המשפט התחיל, השופט דרש משליח המשטרה שיראה הוכחות על הרב שעבר על החוק, השליח מתחיל לחפש את ההוכחות, והנה הן נעלמו ממנו, הוא פותח את המחשב מחפש ומחפש, והנה נמחקה כל התיקיה של המשפט הזה. השופט כועס עליו: "מה אתה צוחק עלי? אין תיק ואין עדות!"

"ואתחנן אל ד'"

הג"מ רבי פסח אליהו פאלק זצ"ל מגייטסהעד, כתב בהקדמת ספרו 'מחזה אליהו' חלק ב', שהסיבה שבדור אחרון נפלו לספקות באמונה יותר מהדור הקודם, זאת משום שיש ריבוי של גשמיות ומותרות, ואין אנשים מרגישים צורך לפנות לה' ולהיות תלויים בו. לפני כמה דורות היו צריכים בכל יום להתפלל להקב"ה שתהיה ארוחת בוקר וארוחת ערב… לא כל אחד זכה לזה, אבל בדור אחרון, שב"ה שלח הקב"ה שפע רב בעולם, אין אדם מרגיש צורך גדול לפנות לאביו שבשמים, וכן בכלליות, חיי האדם מסודרים בכל צד ופינה.

כשנתבונן לשמוע על מה אנשים מתלוננים, נשמע שהם בוכים על מותרות. כי מה שבאמת נצרך לאדם, הקב"ה נותן בשפע, "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

וכן בעניין הבריאות, בשנים כתיקונן, יש מערכת בריאות להפליא, מה שלא היה כן בדורות הקודמים, כמעט אין מי שסובל מכאב ראש או כאב שיניים, מיד הוא לוקח משכך כאבים, ויש טיפולים מסודרים לכל כאב וחיסרון במערכת הגוף. והרי כבר כתוב בתוה"ק שכשיש שפע גדול, יש חשש "ורם לבבך ושכחת", כי אין אדם מרגיש צורך לבקש מהקב"ה ולהודות לו על החסדים.

וביאר שכך היא השייכות שלנו עם הקב"ה, אם אדם רגיל עם הקב"ה קצת, פעם בשבוע או בחודש הוא פונה להקב"ה, איש כזה אינו מכיר את הקב"ה על כל צעד ושעל.

נדרש מכל יהודי פשוט להאמין, שהקב"ה יכניס ברכה בגורנו למעלה מדרך הטבע.

ובפתח דבריו מזכיר רבי פסח אליהו סעיף אחד בשו"ע, שזה מלמד על מדרגת האמונה הפשוטה שנדרשת מכל יהודי. כתוב באו"ח סי' ר"ל סעיף ב': 'הנכנס למוד את גורנו', שבא למדוד כמות החיטים שבאוצר, מתפלל ואומר: 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקי, שתשלח ברכה בכרי הזה'. כלומר, מכיוון שעדיין איני יודע כמות החיטים שבאוצר, שעדיין לא מדד, הרי זה מתפלל שישלח הקב"ה ברכה בכרי הזה, שהרי יהיה הנס בדבר הסמוי מן העין, ואין זה נס שלא כדרך הטבע.

ולאחר שהתחיל למדוד, הרי הוא מאמין באמונה שלימה שבעת הזאת מתרבה הכרי יותר ויותר, ולכן מברך: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם השולח ברכה בכרי הזה'.

הרי שנדרש מיהודי לברך ברכה בשם ומלכות על האמונה הזו, שהקב"ה קיבל תפילתו ועשה לו נס למעלה מדרך הטבע בדבר הסמוי מן העין והרבה לו הכרי, וכשם שמברכים 'מקדש השבת' או 'מקדש ישראל והזמנים', או 'מלך מוחל וסולח לעוונותינו ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה'. כך הוא מברך את הקב"ה על הברכה שהכניס לו בכרי.

אבל אם מדד ואח"כ מברך, הרי זו תפילת שווא, שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין (תענית ח, בבא מציעא מב).

והרי סעיף הוא בשו"ע, תורה גלויה היא לכל אחד מישראל, ולא מדובר כאן רק ברבי חנינא בן דוסא שהוא היה יכול למלאות תנור בפת אף שלא הכניסו עיסה לתוכו, זהו בגדר נס בדבר שאינו סמוי מן העין, אבל ב'סמוי מן העין', יש כח לכל יהודי כמו רבי חנינא בן דוסא.

