קריאתה של פרשת שקלים מידי שנה בשבת מברכין אדר מעוררת שמחה בלב כל יהודי.
הנה אנחנו עומדים שוב בפתיחתה של חודשי הגאולה – 'מיסמך גאולה לגאולה עדיף'. מגאולת מרדכי ואסתר מאחשוורוש והמן לגאולת ישראל ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, וכאשר הקריאה מעוררת הזמן וההשפעות הטובות מתחדשות כמידי שנה בימים ההם לזמן הזה בוודאי כל אחד ששומע את קריאת פרשת שקלים – הקריאה המכרזת על תחילת חודשי הגאולה, מודה לבוראו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
לקריאה הזו יש משמעות נוספת כמובא בספרי המוסר שמשמעותה של פרשת שקלים היא מידת ההשתוות בה אנו חוזרים לבסיס ממנו כל יהודי מתחיל. "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל". כל יהודי באשר הוא אם דל ואם עשיר, אם חשוב ואם נחות, לא משנה המצב והמעמד, חלק לו בקרבנות בית המקדש. הוא שותף בכל מצב ומכל מקום בעבודה הבסיסית הרוחנית של כל עם ישראל בכלליות.
בעלי המוסר מדגישים את הנקודה היסודית הזו. באמת לכל אחד יש שייכות יסודית, מי שבנסיבות מסויימות מרגיש לא שייך או לחילופין מי שמרגיש שהוא כבר מרומם יותר מידי ואין לו שייכות כביכול עם המון העם… כל אלו מתאזנים ומשתווים בפרשת שקלים בה כולם ללא יוצא מן הכלל נותנים את אותו הסכום ושותפים שווה בשווה בעבודת הקרבנות של השנה הבאה עלינו לטובה.
אכן לא סתם נתקנה פרשת שקלים בפתח חודשים אלו המסמלים את הגאולה הפרטית והכללית. ההשתוות הזו היא הבסיס עליו אפשר להיגאל, דרך ההבנה הזו ניתן לצאת מכל מצב ולהתחבר בשייכות בלתי מוגבלת אל הכלל העצום המרכיב את צבא ה'.
אם נרצה להבין ולהמחיש לעצמנו את הנקודה הזו די אם נביט אחורה רק אל לפני שלוש שנים…
השבוע של ראש חודש אדר שנת תש"פ סימל את תחילת תקופת הקורונה…
בהתחלה זו הייתה שמועה רחוקה ולא כל כך נוגעת לחיי היום יום. מי חלם אז לפני שלוש שנים בדיוק בתאריך הזה איפה נאחז פחות מחודש לאחר מכן…
בבת אחת נחתו לחיינו מושגים זרים ומשונים, אפידמיולוגים (מי שמע על המקצוע הזה לפני הקורונה או לאחריה?…) מקדם הדבקה והאלכוג'ל שנכנסו לחיינו בסערה.
פחד ואימה הסתגרות וערים שמחליפות צבעים במהירות מדהימה, כולנו ללא יוצא מן הכלל עקבנו באדיקות אחר מסלולי המאומתים וקווי האוטובוסים בהם הם נסעו… מאוחר יותר המעקב עבר לתחום מספרי המאומתים בכל עיר שכונה ורחוב.
באורח פלא קרסו חומות המעמדות, כולם היו שווים מול הנגיף הקטנטן והמסוכן שפרץ לחיינו והשפיע על כל תחום בו נגענו. אף אחד לא נותר חסין. אם חשבנו שמי שהחלים כבר מחוסן הגיע הגל השני והשלישי בהם הבנו שכולנו תלויים ברצון שמים בצורה שווה ואין לאף אחד עדיפות על השני, לא משנה מה עיסוקו של האדם, מהי דרגתו הרוחנית או להבדיל כמה כסף שוכב לו בחשבון הבנק…
משמים 'איפסו' אותנו למצב ההתחלתי ונתנו לנו את האפשרות להסיק את המסקנה המתבקשת שכל אחד ואחד זקוק במידה שווה לרחמי שמים ולסייעתא דשמיא ללא שום הבדלים.
וכאן אני רוצה לכתוב כמה שורות נועזות בתקווה שהם לא יצרמו לאף אחד…
התקופה ההיא לא הייתה קלה בכלל, התוצאות שלה במקרים מסויימים היו מחרידות באבדן חיי אדם ובשלל תוצאות נוספות כלכליות ומנטליות שנותרו איתנו כשוך הסער.
אבל…
יש גם הרבה מאד דברים טובים שיצאו מהקורונה הזו!
כמה אנשים התחילו ללמוד יותר בחשק כי לא הייתה להם את המסגרת והם יצרו לעצמם מחייבים רוחניים עצמאיים, כמה אנשים קיבלו זעזוע אמיתי בנושא כבוד בית הכנסת ונשארו עם התובנות האלו עד היום, כמה אנשים החל"ת המעצבן ההוא העמיד אותם על הרגלים, כמה אנשים הפכו לעצמאיים בפרנסתם וב"ה היום עומדים על רגליהם הכלכליות, לכמה משפחות הקורונה והבידודים הכפויים חיזקו את התא המשפחתי ועיבו את הקשר בין ההורים לילדים. ניתן למנות כאן רשימה ארוכה של תועלות שיצאו לנו מאותם ימים שבוודאי לא נשכח הרבה זמן.
אם נסתכל במבט לאחור, דווקא הדבר הזה שכולנו חששנו ממנו, המצב הזה שכולנו חשבנו שהוא כמעט סוף העולם הביא לא מעט דברים טובים וחשובים שאנחנו אוכלים את פירותיהם עד היום.
כיהודים מאמינים אנחנו יודעים שבכל דבר קשה יש גם צדדים טובים ובוודאי שגם לתקופה ההיא שכל אחד מאיתנו סבל בה ללא ספק ישנם צדדים טובים ורצויים שהותירו גם חותם טוב, המעלה הגדולה ביותר שאולי היא הייתה הסיבה לכך שהיו גם צדדים טובים בקורונה זו מידת ההשתוות שכולנו השתלמנו בה ברמה הגבוהה ביותר. קשה לדעת חשבונות שמים אבל את המציאות הזו קשה להכחיש.
נקווה שפעם בשנה כשנקרא את פרשת שקלים ונחזור שוב על הפסוק "העשיר לא ירבה והדל לא ימעט ממחצית השקל" נחזור ולו במקצת, לא לפחד, אלא לתחושות ולרגשות הטובים של אותה תקופה מכוננת.