יוחנן וסרמן
זר כי ייקלע למוקד הטלפוני של 'דרשו', יוכה בתדהמה של ממש. משרד מיוחד הוקם לשם כך, במרחק של מספר דקות הליכה מהמשרדים הראשיים של 'דרשו' שברח' הקבלן בירושלים. עמדות עבודה מאובזרות היטב, חדר ישיבות רחב ידיים שבו מתבצעים התדרוכים השבועיים ומתקיימים מפגשים של סיעור מוחות, והרבה מאוד תכונה.
אחד העובדים במקום הוא הרה"ח שלמה ברוין, אברך חסידי שמכניס הרבה מאוד אווירה למוקד הטלפוני.
"קודם כל, להיכנס לכזה מקום זאת זכות", אומר הרב לכותב השורות, "ואני לא אומר את זה סתם בצחוק, אלא ברצינות מלאה. כשנכנסים לכאן, אפילו אם זה רק לביקור קצר, מרגישים מה זה נקרא 'כבוד התורה' ומקבלים קצת מושגים ב'עמל התורה'.
"כחלק מתפקידי פה במשרד אני צריך להתקשר לפעמים לנבחנים, כדי לברר משהו בפרטים או לעדכן אותם שהם זכו בהגרלה וכדו'. לפעמים מדובר בילדים או בחורי שייבה, ובכזה מקרה אני מוסר את המידע לאמא או לאבא, וברגע שהם שומעים שזה מ'דרשו' וזה קשור למבחנים של הבן שלהם, פשוט אפשר להרגיש את האושר ואת השמחה דרך השפופרת! וזה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש איך שכשזה מגיע לחינוך והלימוד של הילדים מניחים את הכל בצד ופשוט נושמים את הנחת שלהם…
"בכל יום אני נדהם מחדש. אני זוכה להשיב לשאלות של אברכים עמלי תורה, בחורים צעירים שלוקחים על עצמם עול לימודי שאף אחד לא חייב אותם לקחתו. לא פעם מתקשרים יהודים בני 80 ואפילו כבר קרה ששוחחנו עם יהודי בן 89, הם מתקשרים כי הם עושים מבחנים ועדיין לא קיבלו את הציון או שהם רוצים לברר לגבי שעות המבחן כי בשבוע הבא הם יהיו בעיר אחרת וכדו'.
"אתה יושב וחושב לעצמך, ריבונו של עולם, בן אדם בן 80 הולך לעשות מבחן על משנה ברורה? ומי יושב על ידו במקום המבחן? לא פעם זה בחור בן 14 או ילד בן 12.
"התשובה היא כן! אנשים באים להיבחן כי הם מרגישים שזה נותן להם 'מחייב', זה נותן להם סיפוק, זה נותן להם מדד חודשי שמראה להם כמה הם הבינו נכון וכמה הם זוכרים את מה שהם למדו בחודש הקודם.
"אגב, רוב הנבחנים לא מקבלים 100, חלק גדול מאוד מקבלים בין 80 ל-100, יש גם כאלו שמקבלים פחות. זאת לא בושה, אדרבה, ב'דרשו' מעריכים מאוד דווקא את אלו שפחות מצליחים. המלגה שלהם נמוכה יותר, ההשקעה שלהם לפעמים גדולה יותר, ובכל זאת הם לא נשברים, באים שוב ושוב להיבחן למרות הקושי ולמרות האכזבות שיש להם לאורך הדרך. זה ראוי להערכה!
"לכן בכל יום, לפני שאני נכנס למשרד כדי לעבוד, אני אומר לכם את האמת, אני עוצר לרגע, ואומר לעצמי, שלמה, תחשוב רגע על הזכות הגדולה שנפלה בחלקך שאתה עובד עם תלמידי חכמים ונותן מענה לפניות שלהם. תחשוב על זה, תפנים את זה, תעריך את זה! תשמח עם זה! אי אפשר להיכנס למשרד בלי לחייך חיוך של שמחה על הזכות הזאת!".