מאת: הרב ישראל היימן
"דרך שלושת ימים נלך" (ח', כ"ג)
אחרי הרבה לבטים הוא ניגש אלי בסוף. כשהתחלנו לדבר, הוא שיתף אותי במסכת הייסורים שהוא עבר עד שהחליט לבוא לבקש עזרה.
הוא בחור בן 26, בעל תשובה כבר כמה שנים, ששוקד על לימודיו בישיבה מצויינת לבעלי תשובה, תוך שהוא מסיר מעליו עול חשבונות רבים, ומתמסר ללימוד התורה הקדושה בכל חושיו, כוחו ומרצו. העבר שלו מעניין מאד. לפני השיחה איתו ידעתי רק מעט ממנו. הוא מגיע ממשפחה של הייטקיסטים אמידים, על גבול העשירים ממש, כלום לא היה חסר לו, הילדות שלו הייתה מה שקוראים בלשון העם 'עם כפית של שמנת בפה'…
עד שהוא גילה את האור, סיפור ששווה מאמר בפני עצמו…
בתהליך מזורז הוא עזב עולם עשיר בחומר ודל ברוח מאחורי גוו, ובא לחסות בצל כנפי השכינה. מהר מאד הוא מצא את עצמו צמוד לחברותא אחת למשך כל היום, לומד ארבעה סדרים ברצף ומנסה להשלים פערים.
היום הוא יושב איתי בפינת בית המדרש, פניו מכורכמות ואדמימות פושה בהן עד שורש תנוכי אוזניו.
"אני לא מאמין שאני הולך לבקש ממך את הבקשה שלי", הוא פותח בפני, "אני, שמעולם לא היה חסר לי כלום צריך לגשת ולבקש, תבין שזה הפוך ממה שחונכתי כל השנים, זה מנוגד לטבע שטבעו בי הורי לאורך כל שנות ילדותי ובחרותי".
"טוב", דחקתי בו בעדינות, "אתה מלחיץ אותי, תגיד מה אתה צריך, אם אני אוכל אני אעזור לך, אם לא, ננסה דרך אחרת".
"אז ככה", זה נראה שהוא ממש מושך את המילים מהפה בקושי רב, "אני צריך עזרה כלכלית!", הוא מצליח לשחרר בסוף.
"ההורים שלי לא רבים איתי או משהו כזה, אבל הם לא מוכנים לממן אותי, אין להם בעיה עם הדרך שבחרתי, אבל לטענתם הם לא צריכים לשלם עליה, מספיק שהם לא כופים עלי להמשיך את המסלול המקורי שהם התוו לי… השתמשתי כבר בכל מה שיכולתי, גמרתי את כל החסכונות שיש לי, ואני ממש עומד בפני שוקת שבורה, אם אני לא אשיג איזה מקור מימון כלשהו אני אצטרך להלוות, וזה, תאמין לי, קשה לי נפשית יותר מכל דבר אחר".
כאן, לתדהמתי, בלי לתת לי מרווח בין משפט למשפט, הוא עבר לתאר את החיים שלו לפני שהוא גילה את האור. חיים שאין בהם שום דאגות, כל מה שצריך יש, מצרכי החיים עצמם עד התענוגות הגדולות ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
"אני חייב להדגיש לך", הוא מוסיף, "שלא תחשוב שהייתי מאושר, שלא יהיה לך איזה צד של ספק שמישהו שם במשפחה שלי ובכל הברנז'ה ההיא נהנה יותר מידי, כזה הייתי וכאלה הם עד היום, עסוקים עד למעלה ראש ברדיפה בלתי פוסקת אחרי תענוגות שלא נגמרות, ובתחושה של פספוס של החיים, אל תקנא…
"אבל למעשה", הוא חוזר לעניין, "אני צריך להתקיים ממשהו, כביסות עולות כסף וקניות בסיסיות של דברים פשוטים שאני צריך, אני חייב איזה משהו להתקיים ממנו, ואני לא מוצא פתרון".
נשמתי לרווחה, אחרי כל ההקדמה הזו זה מה שהוא צריך… הוצאתי כמה מאות שקלים שהיו לי בכיס ושכנעתי אותו שבדיוק היה לי כסף של צדקה, שהיה מיועד ללומדי תורה שלא ידעתי למי להעביר אותם, ובהשגחה גדולה הוא ממש מציל אותי, לגבי ההמשך אני אטפל בזה דרך הת"ת של הישיבה, ועוד נבדוק כמה הוא צריך ומה אפשר לתת לו.
הוא לא ידע את נפשו, מאושר מחד מהפתרון למצב שבעיניו היה סבוך להחריד, ונסער מאידך על הצורך לקבל מתת יד שהיה לו קשה נוראות. הוא הודה לי נרגשות.
"אבל אני חייב לשאול אותך משהו", אמרתי לו רגע לפני שהוא חזר לחברותא, "אתה חייב להסביר לי משהו אחד, לפי מה שאתה מספר על צורת החיים שבה חיית, איך הצלחת? מה היה חסר לך שבגללו החלטת לחזור בתשובה? הסברת לי, משמעות וסיפוק. אבל בתחילת הדרך כשעדיין אתה לא יודע שכאן תמצא את אשר אהבה נפשך, כשאתה עדיין מבוסס בעולם של חציו קודש וחציו חול, איך אתה מצליח בכלל? איך שייך לעבור מעולם של תענוגות העולם הזה ותפנוקי הגוף, לבית המדרש על פשטותו ומיעוט העולם הזה שלו, זה לא הרתיע אותך? לא גרם לך לנסות לחזור אחורה? מאיפה תעצומות הנפש האלו?"