וכתב עוד רבי פסח אליהו פאלק שתי מעשיות שהיו בעירו גייטסעהד בענין הנ"ל:

מעשה שהיה בגייטסעהד: המשטרה תפסו אחד מהרבנים והמחנכים שבעיר בנסיעה במהירות מופרזת, לקחו ממנו את הרישיונות, אבל לצורך עיסוקו בקודש היה מוכרח שיהיה לו רישיון נהיגה, בלי זה, היו כל הרבצת התורה שלו בסיכון, והרבה אנשים היו ניזוקים מזה. קבעו יום בבית משפט לדון אותו, אם באמת עבר על החוק או לא. וכדרכם בימינו, המשטרה מביאה תמונה שהנוסע הזה עבר על החוק ונהג במהירות מופרזת.

כמובן שהיהודי התפלל להקב"ה ועמד באמונה ובטחון שהקב"ה יעזור לו, לא עלה על דעתו באיזה אופן יעזרנו השי"ת, אבל בטח בישועתו בתמימות ופשיטות, לקיים סימן ר"ל הנ"ל.

המשפט התחיל, השופט דרש משליח המשטרה שיראה הוכחות על הרב שעבר על החוק, השליח מתחיל לחפש את ההוכחות, והנה הן נעלמו ממנו, הוא פותח את המחשב מחפש ומחפש, והנה נמחקה כל התיקיה של המשפט הזה. השופט כועס עליו: "מה אתה צוחק עלי? אין תיק ואין עדות! לכו הביתה!", ופטרו את אותו רב לשלום, ואף החזירו לו את רישיון הנהיגה.

הרי לנו מעשה של 'השולח ברכה בכרי הזה', שהרי בלי ספק שבמחשב של השוטר היתה מונחת תיקיה עם המעשה הזה של הרב, מי שמסביר את המעשה ששכחו במשטרה להכניס את התיקיה למחשב, מקטין את האמונה. עדיין לא קיים סימן ר"ל. רק נתן להקב"ה את הכח שהתבואה תצליח ויהיו שבולים גבוהים וכדו', אבל עדין אינו מאמין שהקב"ה שולח ברכה בכרי הזה.

כי האמת לאמיתו שיתכן מאד, שלנציג המשטרה היה את התיק של המשפט של הרב הזה, הוא הדפיס את הניירת והכניס את זה בתיק שלו, ובוודאי סידר לעצמו כל הטענות שהוא עתיד לטעון לפני השופט, וגם במחשב שלו היתה תיקיה מסודרת על אותו רב, היו יכולים להדפיס מחדש את התביעה, אלא שאותו בורא עולם שיכול להכפיל את התבואה שבכרי, יכול להיכנס בתיקיית מחשב המשטרה, ולמחוק את הסיפור של הרב הזה. 'היד השם תקצר'?

יתכן שהמעשה בפועל היה באמת שהשוטר שכח להכניס את התיקיה למחשב, אבל אנו צריכים להיזהר שלא להיות בטוחים שזה אפשרי, יותר מהאפשרות שהקב"ה מחק את התיקיה מהמחשב. כל אחד מאיתנו יכול לספר הרבה מעשיות, שלא הועילו לו שום השתדלויות עד שנכנע וביקש מהשי"ת, ואז באה ישועה גדולה.

ובאמת שלכל אחד מאיתנו היו סיפורים כאלה בחיים, גם אני הייתי יכול לספר לכם מעשיות משלי, אלא שהם דברים אישיים. כמה פעמים בחיים אנו מנסים לפעול כך וכך וכך, ולא מצליחים, עד ש'נזכרים' להתפלל להשי"ת: 'רבונו של עולם, אני רואה שאני לא מסתדר לבד, אנא תעזור לי!', והנה לפתע פתאום הכל מסתדר הכי טוב. אותה פעולה שניסה לעשות עשרים פעמים ולא הצליח, לאחר שהכיר שהוא לבדו אינו יכול, ופנה להשי"ת, באותה שעה עזר לו השי"ת.

שכל אחד יזכור באמת, יראה שכבר היו איתו כמה וכמה פעמים מעשיות כאלה, רק לאחר שנכנע ומבקש מהשי"ת רחמים, לפתע הכל מצליח ועובד הכי טוב, פעמים שההצלחה רק לאותו זמן בלבד. כלל הדברים, שהקב"ה עושה הכל 'יש מאין' ואינו צריך סיבות ותירוצים גשמיים לעזור לך. גם כשהשוטר הכניס את התיקיה במחשב, הוא ית' עשה באותו רגע שהעין של השוטר לא תמצא את התיקיה.

