"כי תקנה עבד עברי"
מאת: הרב ישראל היימן
זכיתי ובתחילת דרכי בשדה הקירוב נוצר קשר ביני, אברך צעיר באמצע שנות העשרים לחייו, ובין הגאון העצום מזכה הרבים הגאון רבי ירחמיאל קראם זצ"ל שהיה אז בשנים המאוחרות לחייו.
הסתכלתי עליו בהערצה, יהודי שכל חבריו בני גילו יושבים ומתענגים מהחיים, אותם הם בנו לאורך שנים רבות כל כך במחיצת משפחותיהם ותלמידיהם, ובאופן כללי בשנים אלו אוכלים הם את פירות השקעתם המרובה לאורך משעול החיים.
לא כן היה ר' ירחמיאל זצ"ל.
אף פעם לא האמנתי לאגדות שסיפרו על גילו המופלג… כמו אברך צעיר במכונית חבוטה, הוא נע קילומטרים ארוכים לאיפה שרק קוראים לו. ולא משנה מי היה זה שקרא לו… רק אח"כ הבנתי שזה שיכולתי – מי שיכול להיות נכד שלו – להתקשר אליו ולבקש ממנו לבוא לאיזו מדרשיה עם בקושי 30 נערים באחת מערי השדה, ולא עברו יומיים והוא התייצב בכל כוחו ומרצו, זה לא דבר מובן מאליו. סביבו זו הייתה 'נורמה', הכי טבעי שיש.
אחרי כמה פעמים בהן דיברנו, והוא ידע שאני נמצא במדרשיות, הוא לא זכר את השם שלי אפילו. אינני יודע מה היה רשום לו על השם שלי בפלאפון שלו, אבל כך הוא היה עונה לטלפון: "כן הרב הצדיק, לאיפה צריך שאני אגיע? אני פנוי ביום…. הקרוב, זה טוב לכם?". אחרי המשפט הזה היינו מסכמים בתמציתיות את הפרטים, ובלי תזכורות או דרמות מצידו – הוא פשוט היה מופיע, בדר"כ חצי שעה לפני הזמן שסיכמנו, מוכן לעשות כל מה שיידרש.
ואז הוא היה נעמד לדבר…
מולו נערים בני 13-17 בערך, שסף הריגוש שלהם נמצא בין משחק כדורגל לאיזו חוויה אלקטרונית במכשיר החכם שלהם.
היחיד שידע לקחת את נשמותיהם ולטבול אותן בבת אחת ללא חציצין ומחיצין בנהר דינור של מתיקות התורה ורוממות הגיונה, תוך שהוא מהביל בעיניהם במילותיו הפשוטות את כל חללי דעלמא – היה הרב קראם… הנערים האלו, תמיד אחרי ששמעו אותו פעם אחת, היו מבקשים פעם אחר פעם, "הרב, תביא לנו עוד פעם את הרב קראם"…
הם היו יושבים מולו וצוחקים מלוא פיהם, על החיים שלהם עצמם ועל הרדידות של הבלי העולם הזה, בהם היו הם מבוססים יום יום ושעה שעה, ונעים יחד איתו בין רגעים של חיוך ובין מוסר חודר כליות ולב, שהוא היה מחדיר להם ללא משוא פנים.
אחד הדברים החביבים עליו, אותו שמעתי ממנו לא פעם, היה התיאור החי על ההבדל בין החינוך הערכי של התורה הקדושה לבין החינוך הבלתי תועלתי, שרווח היום בעולם המערבי.
הוא היה מספר להם, שפעם אחת בה הוא הוזמן לדבר בפני אסירים בבית הכלא, ניגש אליו אסיר בסיום ההרצאה ואמר לו: "הרב קראם, אתה יודע שכל מה שאני יושב כאן זה באשמתך?". לפליאתו ענה לו האסיר שהוא היה בעבר משומעי לקחו בישיבות לעם, אותם הוא היה עורך בשנים עברו. "דיברת אז דברים כל כך נכונים, למה לא הכרחת אותי להיכנס לישיבה קדושה, אז לא הייתי נגרר לכל השטויות שבגינם אני יושב כאן היום… דיברת כל כך יפה דברים כל כך אמיתיים, למה נתת לי רק את האפשרות להיכנס לישיבה ולחזור בתשובה, ולא הכרחת אותי להיכנס לשם, הייתי יכול לחסוך את כל המצב הזה"…
אז הוא היה מביא את התיאור על עבד עברי כדוגמא חיה.
"גנב פשוט בעידן המודרני", היה הרב קראם מטעים, "נתפס על ידי המשטרה והולך לרצות את חובו לחברה בבית ספר לגנבים, הוא היה מתאר להם איך גנב פשוט נכנס לבית הכלא, ולומד שם שיטות שונות ומשונות מהגנבים הכי הטובים בתחום… הוא יוצא משם גנב עם דיפלומה…".
לעומת זאת כשהתורה רוצה לחנך גנב, היא שולחת אותו לחינוך אמיתי.
כאן הרב קראם היה עובר לבאר את הלכות עבד עברי, הוא היה מסבר את אוזניהם של הנערים הצעירים בדברי חז"ל של 'קונה אדון לעצמו' ומתאר להם את האדון שהכניס עבד עברי והוא דואג לו למיטה הטובה ביותר ולאוכל מעולה ועל כל פעולה אותה הוא רוצה לבקש מהעבד הוא צריך להתקשר לרב לשאול אם אין כאן חשש של 'לא תרדה בו בפרך'… וכך ימים שלמים הוא עסוק בטובתו וברצונותיו של העבד הגנב שלו… וכל זה לאורך שש שנים בלי שיש לו ימי חופשה או אפשרות להתחרט.
איך אתם מציירים בעיניכם את ה'טיפוס' הזה שמוכן לקנות עבד עברי? בשביל 'להסתבך' עם דבר כזה צריך להיות רב צדיק עם זקן ארוך… ובעיקר אדם ירא שמים בלי גבול. אדם שמחנך את ביתו ואת זרעו אחריו לשמור דרך ה' בלי לנטות ימין ושמאל.
רק בבית כזה ניתן לחנך גנב להטיב את דרכיו. רק מישהו בעל מידות תרומיות ברמה הגבוהה ביותר הוא הראוי שהתורה תפקיד בידיו את החינוך מחדש של מי שפגע בו המנוול ומשך אותו לעשות מה שלא צריך.
אז, בעודו מרים את קולו ב'גערה' וידו דופקת על הסטנדר שלפניו הוא לא היה מותיר להם ברירה…
"אז מי אתם רוצים שיחנכו אותכם? החילוניות והרדידות המחשבתית, או התורה הקדושה והחכמה האלוקית??", וכאן הוא היה מדבר איתם בכל כוחו ומרצו על ישיבה, והכח שלה לשנות את הבנאדם ולהפוך אותו למשהו איכותי יותר ומרומם יותר. "תשמעו לרבנים שמלמדים אתכם כאן", הוא היה מתחנן בפניהם. "תקשיבו להם, ותחליטו את ההחלטה החשובה ביותר בחייכם!".