"אנשי חיל יראי אלוקים" (י"ח, כ"א)
מפעל החיים של הגאון רבי שלום מאיר יונגרמן זצ"ל, 'ר' שולעם' בפי תלמידיו ומקורביו, מרשים בכל קנה מידה. כבר בהיותו בן 28 שנים, לא רבות לאחר ששרד בדרך לא דרך את מאורעות השואה הארורה, הקים וייסד את כולל האברכים הראשון ביישוב זכרון יעקב, בו לא היתה כל תשתית תורנית. ר' שלום היה כבר אז תלמיד חכם ובר אוריין, ספרו 'שלמי מאיר' שחיבר באותה תקופה זכה להסכמת מרן הסטייפלר זצוק"ל ועשה שם בעולם התורה.
בהמשך ייסד הרב יונגרמן את הקריות החרדיות בזכרון יעקב – קרית 'חזון איש' וקרית 'חפץ חיים', וכן רשת מוסדות – ישיבה גבוהה, ישיבה לצעירים, שני תלמודי תורה, שני בתי ספר לבנות, מתיבתא, סמינר לבנות, שנים עשר גני ילדים, ולא פחות משמונה כוללי אברכים, מהם בזכרון יעקב ומהם ב'פריפריה' של זכרון יעקב – אור עקיבא, בנימינה, פרדס חנה, יוקנעם ועתלית. לימים הקים כוללים נוספים בתל אביב, בבני ברק, במודיעין עילית ובאלעד, לצד רשת מדרשות, בתי ספר וגני ילדים.
"אחת התמונות הזכורות ביותר, שנותרו חקוקות בלוח ליבי עד עצם היום הזה, היה ביום פתיחת הישיבה הקדושה", מספר הר"ר איתמר בר עזר שליט"א, שבמשך עשרות בשנים היה לעזר ואחיסמך להגרש"מ זצ"ל, וצעד עמו יד ביד בסיעתא דשמיא עצומה, בהקמת המוסדות בזה אחר זה. "הרב זצ"ל החליט לפתוח את הישיבה, ולמרות כל עיסוקיו באותה העת, ביתר המוסדות ובהחזקת התלמידים, ועסק התורה ביגיעה עצומה, לא נח ולא שקט, והיה מעורב בכל הפרטים, גדולים כקטנים, הכרוכים בהקמת הישיבה. בכל תקופת ההקמה, היה מונח בכל הפרטים, והשקיע שעות רבות של מחשבה בכל פרט ופרט".
"במשך כל אותה התקופה, היה נועץ ברבו המובהק מרן הגר"ד לנדו שליט"א, וכן עם מורו ורבו הגאון הגדול ר"ח גרינימן זצוק"ל, בדי שהכל יהא כדת וכראוי, והכוונת דעת תורה".
"מצידי, זכיתי ליטול חלק בכל העניין הפיזי. לקחנו בניין, והיינו צריכים בתוך תקופה קצרה להפוך אותו להיות מתאים לישיבה. בית מדרש, חדר אוכל, חדרי פנימיות וכד', על כל ההיבטים. מורנו זצ"ל נתן לי 'צ'ק פתוח', וכך עם הרבה תפילות וסיעתא דשמיא עצומה, עשינו מזה מקום נפלא מאוד. הרב זצ"ל לא חסך בשום דבר. הוא ביקש לוודא שיהא הכל למען הבחורים, והיה מעורב בכל פרט ופרט, עד לרמה של מתלה למגבת בכל חדר".
"על הכל הא חשב. כמה פעמים דיבר על איך יתבצע הניקיון, כמה פעמים יסדרו וכמה פעמים ינקו. ואחר כך הגיע העניין המטבח, שכמובן הכל יהא בכשרות המהודרת ביותר ושיהא משגיח על כל פרט ופרט ושהכל יהיה עם כל ההידורים. זו היתה תקופה של חודשיים שבה לא נתנו תנומה לעינינו. היינו עסוקים רק בדבר אחד, הקמת מקום תורה. ומה ששמענו ממנו בכל התקופה הזו, שנתן לנו חיזוק עצום, היה ש'כל מה שאני קיים זה אך ורק לזכות לבנות בזכרון יעקב את הישיבה הקדושה'. הוא שאף שהישיבה הזו תהיה שונה מכל הישיבות. שתהיה הכי קרוב ה לוולוז'ין, ולעשות את זה במסגרת הכי טובה שיש, שבחור ירגיש שהוא נסיך. אחרי זה קנו ספרים, סטנדרים, וספסלים חדשים. שום דבר לא לקחו מהמחסן או מיד שניה. הכל הכל חדש. מיטות, מזרנים, הכל ברמה הכי טובה".
דמעות בטלפון
אלא שאת כל ההקדמה הזו מקדים הרב בר עזר, בכדי לתאר מה ארע ביום הראשון של הזמן. "אז למדתי והבנתי מה היה אצל הרב זצ"ל עיקר העיקרים בחיים, בבערה עצומה לשם שמיים, ובמסירות נפש עד כדי כלות הנפש ממש".
