"והנה אהרן וחור עמכם" (כ"ד, י"ד)
מנהיג עולם התורה, מרן הגרא"מ שך זיע"א, כבר היה בשנות זקנותו המופלגות. גילו התקרב אל המאה והוא חש שכוחותיו כלים ואוזלים. והדור – מה יהא עליו?
מרן הגרא"מ שך, משיירי כנסת הגדולה שלאחר השואה, השקיע בדור זה את כל כוחותיו לעצבו, לשמרו, לתת לו את צורתו התורנית המופלאה, ולהעבירו הלאה כפי שקיבלו ממנהיגי הדור הקודם, ללא שום שינוי. כיון שהרגיש כי כוחותיו הולכים וכלים, החלו הפגישות השבועיות בינו לבין רבינו, מרן הגרי"ש אלישיב. בפגישות אלו שוחחו רבות בענייני הנהגת הדור, ומרן זיע"א העביר לרבינו את מסורת ההנהגה כפי שקיבלה מדורות קודמים.
בעבור רבינו היה כל הענין הזה בגדר הניסיון הגדול והקשה ביותר בכל ימי חייו.
באותה תקופה שקיבל רבינו עליו את עול הנהגת הדור, היה רבינו אומר שוב ושוב כי אם ענייני הנהגת הציבור יגרמו לו ללמוד פחות משלוש-עשרה שעות ביממה, הוא אינו מוכן לשאת בעול הכבד הזה.
מוכן היה להקדיש שלוש עד ארבע שעות לענייני הציבור, אך בשום אופן לא יתכן שיעבור עליו חצי מן ה'מעת לעת' ללא לימוד התורה. באותם הימים, כשהתחיל להכיר את מרן הגרא"מ שך מקרוב ולעמוד על דרכי הנהגתו הציבורית, היה רבינו מתהלך מלא התפעלות.
עד אותה תקופה הכירו מתוך העיון בספריו, והיה אומר בכל פעם שהתגלגלו הדברים בעניינו: "'אבי עזרי' איך אגיוואלדיגער ספר!" ("'אבי עזרי' הוא ספר מופלא מאין כמוהו!"). אולם מאז החל להכירו באופן אישי, לא ידע את נפשו מרוב התפעלות.
הוא היה מתבטא: "אזא ריינקייט, אזא רינקייט, הרב שך איז ריין, ריין, ריין!" ("נקיות שכזו, נקיות שכזו, הרב שך הוא נקי, נקי, נקי!") – כך היה רבינו מפטיר בפני כל מי שהזדמן לחדרו. מדרגת נקיות המידות המופלאה שעמה נפגש, עשתה עליו רושם עצום ולא היה יכול להירגע ממנה.
דבר נוסף שהביאו לידי התפעלות היה האיכפתיות הגדולה של מרן הגרא"מ שך. באותה תקופה היה מפטיר פעם אחר פעם בהתפעלות: ""ס'הארט עם יעדער זאך אין כלל ישראל" ("כל דבר הקורה בכלל ישראל איכפת לו ונוגע לו באופן אישי").
הוא סיפר את אשר אמר לו מרן הגרא"מ שך על עצמו: כל ימי חייו הוא מודה להקב"ה על שנכנס לענייני הנהגת הציבור רק בסביבות גיל שמונים לחייו, והוא מרגיש בנפשו שאם היה נכנס לענייני הציבור עשר שנים לפני כן, לא היה מסוגל להישאר במצב שמוחו תפוס כל הזמן בהרהורי תורה.
תקופה זו היתה אחת התקופות הטעונות ביותר בעבורו. לבטים קשים מילאו את נפשו הטהורה. מאז ימי נעוריו סלל לעצמו את דרכו בחיים, דרך השקידה וההתמדה העצומה בתורה, והתרחקות קיצונית מכל מה שיכול להפריע להתמדה. עד אותם ימים עלה הדבר בידו, והנה עתה נאלץ לקחת על עצמו את עול הציבור, ומטבע הדברים, עול זה עלול לקחת מזמן הלימוד.
מרן הגרא"מ שך עמד והפציר בו, הביא לו כדוגמא את עצמו, שכשראה את מצב הדור לא יכול היה לעמוד מנגד. לאחר הפצרות רבות הסכים לחלק קטן מן הבקשה ואמר למרן הגרא"מ שך: "לזאת אני מוכן, שאם יבואו אלי שליחי הציבור בשאלות, אשתדל לענות להם". רבינו לא נאלץ לשנות מאומה מסדרי לימודו. כל ההכרעות הקשות התקבלו בזמני תפר. וכן לפעמים נאלץ רבינו להקדיש זמנים נוספים מזמנו היקר, אך לא הגיעו הדברים לכדי שינוי סדריו.
(מתוך הספר 'גדולה שימושה')