- אתם משחקים באש! לצער טבחית! פייער!
סיפר הרב נח קפלן: בזמן שלמד בישיבה אירע שבחורים הרגיזו את הטבחית. רבינו שמע מזה בדרך כלשהי, ובסעודה שלישית באותה שבת החל לדבר כהרגלו. לפתע באמצע השיחה הרים את קולו ואמר, ממש בצעקה: אתם משחקים באש! לצער טבחית! פייער! אין מחילה למי שמחלל את השם, חילול השם! וכמובן כל הענין נרגע.
- אי אפשר להיכנס לאחד ולא להיכנס לשני
סיפר הגרא"י צוקר [בן משפחה של רבינו, שבהיותו בחור היה ישן בביתו] שכשהגיע ללמוד בפוניבז' לפני למעלה מארבעים שנה שאל את רבינו ממי לשמוע שיעורים, היו אז שלשה ראשי ישיבות זכר צדיקים לברכה. רבינו אמר לו: אתה יכול להחליט אם לשמוע או לא לשמוע, אבל אם אתה שומע תשמע את כולם, אם אתה לא שומע אל תשמע אף אחד. אחרי זמן חזר לרבינו ואמר שיש אחד מהראשי ישיבה שמבין אותו ויש לו תועלת לשמוע, אבל יש אחד שאינו מבין אותו ואין לו תועלת ממנו. אמר רבינו: אין זה דרך, אי אפשר להיכנס לאחד ולא להיכנס לשני. הוא חזר וטען לרבינו, הרי זה לא אומר שום חיסרון ברב, שהרי לא מן הכל זוכה אדם ללמוד (עירובין מז, ב) ואני לא זכיתי ללמוד ממנו? אבל רבינו לא הסכים, וחזר ואמר או תשמע את כולם או אף אחד.
- מה יקרה אם מישהו יתן לך סטירה ברחוב
פעם שאל רבינו אחד שנכנס אליו, מה יקרה אם מישהו יתן לך סטירה ברחוב, איך תגיב לו? – הלה השיב: אולי אעיר לו ואמשיך הלאה. וחזר ושאלו: מה יקרה אם אחד יתן סטירה לבן שלך, מה תעשה? – אחזיר לו מכות חזרה. אמר לו רבינו: לתשובה הזו חיכיתי. כך בדומה זה אצל הקב"ה, כשאדם חוטא אליו הקב"ה מאריך אפו ולא מעניש מיד, אבל כשאדם נותן מכה לילד של הקב"ה, שחוטא בין אדם לחבירו, ה' מעניש אותו על כך מיד
- כאשר פתח מיהר רבינו לסובב את ראשו לאחור כדי שלא לדעת מיהו התלמיד שסגר את הדלת
בזמן שרבינו שימש כר"מ ישיבת פוניבז' הקטנה, תלמיד אחד היה בריב קל עם חברו, ולפני זמן התחלת השיעור סגר את דלת ה'חדר שיעורים' ולא נתן ליריבו להיכנס. הבחור צעק לו מבחוץ כי הראש ישיבה, רבינו, כבר הגיע וכי הוא עומד בפתח יחד עם שאר התלמידים ורוצה להיכנס. אך הבחור לא האמין לו. לא שרצה חלילה לפגוע ברבינו, אלא שלא האמין לדבריו. וכך כמה דקות המתין רבינו עד שהתלמיד פתח את הדלת. כאשר פתח מיהר רבינו לסובב את ראשו לאחור כדי שלא לדעת מיהו התלמיד שסגר את הדלת, ובכדי שלא יראה הלה בבושתו. והחזיק בראשו לאחור עד שיכנסו רוב התלמידים לחדר שיעורים, שאז כבר לא יוכל להבחין מי היה הבחור הסוגר (מאחורי הפרגוד עמ' 321).
- יחשוב ממה שיגיעהו חרפה ובושה עולמית בחיים הנצחיים
קשה לעבור את החיים בלי לפגוע בבנ"א, ואם נחשוב מעט תמיד נראה שפגענו בחבר בדבר זה או אחר. והיינו כידוע שבטבע האדם רוצה להיות לו מקום מכובד בכל מקום ומצב שנמצא, ולדאבוננו רואים שמי שיש לו כח ליצנות, הן להתלוצץ מחברו אשר אינו כל כך מחונן בכשרון לעשות ליצנות והן סתם לעשות בדיחות, הוא נחשב מהמכובדים בחברה. וזו אחת הסיבות ההורסות, בין את האנשים המבוגרים כבר ובין את הצעירים. כי מצד אחד שואף לעליה אבל למעשה עושה כל המאמצים למצוא חן בעיני חבריו ע"י שמתלוצץ ומשתדל בכל מרצו למצוא מקום מכובד, ע"י שמשקיע כשרונותיו בליצנות ובדיחות, כי בלי זה מרגיש עצמו נחות דרגא. ואין לתאר גודל ההפסד שיש בזה. ולדעתי זה מהמפסידים העיקריים הן בתורה הן ביראת שמים, ואשרי מי שיוכל להתרומם מזה ולא ישגיח על מה שהרוח הזה שולט בין החברים. ויתבונן שכל זה הוא דמיון חולף אין בו ממש, מלבד האיסור החמור שיש בזה, הוא כולו הבל ולא נשאר לאדם כלום בזה. וחוץ מזה יחשוב ממה שיגיעהו חרפה ובושה עולמית בחיים הנצחיים ועונשים החמורים התלויים בזה. וצריך לברוח מזה יותר מלברוח מן האש, וישים אל ד' ואל תורתו מבטו. וגם ההרגל הזה מפריע לו בשעת תפילה כי קשה שבשעת תפילה ירגיש שעומד ומדבר לפני הקב"ה בזמן שכל היום הוא בסתירה לזה. ובאמת בשעת תפילה צריך לבקש רחמים שלא יכשל בזה. גם להתעורר להילחם נגד ההרגל הזה, ויחשוב שעומד לפני הקב"ה ויתחזק ברצונו למלא תפקידו בעולם החולף, ולא יגיעהו חרפה ובושה על אבדן שנותיו. וההתבוננות הזאת תביאהו לדרגות גדולות מאד ובעליה גדולה בתורה ויראת שמים.
(מתוך כאיל תערוג עצות והדרכות)