הגמרא (שבת כ"ג ע"ב) מספרת שאמר רב הונא: "הרגיל בנר, הויין ליה בנים תלמידי חכמים" – אם תקפיד על נר שבת ונר חנוכה, תזכה לבנים תלמידי חכמים.
הגמרא מוסיפה ומפרטת יותר, איך זוכים ומה זוכים כאשר אוהבים תלמידי חכמים.
והגמרא אומרת: "מי שאוהב תלמידי חכמים, יזכה לבנים תלמידי חכמים.
מי שמכבד תלמידי חכמים, יזכה לחתנים תלמידי חכמים.
ומי שחושש, מפחד, נמצא ביראת כבוד אמיתית מתלמידי חכמים, יזכה והוא עצמו יהיה תלמיד חכם".
מילא מי שמפחד מתלמידי חכמים, מראה על עוצם הרגישות שלו כלפיהם, ויש סיכוי שבזכות זה הוא יהיה כמותם, לא מדובר כאן במשהו חינוכי.
אך מדוע מי שאוהב תלמידי חכמים יזכה לבנים תלמידי חכמים,
ומי שמכבד תלמידי חכמים יזכה לחתנים תלמידי חכמים?
רש"י כותב במקום שאם יהיו לו בנים תלמידי חכמים, הוא יאהב אותם כמו אב שאוהב את בנו, כפי שהוא אהב את תלמידי החכמים.
אבל יש כאן משהו חינוכי שגם גורם לכך.
ילד שנמצא ליד אבא שלו, וראה את האהבה העצומה אותה הוא רוחש לתלמידי חכמים, הוא מבין: "המספר אחד בעולם הם תלמידי החכמים, ואני צריך להיות אחד כזה", והוא יהפוך את העולם ויעשה ככל יכולתו לספק את האהבה של אבא שלו ולהיות ההוא שמספר אחד בעולם, ההוא שמצדיק את האהבה העצומה הזו, הלוא הוא ה"תלמיד חכם"!
אבל מי שרואה את אבא שלו "רק" מכבד תלמידי חכמים, מה זאת אומרת מכבד? אתה מכבד ולא אוהב? זה הזן שאומר לעצמו: "תלמיד חכם יקר! אני אעניק לך את הכבוד הגדול שבעולם, אני צריך את ברכתך, אבל לא ברמה של אהבה, אני לא אוהב אותך כי אין לי ראש להיכנס לטווח בו אתה נמצא, אני לא מצפה להיות כמוך, אני אוהב אותך מרחוק, אני לא אוהב אותך מקרוב בתוך ליבי".
הילד מרגיש זאת, וכשילד מרגיש, הוא הולך בדרך הזו, והוא לא יצא תלמיד חכם.
השכר לאחד כמוך לא יהיה בן תלמיד חכם אלא חתן תלמיד חכם, בן לאחד שיודע לאהוב תלמידי חכמים.
כי בנימים הרגישים של הילדים שלנו, הם יודעים להבדיל אפילו בין כבוד לבין אהבה.
זה אומר שהם עירניים לעוד הרבה מאוד דברים שאנו לא שמים לב אליהם.
אנו אמורים להיות ערניים מאוד כלפי עצמינו, להתחנך טוב, ובזכות זה לקבל ילדים מחונכים,
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!