כל זמן שנשאתי את הנאום זוטא הזה, הוא ישב מולי וחייך, "טוב שאתה שואל אותי שאלות כאלו ומעביר נושא ממה שכל כך קשה לי"…
"האמת שאת הכח הזה אני חייב למישהו שאני לא מכיר בכלל", הוא פתח, "זה רב שאני לא זוכר את השם שלו בכלל, מצאתי הרצאה שלו במרחבי הרשת הווירטואלית, כשחיפשתי נואשות קצת יהדות ורוחניות, אחרי שהבנתי שזה הפתרון לשיממון שאופף אותי. הייתי יושב שעות ומחפש הרצאות מעניינות על יהדות, על לימוד תורה ועל קיום מצוות. באחת מההרצאות האלו שנהניתי לשמוע, דיבר רב אחד על פרשת השבוע, זו הייתה פרשת וארא, הוא תיאר בציוריות את הדיאלוג שהיה למשה רבינו עם פרעה מלך מצרים.
"משה עומד ומבקש בשם מלך מלכי המלכים מפרעה, שמחזיק בכלל את עצמו לכזה, להוציא את עם ישראל ממצרים, הוא מנסה בכל לשון של בקשה, עובר לאיומים לאותות ולמופתים, אח"כ זה לא מספיק לפרעה ומשה עובר לביצועים בשטח, הוא מחריב את מצרים בשיטתיות, עם מכות נוראות, והופך את חיי המצרים לגהינום עלי אדמות.
"כל זה לא עוזר לפרעה להסכים, ומשה יודע את זה מראש, שהקב"ה הולך להכביד את ליבו של פרעה עד כדי שהוא יתעלם מהמציאות הכואבת, וייתן למצרים להיחרב על עצמה, העיקר לא להוציא את ישראל ממצרים, כל זה עד שהקב"ה בעצמו יסיר את ערלת ליבו והוא יצא לרחוב באמצע הלילה, לצעוק בקול גדול את בשורת השחרור.
"וא"כ הקושיה עולה מאיליה, אז מה הסיבה באמת, שמשה מנסה כל הזמן לומר לפרעה שבני ישראל הולכים לצאת רק לשלושת ימים לחגוג חג לה' ומיד לחזור, הלא אם היה מדובר בטקטיקה של נסיון שכנוע היה לזה מקום, אבל כאשר משה יודע מראש שאין לו מה לנסות לשכנע, זה רק 'לפרוטוקול' כי פרעה ממילא לא הולך להוציא אותם, רק עד שהוא יגמור לשתות את כוס התרעלה עד תומה, מה מקום יש לדבר על שלושת ימים? שיאמר לו מראש שהם רוצים ללכת לארץ ישראל ולהיות לעם, הרי לפני מכת בכורות ממילא הוא לא הולך לתת להם לצאת, ואחריה גם אם משה היה רוצה לקחת את פרעה בכבודו ובעצמו לעבד יחד איתם, הוא הרי היה מסכים… אז מה סוד העניין של שלושת ימים במדבר?
"אלא, ביאר אותו רב שאני לא זוכר את שמו, כידוע שכל יציאת מצרים רומזת גם למלחמת היצר, מצרים מלשון יצר, הדרך בה יצאו ממצרים, נותנת לנו ציוני דרך לאיך אנחנו אמורים לצאת מהמיצר הפרטי שלנו.
"הדרך היא לא ללכת על כל הקופה, אם תבוא ליצר הרע, נאם הרב בפאתוס, ותאמר לו 'אני איתך גמרתי, לא מכיר אותך יותר' וכל מיני סיסמאות כאלו, היצר רק יגחך וימשיך הלאה… תאמר לו 'אני רוצה רק שלושה ימים', 'אני 'תופס חיזוק' רק ליומיים עד השבת הקרובה' או 'רק בגלל המבחן הממשמש ובא' או כל תירוץ שלא יהיה, תקצוב בזמן את הפרישה מהיצר, כשיגמר הזמן ותראה כי טוב – תוכל להאריך את זה, לא בבת אחת.
"זה נכון שלפרעה לא היה משנה לכמה ולמה הם רוצים לצאת, הוא לא באמת התעניין בתכניות של בני ישראל, משה רבינו עשה את זה על פי הגבורה ובוודאי היו כאן חשבונות שמים גבוהים, אחד מהם כנראה הוא ללמד אותנו את הדרך.
"אתה מבין, הוא מסיים בחיוך, זה נתן לי כח, באתי לישיבה כשאני עוזב עולם שלם מאחורי, לא הסכמתי להירשם רשמית או לקבוע זמן, לעצמי אמרתי אני כאן לכמה ימים וחוזר הביתה, לא להרבה זמן… עד עכשיו לא נגמרו הימים האלו…"
אפשר להשתמש הרבה מאד בסיפור הזה, הרבה התמודדויות בהן נתקלים אנשים אפשר לפתור עם התובנה הזו, לא כל דבר צריך לחתוך ולכרות, לא כל התמודדות היא ברת פתרון של 'זבנג וגמרנו', הפרשה מלמדת אותנו שאפשר אחרת, לתחם בזמן, לנסות להקל, ולהצליח ולצלוח!!!