אלו הם מעשים שבכל יום עם כל יהודי ויהודי, וכמו שכתוב בשו"ע שכל יהודי חקלאי פשוט יכול להתפלל 'יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה', לאו דווקא אם הוא נתן צדקה לעילוי נשמת רבי ישעיה ברבי משה, כי אותו הקב"ה שהיה לו לרבי ישעיה'לע, הוא גם 'א-לי וחי גואלי' של אחד ואחד מאיתנו…

אמונה פשוטה של בעל תשובה טרי, הוציאה אותו מתוך הכלא

עוד מעשה מספר רבי פסח אליהו, ששמע מאחד ששמע מבעל המעשה: יהודי חילוני מארצות הברית ישב בבית הסוהר, וכנודע יש ארגוני חסד, שנכנסים לחזק ולקרב נפשות ישראל היושבים בעמק הבכא, וע"י כך זכה אותו יהודי חילוני להתקרב להשי"ת ולתורתו הק', ע"י השיעורים של אותם הרבנים המחזקים, וקיבל על עצמו ללמוד הלכות שבת ולקיים כל מה שביכולתו, כמו ששמע בשיעור שהדבר הכי חשוב הוא לשמור השבת.

אותו רב היה בא לבקר שם אחת לשבועיים, ולאחר שקירב אותו ליהדות היה מסייע אותו להקדם בלימוד ההלכות. ב"ה יש בימינו ספרים נפלאים באנגלית בהלכות שבת, והוא הביא לו את אלו הספרים כדי שיוכל להתקדם בידיעות בהלכות שבת.

באחד הביקורים של אותו רב, מצא את היהודי הנ"ל במצב מאד מרוגש, שאל אותו: "מה אתה כ"כ מרוגש?", והשיב, שמצא בספר הזה מאמר חז"ל שלא שמע עליו מעולם: "אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד נגאלין", ובקוצר או ברוחב דעתו הבין האיש, שאין הכוונה לכל ישראל לגבי הגאולה השלימה, אלא שמדובר לכל יהודי בפרטיות, שכל יהודי שישמור שתי שבתות, יגאל בגאולה שלימה, אם גאולה מגלות כללית, ואם גאולה מגלות פרטית.

וזה האיש קיבל בבית משפט פסק, שהוא חייב לשבת בכלא 15 שנה, אבל כיון שמצא את המאמר חז"ל הזה, שמח שמחה גדולה, כי הנה הוא מתקדם יותר ויותר בלימוד הלכות שבת, ועוד מעט יזכה לשמור שבת אחת ועוד שבת, ותיכף ומיד יגאל וישחררוהו מבית האסורים, וישוב לביתו ולבניו בשמחה.

כ"כ התפעל האיש ממאמר חז"ל, עד שפניו זרחו וקרנו מאושר. אותו הרב הסתפק בדעתו מה ישיב לו: ממה נפשך, אם ילמד הלכות שבת וישמור שתי שבתות ולא ישחררוהו – הרי יהיו לו טענות על חכמינו ז"ל, והרי יהודים כאלה צריכים רחמים גדולים עליהם, שאם יראו שלא נתקיים בהם מאמר חז"ל, שמא יאמרו 'מהדא לא הא נמי לא' רח"ל.

ונתיישב הרב להעמידו על האמת, ואמר לו: "ידידי היקר, אתה טועה, חז"ל דברו לגאולה הכללית של כלל ישראל, שאם כל ישראל ישמרו שתי שבתות, נזכה מיד לביאת המשיח, אבל אין כאן הבטחה על יחיד ממש שהוא יגאל".

אבל אותו האיש שכבר ישב שנים רבות בכלא, אמר לרב בתקיפות: "יסלח נא מר, כתוב כאן מאמר חז"ל, אנגלית גם אני יודע לקרוא, כתוב כאן שחז"ל הבטיחו גאולה למי ששומר שתי שבתות, אני לומד כך את דבריהם!". כך נשאר בתקוותו החזקה באמונה בדברי חז"ל. אותו בעל תשובה בכלא, האמין באמונה תקיפה וחזקה שכוונת חז"ל על הגאולה הפרטית, וממילא המשיך הוא על עצמו שזה הכח להגאל ולהשתחרר מהכלא. ובאמת שכן מבואר בחידושי הרי"ם, ששמירת שתי שבתות גואלת את האדם בפרטיות, אבל אותו בעל תשובה בכלא האמריקאי, לא האמין בכלל שכתוב כך בחידושי הרי"ם, אלא שנשמתו נדלקה באמונה חזקה בדברי חז"ל בלי שום ספק כלל. והמשיך את ההשגחה העליונה עליו בפרטיות.

