לקראת סיום סדרה זו ננסה להתמקד בנושא רגיש וחשוב, והוא 'פרשת הכסף'. ילדינו חיים בעולם, הם יודעים מהו הכסף, הם יודעים גם מה ניתן להשיג בכסף. בהמשך הם נוחתים לעולם המעשה, ולפעמים ללא הכנה מוקדמת. הכסף מסנוור, ולא רק בגיל צעיר…
הנושא נחלק לשניים: החלק ההלכתי והחלק ההתנהלותי.
נדון ראשית כול בחלק ההלכתי; החינוך בענייני גזל, ריבית, דיני נזיקים, לווה ומלווה – נושאים שאליהם ילדים חשופים בחיי היומיום כמו מבוגרים כמעט. תמיד יש כל מיני מציאות שיכולות להפוך להיות שלהם, יש היתרים למיניהם בעניין רכוש ציבורי וכו', ויש את כל הסחר-מכר בין הילדים שגובל לפעמים באיסורים מדאורייתא.
נקדים כי היושר הוא מהניסיונות הגדולים שמזמנים לנו החיים. זה לא עניין של הרגל וחסל, זה עניין של יראת שמיים יומיומית, כשלפעמים זה נראה גובל בהפסד או במניעת רווח. גם אנחנו המבוגרים זקוקים בתחום הזה לחיזוק תמידי, וקל וחומר שילדינו שזה עתה נכנסו לעולם.
בלי "לעגל פינות"
כמו בכל דבר ועניין, החינוך הביתי קובע, הדוגמה האישית תכריע. חשוב שהילד יראה שהוריו אינם מעגלים פינות; כשמחלקים ערכה אחת למשפחה, הם לא ינסו למצוא הסברים וסיבות למה אנחנו ניקח שתיים; הם גם לא יתמרנו בכניסה לפארק כדי לחסוך עלויות, ולא יגידו שהילד רק בן שמונה, כשהגיל האמיתי נושק לשתים עשרה; בתחבורה הציבורית הם לא יטענו כי ישלמו בחזור וכו' וכו'. ילדים כאלו גדלים על מצע של זהירות בממון אחרים, והם לא יהיו מאלו העושים כל מיני שטיקים וגונבים באצטלה של תורה.
בית שבו לווים משכנים בצורה מסודרת ומפוקחת, באופן שבו יודעים ממי לווינו ולמי החזרנו, מלמד שהלוואה אינה סוג של מתנה. ילדים שגדלים בבית כזה לא יהפכו למבוגרים שלווים מלכתחילה על דעת שזו מתנה שלא על מנת להחזיר.
מעבר לכך, בכל הנוגע לאיסורי ריבית, עלינו לדעת שגם לילדינו, שאינם יודעים צורת מטבע, העניין נוגע. לדוגמה: ילדה לוותה מחברת מחברה, וכשהחזירה החליטה להדפיס את שמה על מדבקה; האם יש בזה חשש ריבית? ילד נותן ממתק לחבר, כדי שבתמורה יחזיר לו החבר מחר ממתק אחר; ילד מקבל ממתק תמורת הלוואת מאתיים אג'ואים (-גרעיני משמש) – האם זה מותר?
ילד שלא חונך לזהירות, איך ידע בהמשך החיים להיזהר?! אם אין חינוך לעניין, אם ההורים אינם מחדירים שיש כאן שאלת רב, מה יעשה הבן ולא יחטא?!
בית שבו קופת הצדקה אינה בנק של משיכות ללא עול להחזיר, מלמד ילדים שגם אם חסר, זו לא סיבה לקחת… אצל ילדים כאלו לא נגלה אחר כך תופעות של 'לקיחות', כשההחלטה מאיזו קופה לקחת כבר בידיים של הילד; האם מקופת בית כנסת או מ…
אם נעקוב אחר ילד שברוך ה' נכסיו מתברכים, ונקפיד לדעת מנין, אם נכוון אותו לשאול האם יש סימן בחפץ שהוא מצא, האם זה לאחר ייאוש וכו' – הילד ילמד להיזהר!
