחן נורא ואיום, ונכשלה בו כישלון חרוץ.

ולוואי ואזכה שישפיעו הדברים לפחות על מי שכתב אותם…