עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ (במדבר ט יח)
שלוש עובדות סיפר הגאון רבי דוד סולובייצ'יק אודות קיום הסגולה הידועה של בעל 'נפש החיים', האחת שהתרחשה עם אבי זקנו ה'בית הלוי', השניה בזקנו הגר"ח, והשלישית עם אביו הגרי"ז, וזה דבר המעשה:
רחוב צר היה רחוב החנויות של יהודי בריסק, משני צדדיו היו שערים שניתנו להיפתח ולהיסגר בכל עת. פעם הגיעו אנשי השלטון וסגרו את שערי הרחוב משני הצדדים, כדי לבדוק את היהודים ואת מעלימי המס אשר ביניהם, והחלו בודקים לפי סדר הרחוב חנות אחר חנות. אין צריך לומר ש'חיל ורעדה יאחזון' בקרב כל העם, כי אוי לו למי שנתפס תחת יד שונאי ישראל הללו. ברם, פחדם של אלו לא היה אלא 'משל' לפחדו של אחד מאחינו בני ישראל שעסק בממכר צעיפים ולא שילם עליהם מס כלל…
היהודי החיש פעמיו אל הגה"ק ה'בית הלוי' זי"ע בבכי ובדמעה, כדת מה לעשות להעביר את רעת הגזירה הקשה. ויכנס עמו ה'בית הלוי' החדרה ויסגור הדלת בעדם, פתח את הספר 'נפש החיים' בדיבורי הקודש הללו, ולמדם עמו בהתמדה רבה פעם אחר פעם, עד שבאו להודיעם שניצל היהודי מהם כי יצאו אנשי המכס מהרחוב מבלי להיכנס לחנותו… למעשה היה שם הנס מלובש בדרך הטבע, כי בבואם אל חנותו של יהודי זה, הגיעה עת אכילתם, ופסקו הרשעים מעבודתם ועשו 'סימן' על חנותו כדי שידעו מהיכן להמשיך בבדיקתם, אמנם בסיימם את הסעודה טעו וחשבו שכוונת הסימן לומר – שחנות זו היא האחרונה שבדקוה ועליהם להמשיך לבדוק מהחנות הבאה ואילך.
המעשה השני – בהגיע העת שהיה על הגה"ק רבי חיים זי"ע להתייצב לפני ועדת הרופאים של צבא רוסיה, כי בא זמנו לשרת כחייל בצבא הרוסי, ותרב בבית יהודה תאניה ואניה, כי ידועה ומפורסמת היתה הסכנה הגדולה לשמש כחייל בצבאם. ביום המיועד נסע לשם הגר"ח בלווית אביו ה'בית הלוי', ובכל משך נסיעתם למדו יחדיו את דברי 'נפש החיים'. בהגיעם לשם הזהירו אביו שלא יסיח דעתו לרגע מ'אין עוד מלבדו', ואכן תיכף ומיד בצאתו מבדיקת הרופא הודיעו לו הערלים שהוא משוחרר ללא כל עילה וסיבה.
והשלישית, היתה עם הגרי"ז זי"ע בימי האימים. כשנכנס צורר היהודים ימש"ו לפולין, ברח מיד הגרי"ז לוורשה, ועל ידי פספורט מזוייף יצא משם בנסי ניסים. משהתקרב אל עבר הגבול הרוסי, פנה לעברו חייל נאצי ובשאגות איומות זעק לעבר הגרי"ז ופמלייתו: 'תנו את הכסף'… תוך כדי שאגותיו הבחין הנאצי כי חיילים רוסיים מתקרבים, וינס על נפשו ושבה השלווה לשרור במחנם ועברו בשלום את הגבול. לאחר מכן פנה הגרי"ז אל בני לוויתו והסביר להם פשרן של דברים: "במשך כל הדרך עד כאן היתה כל מחשבתי נתונה אך ורק ב'אין עוד מלבדו', ואכן הועילה לנו סגולת 'נפש החיים' לעבור את כל הדרך בתוככי פולין. אך משהגענו אל הגבול הרוסי נרגעה סערת נפשי, כי נראה היה שכבר חלפה הסכנה, ואז הסחתי דעתי לרגע מה'אין עוד מלבדו', ובו ברגע צץ לנגדנו הנאצי ימ"ש, וחזרתי מיד להתעמק במחשבת 'אין עוד מלבדו', ותיכף באה הישועה".
(ע"פ באר הפרשה)