"סידרנו הסעות לתלמידים, ואם זכרוני אינו מטעני, בשעה 11 בבוקר היו צריכים להגיע האוטובוסים. היה מדובר שיתחילו בשיעור פתיחה קצר, ולתת זמן לתלמידים להתארגן. כל צוות הישיבה היה במקום, וביניהם גם עובדי הפנימיה. סידרנו פינת קפה וקצת עוגות שהתלמידים יטעמו אחרי הנסיעה הארוכה, וכמובן היינו שם בכדי לוודא שהתלמידים מסתדרים בחדרים ושאין שום תקלה.
"בשעה 11 בדיוק, האוטובוסים ניצבו בקדמת הישיבה. ואז החל נחיל של תלמידים, שירדו מן ההסעות עם כובע וחליפה עליהם, תיק עם כמה דברים בידיהם, וגמרא תחת בית שחיים. אנו עומדים שם, ולא מאמינים למראה עינינו. בתוך דקות אחדות, ננטשו כל המזוודות בצידי המסדרון, והבחורים נכנסו אחד אחרי השני לבית המדרש. דקות אחדות חלפו מהרגע שהגיעו האוטובוסים, ובית המדרש נמלא עד אפס מקום, כשקול התורה מתנוסס בחלל בית המדרש, ושמעו הולך למרחוק, משל מדובר באמצע זמן חורף בהיכלה של תורה".
"היינו בהלם. לא האמנו למראה עינינו. הבחורים לא טעמו מן הקפה והעוגות, לא שאלו איפה החדרים. לא ביקשו שום דבר. שום כלום. הבחורים הנהדרים האלו שמו את הכל בחוץ, רצו עם הגמרא ותוך שניה היה רעש בבית מדרש כמו אמצע סדר. היה זה מחזה מרנין".
"ואז באו להגיד לי, שר' שלום מחפש אותי בטלפון הציבורי", מספר הרב בר עזר בהתרגשות. ניתן לשמוע את הרעד בקולו, כשהוא נזכר באותה שיחת טלפון. "אומרים לי שמחפשים אותי, ואני ניגש לטלפון. הרב זצ"ל לשואל אותי האם הבחורים הגיעו, והאם הסתדרו. סיפרתי לו דברים כהווים, ושבית המדרש מלא מפה לפה, וקול התורה נשמע למרחוק…
"נוצרה שתיקה בקו. שמעתיו פורץ בבכי. אני זוכר את זה כמו היום. הוא לא היה יכול להמשיך את השיחה. רק בכה ובכה, וניתק את הטלפון. לא יכול להמשיך לדבר – – -".
ארי עלה לבבל
המשוחח הבא איתנו הוא הרה"ג ר' יצחק קאהן שליט"א – איש אמונו הוותיק של הגאון רבי שלום מאיר זצ"ל. "הקשר שלי עם רבי שלום החל מתמונה בעיתון", הוא פותח בחיוך. "זה היה בשנות הלמ"דים", הוא משחזר, "גרתי אז בדנמרק הרחוקה, ונטלתי חלק בעסקיו המסועפים של אבי ז"ל. באחד הימים, בעודי מעלעל בעיתון הלונדוני-יהודי 'The Jewish Tribune', נתקלתי בתמונה של ר' שלום בתוך ידיעה עיתונאית המספרת לקוראים כי הרב יונגרמן מארץ ישראל שוהה בימים אלו באנגליה לצורך גיוס כספים עבור מוסדותיו בזכרון יעקב".
"למעשה כבר נתקלתי בר' שלום מספר שנים קודם לכן, כאשר הוא הגיע לדנמרק לצורך גיוס כספים עבור ארגון ה'פעילים', וכבר אז התפעלתי עמוקות מהלהט האותנטי שאפיין כל כך את הפעילות שלו. כאשר נתקלתי בדמותו שוב באותה תמונה בעיתון, נצנצה בי הארה משמים. אמרתי לעצמי: אני רוצה לעזור ליהודי הגדול הזה! הרמתי מיד טלפון לבית האכסניה של ר' שלום וביקשתי לדבר עמו. הצגתי את עצמי ואמרתי בפשטות: 'אני רוצה לעזור לכם להרחיב את גבולי הקדושה'".
"ר' שלום בדרכו המעשית לא בזבז זמן ומשאבים על שאלות וחקירות, והוא השיב בפשטות על אתר: 'אדרבה ואדרבה, הבה נשלב ידיים'. החלטנו להיפגש בחצי הדרך שבין דנמרק ללונדון, ולאחר נסיעה לילית ממושכת ברכבת נפגשתי עמו בעיר אמסטרדם. סיכמנו בינינו את פרטי ההתקשרות ביננו, ופירטנו בצורה בהירה את סדרי הפעילות והעבודה. הוא היה גמיש ולא התעקש על שום דבר, רק על ענין אחד הוא עמד בתוקף: הכל צריך להתקיים תחת חסותו ובהדרכתו של הגאון הגדול רבי חיים גריינמן זצוק"ל".
"בהתאם לסיכום שלנו, עקרתי זמן קצר לאחר מכן ארצה עם כל המשפחה. זה היה באלול תשל"ז, ומאז במשך כ-50 שנה זכיתי לעמוד לצידו של היהודי הענק הזה, ולקחת חלק בהקמה של אימפריית התורה והחסד של זכרון יעקב".