נתגלגלה ההשגחה ואותו רב נתעכב ולא בא כמה שבועות לבית הסוהר. בפעם הבאה שבא, חיפש את ה'בעל תשובה' הנ"ל ולא מצאו, אמרו לו שהוא יצא מבית הסוהר לפני שבוע, משום מה הגיעה פקודה מגבוה שצריך לשחרר אותו…

ודבר פלא היה ששבועיים לפני שהשתחרר, היה מרבה לספר לחברים שלו בכלא, שעוד מעט הוא אמור לצאת מכאן…

כיון ששמר שתי שבתות, יצא האיש מבית הסוהר! הפלא ופלא! אע"פ שבבית המשפט פסקו עליו עוד הרבה שנים, אף שניסו לערער לא עלתה בידם, א"כ איך נתהפך הדבר בין רגע?

מה הנפק"מ לדעת איך היתה הישועה? הקב"ה החליט לגאול אותו וזהו! אבל דרך האדם שהוא מסוקרן לדעת איך נפל הדבר. וגם סקרנות זו אין מקורה באמונה שלימה, כי המאמין באמונה שלימה יודע שהקב"ה יכול לעשות הכל, הפריץ השתגע ושחרר אותו בלי שום טעם וריח, הקצרה יד אלוקינו לשגע את השופט לשחרר אותו?

אבל אעפ"כ נשמע את ההסבר: השופט ששפט את היהודי הנ"ל, היה אדם זקן. באותה תקופה יצא לפנסיה, ולאחר שיצא החליט שהוא כותב 'ספר זכרונות' ממעברי חייו. וכדוגמא לאחד מהמשפטים המעניינים שעברו דרכו, בחר [בהשגחת ה'] את הסיפור של היהודי הנ"ל שהיו בתיק שלו כמה דברים מעניינים בצדדים וצדי צדדים. הוא ביקש מבית המשפט שישלחו לו את התיק של האיש הזה, כדי לעבור עוד פעם על החקירות מסביב, שיוכל לכתוב המעשה כראוי בספרו עם כל הפרטים.

אבל כיון שהתחיל לקרוא את כל תהליך המשפט, השתומם וראה שעשו איתו עוולה נוראה, ההוכחות לא צודקות, ומשהו פה לא מריח טוב. וכיון שהיתה בו נקודה של אמת [או גם זה מיותר, לא היה בו שום נקודה של אמת, אלא שכך הכניס הקב"ה בלבו], נתעורר שצריך לתקן את העוול שטעה ושפט לו 15 שנה ולא כפי הדין האמיתי… מה עשה? התקשר לשר המשפטים של אמריקה, והודה לו שהוא טעה ועשה עוולה לאותו יהודי, ולדעתו צריכים לשחרר אותו [וגם זה נס גדול, לשבור גאווה של שופט, שזה הרבה יותר קשה מלבקוע את ים סוף, שבעל גאווה גוי זקן יודה על האמת] ואכן הגיעה פקודה לכלא, לשלח אותו לחופשי…

יש כאן שרשרת ניסים. כמו המעשה שהיה עם החסיד רבי שלום מרדכי רובשקין שליט"א, שלאחר כל המשפטים והערעורים, לא היתה שום דרך של תקוה לשחרר אותו, ויום אחד לפני השחרור באה הפקודה הסופית, שלא יצליחו כלל לערער לעולם, אבל יהודי זה המשיך להאמין באמונה פשוטה 'היפלא מה' כל דבר'?, אם היה עד אז איזה רעיון של תקוה, בגאולה של 'יש מיש', מעתה שאין כבר שום תקוה, יעשה הקב"ה 'יש מאין'. כדברי ה'פרי הארץ' הנ"ל. הקב"ה עושה יש מאין, כמו ששולח ברכה בכרי הזה, כך ישגע את השופט ואת הפרזידנט וכו'.

והרי לנו סיפור נפלא שיהודי פשוט מהכלא האמריקאי היתה לו אמונה פשוטה כזו, והמשיך לעצמו ישועה.

 

 (מתוך 'משקה ישראל' – אמור תש"פ)