על הסיוע הנכון בזמן הנכון
לא מכבר, היינו עדים לפולמוס השנתי בענין הסגולה של אמירת פרשת המן ביום שלישי פרשת בשלח.
זה כבר הפך למעין מעגל וירטואלי קבוע המתרחש בכל שנה, ויכוח ניטש סביב מקור הדברים, האם נכון הוא או לאו.
אמר יהודי חכם: דבר אחד בטוח, אם כ"כ הרבה יהודים מתחזקים ביום זה באמונה ובטחון בבורא העולם הזן ומפרנס את כל ברואיו, מקרני ראמים ועד ביצי כינים, אומרים בלהט את פסוקים הקדושים של פרשת המן הבאים ללמד אמונת אומן זו – אין ספק כי ביום כזה נפתחות ארובות השמים להריק שפע פרנסה, ברכה והצלחה.
ובכלל, הרי לפי המקורות צריכים לומר זאת כל יום, דבר יום ביומו – מה אכפת לנו אם יהודים יקרים יקיימו את הסגולה לפחות פעם אחת בשנה, אתמהה!
אך לא זה הנושא כעת.
סיפר אברך כולל יקר – שמתמודד עם קשיי המחיה והכלכלה ואתגרי גלגולי החובות, יום אחד, לחרדתו הרבה, הוא גילה שעליו לגייס סכום כסף גדול כדי לכסות את הבנק ולהחזיר גמ"ח מסויים ושאר ירקות. בידעו היטב את תפקידו המוטל עליו במצב כזה של להיחשב חלילה 'לווה רשע ולא ישלם' הוא פתח בסבב טלפונים לחברים וידידים בבקשה שיעזרו לו בהלוואות קטנות או גדולות לטווח קצר או ארוך.
התגובות של החברים היו צפויות מדי כמו תמיד, אחד ממש כעת לא יכול. השני היה מאד שמח לעזור, אבל לא מתאפשר לו כעת. השלישי, כמה יפה, טרח להשיג לו מספר טלפון של גמ"ח חדש, ש"בדרך כלל יש לו" ועוד כהנה וכהנה תשובות נורמטיביות ואולי מעודדות מעט. כסף הוא עדיין לא ראה מהן.
הגדיל לעשות חבר נאמן שברוב טובו וחסדו שלף מצקלונו את סגולת הפלאים המובאת בחז"ל "האם אתה אומר כל יום פרשת המן? – – – דע לך שהסגולה הזאת עובדת. מנסיון, תתחיל להגיד כל יום ותראה נפלאות!"
אותו חבר נאמן עשה בצדק, שהלך איתו על כל הקופה… ודרש ממנו להגיד כל יום פרשת המן, ולא רק ביום שלישי בשלח, באמת יפה מצידו.
אבל, במחשבה שניה, עליו להבין כי כשחבר שרוי במצוקה צריכים לעזור לו בפועל בנתינה או בהלוואה כמצוות התורה ולא להפנות אותו ברגעים אלו לסגולות שונות ויהיו מקוריות ונכונות ככל שיהיו. על כך כבר אמרו צדיקים, כי למצב כזה בדיוק ניתנה האפיקורסות לעולם, שלא תלעיט אותו באמונה ובטחון, אלא עזור לו בפועל
(המבשר יז בשבט פג)