ה'מצ'ינג' הראשון
"מר' שלום למדתי הרבה דברים", מנסה הרב קאהן לשחזר יובל שנים לשל לימוד ועשייה, "אבל אחד מהדברים שהרשימו אותי יותר מכל היתה החריצות. הוא היה בלתי-נלאה עבור כל דבר שבקדושה. אספר לכם מעשה אופייני שהייתי עד לו מכלי ראשון: כאשר הוחלט להקים בנין עבור סמינר, התברר זקוקים לסכום עתק של כמליון דולר. וכסף מנלן? נו, כמובן שהרב ישוב להתרוצץ ברחבי העולם… ובכן, הרב קם ונסע עד לטורונטו הרחוקה, על מנת לרתום את הנדיב הנודע רבי משה רייכמן זצ"ל לצורך הקמת הבנין. הר' משה רייכמן התחייב להעניק מחצית מעלות הבנין, אך התנה תנאי – שר' שלום ימצא מי שישלים את החצי השני".
"ר' שלום לא בזבז זמן, והזמין לאלתר כרטיס טיסה לשוייץ. הוא קיוה להשיג שם את המחצית השניה מגביר מקומי שהוקיר מאד את פועליו של הרב. משדה התעופה בציריך הוא נסע היישר אל משרדו של הגביר, ושטח את בקשתו. הגביר השויצרי נרתם בקלות יחסית לענין, והסכים להשלים את המחצית השניה של הסכום הדרוש, אבל הוא דרש לוודא שיש בידו של ר' שלום את המחצית הראשונה, ושהוא אינו מסתפק בהבטחות בעלמא. גם טלפון בהול למשרדו של רבי משה רייכמן בטורונטו לא סיפק את דרישתו. 'אני רוצה לראות בעיני את המחצית הראשונה של הסכום, אני רוצה לדעת שכספי ישמש להשלמת הבנין, ולא ילך להוצאות שוטפות אחרות', התעקש הגביר".
"וכי מה אתם חושבים שר' שלום עשה?", מקשה ר' יצחק. "הוא רכש כרטיס טיסה חזרה לטורנטו, עלה על מטוס לטיסה שלישית, אסף את הצ'ק הבנקאי מידו של רבי משה רייכמן, וטס חזרה לשוויץ, בפעם הרביעית, כדי לקבל לידיו את יתרות הסכום!"…
שנים שיושבים ועוסקים בתורה
"אעניק בחינם טיפ בניהול שלמדתי מר' שלום", אומר ר' יצחק בחיוך, "כמי שעסק בכל כך הרבה תחומים, יכול היה ר' שלום לאבד בקלות את דרכו, להשאיר משימות לא גמורות ולאבד את המיקוד. השיטה של ר' שלום לנהל את המשימות הרבות שלו, היתה גאונית בפשטותה. מידי יום הוא העלה על הכתב את המשימות שעליו להשלים באותו יום. אבל לא די בזה. לכל משימה הוא הצמיד מספר, ודירג את המשימות על פי מידת חשיבותן. כך הוא השליט סדר מופתי בכל הליכותיו".
"ומה שמפליא עוד יותר הו,א שכל הפעילות הזו באה לצד לימוד תורה מעמיק וממושך, כתיבת ספרים וחיבור חיבורים אשר הם לבדם דורשים שנים ארוכות. פלא הוא בעיני איך הוא הספיק בנוסף לכל הנסיעות וההתרוצצויות, לחבר את הספרים שלו על עירובין, על ספר הבתים, וכמו כן את ה'קובץ שיטות קמאי' המפורסם, שמעטר את מדפיו של כל בית מדרש המכבד את עצמו".
"הוא זקף את השטייגע'ן שלו לזכות הלימוד המשותף עם מרן הגאון רבי דב שליט"א", מספר ר' יצחק. "גם כאשר הוא היה בחו"ל הוא לא ויתר על הקביעות הזו, והוא דאג שיותקן לשם כך ציוד תקשורת מיוחד בביתו של רבי דב, על מנת שיתאפשר להם ללמוד ללא הפרעה של שיחות טלפון אחרות. והפרשי השעות בין ארץ ישראל לחו"ל מה יהא עליהם? גם לזה נמצא הפיתרון. כל יום בין השעות 5-7 לפי שעון ניו יורק, היו מרן הגרד"ל מכאן, והרב זצ"ל מעבר לים, עוצרים הכל ושוקעים בלימוד פורה ומעמיק".
"הכבוד שרחש הרב זצ"ל לתלמידי חכמים בכלל, ולרבי דב שליט"א בפרט, היו שיעור מוסר של ממש", אומר ר' יצחק. "בעת שהיה יוצא מחדרו של רבי דב, הוא היה מקפיד שלא להסתובב לאחוריו. הוא היה יוצא בעוד פניו מופנות קדימה, וכך היה פוסע אחורה ופניו אל הקודש!"
(י. שרייבר מתוך מוסף שבת קודש שמות)