כאשר יעקב אבינו, לאחר שהוא זקן ושבע ימים, חש שנשמתו הולכת לעזוב את גופו ולפרוש לישיבה של מעלה, הוא קורא לבנו המלך, ליוסף, ואומר לו: "אני מבקש ממך לקבור אותי בארץ כנען, בארץ ישראל".
אבל הוא לא מסתפק בבקשה הזו אלא מבקש ממנו "תשבע לי".
מדוע מבקש יעקב מיוסף להישבע, הרי מדובר בבן שאוהב אותך אהבת נפש?
"כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ" (בראשית לז, ג), דמות דיוקנו של אביו, אהבה כמו שהיתה ביניכם לא היתה מעולם!
הלא אותו לימדת אותו את כל מה שלמדת בצעירותך בישיבה ב"בית שם ועבר", אז מה קורה כאן?
מדוע אתה לא מסתפק בהבטחה שלו?
מדוע אתה מבקש ממנו להישבע?
אומר לך יעקב: "יקירי! בכל העניינים אני מוכן לסמוך על הסובבים אותי, ובפרט על בני המדהים יוסף.
אבל בדבר אחד אני אעשה את המקסימום, בדבר אחד שהוא ביותר והוא, ברוחניות.
ברוחניות אני לא סומך על אף אחד!
ברוחניות תמיד אני חושש אולי מישהו יפריע לו, אולי מישהו יזיק לו, אולי פרעה ימנע ממנו, כפי שאכן עשה לאחר מכן, ואך ורק בגלל אותה שבועה פרעה לא יכל לעמוד לפני יוסף.
במלים אחרות, על כל מה שלא חשוב באמת מותר לך לסמוך על כל העולם, אבל בדברים החשובים באמת אסור לך לסמוך על אף אדם, גם על הקרובים ביותר שלך.
וככל שאתה יכול לבטח את עצמך יותר, תעשה זאת.
היה פעם רב שהגיע להתארח באיזו שהיא עיירה רחוקה והגיע אליו בעל הבית ואמר לו: "שחטנו כאן תרנגולת, תאמר לנו אם היא כשרה או לא".
הסתכל כבוד הרב ואמר לו שהיא כשרה למהדרין.
מיד לאחר מכן ניגש כבוד הרב לאותו אחד ואמר לו: "תוכל בבקשה להלוות לי אלף זהובים?".
ענה לו בעל הבית: "אני ממש מתנצל כבודו, אבל אני ממש לא מכיר אותך. איך לדעתך אוכל להלוות אלף זהובים לאדם שאני לא מכיר?".
אמר לו כבוד הרב: "ואיך סמכת עלי כאשר שאלת את השאלה בדין כשרותו של העוף?".
אמר לו אותו אדם: "רואים עליך שאתה רב",
"ואם רואים עלי שאני רב אי אפשר להלוות לי?".
מה התשובה?
הכסף חשוב בעיניך יותר מהכשרות!
מי שהכשרות חשובה בעיניו יותר מהכסף, מלווה בקלות אבל לא סומך על כשרות לכל מי שעובר אורח ואומר לו שהעוף כשר באכילה.
ברכת שבת שלום מבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא?…
וברוכים תהיו!