חייבים ללמד את ילדינו שיש מושג של מעשר כספים. הרווחת כסף מבייבי סיטר, מקייטנה? חובה להפריש מעשרות. נחדיר בהם כמה ברכה יביא להם המעשר הזה; "ובחנוני נא בזאת". אם אנחנו לא נחנך את הילדים לכך, מי יחנך אותם? השכנים? התקשורת? מי?…
בית שיש בו זהירות בממון, לפחות כמו הזהירות ממאכל אסור; לא נוגעים במה שלא שלנו, מחזיקים ראש ממי לווינו, בודקים האם החזרנו, האם הם מרשים, האם שילמנו את מה שהזקנו – בית כזה מחנך לזהירות בממון הזולת.
כסף 'בהשגחת הבד"ץ'
החינוך לעניין חייב להיות מלווה גם בהחדרת אמונה, שמה ששלך יגיע אליך, ומה שתרוויח שלא ביושר ייעלם, וחבל על המאמץ. אנו מוצפים בסיפורי השגחה בני זמננו על אנשים שעמדו ביושרם, ורק הרוויחו, ולעומתם, אנשים שחמסו ועשקו ונשארו חסרי כול. דיבורים מעין אלו מחסנים ובונים יושר פנימי ועמידות.
מעבר לחומרת העניין של חוסר הקפדה על ממון כשר, שחז"ל האריכו בו ובתוצאותיו ועונשיו, נביא כאן נקודה נוספת על הנזק הסגולי שבדבר. ידועים דברי בעל ה'בני יששכר' מדינוב בספרו 'אגרא דפרקא', ואצטט את הקטע כלשונו (אות קכ"ו):
"אמר כבוד אדמו"ר הרב הקדוש מה"ר מנחם מענדל על מה שהוא מן התימא, שאנחנו רואים כמה פעמים הילדים בקטנותם הולכים לבית רבם ומתמידים בלימוד תורתם, ומתפללים בכוונה, ועונים אמן יהא שמיה רבה ואמן, ומיישרים אורחתם, ואחר כך כשמתגדלים מתהפכים ח"ו במידות גרועות ומבטלים התורה והתפילה וכיוצא, ומאין יתהווה זה, הרי התורה שלמדו בקטנותם, והוא הבל שאין בו חטא (שבת קי"ט ע"ב), היה מן הראוי שתעמוד להם ויוסיפו אומץ בנפשותם כי מצווה גוררת מצווה.
ואמר הוא ז"ל שהוא על שאבותם האכילו אותם ממון גזל שסיגלו על ידי משא ומתן שאינו באמונה, ונתפטמו באיסורים, ושב להם לבשר מבשרם, ועל ידי זה נולדים להם תאוות ומדות גרועות", ע"ש שמאריך עוד.
הדברים נוראים! ייתכן שהורים משקיעים את כל כולם בעבור הילדים; הם יחסכו מפיתם כדי לקחת אברך שיקדם את ילדם, יצטמצמו כדי להשיג שעות קידום לבת, ובכל זאת, לא תהיינה תוצאות, כי הכסף שבו הם משתמשים לחינוך ילדיהם אינו כסף כשר…
בעל ה'שפע חיים' מצאנז זי"ע היה מעורר תמיד על הזהירות בממון. הוא היה אומר שאף אחד לא יאכיל את ילדיו במאכלים שאינם בתכלית הכשרות, מחשש "ונטמטם" שאמרו חז"ל על האוכל מאכל שאינו כשר. אך משום מה, תמה הרבי – מהאכלת ילדים באוכל שהושג על ידי ממון שאינו כשר, לא חוששים…
לסיום: אנו מחנכים את ילדינו להתפלל, ללמוד, לשמור שבת, לשמור על כשרות המאכלים. חובה להשקיע גם בעניין חשוב זה, בערך של זהירות בממון הזולת.
בעזרת ה' במאמר המשך נתייחס להיבט השני של הנושא הכספי: דמי כיס לילדים בבית – מתי ואיך? האם זה טוב שילדים חוסכים? חינוך להסתפקות במועט ועוד.
לקבלת גישה להרצאות ותכני חינוך נוספים מאוצרו של המחנך הרב פנחס ברייער לחצו כאן>>