צאו החוצה, עִצרו את האדם הראשון שיחלוף מולכם ברחוב, ושַאלו אותו אם הוא רוצה להיות מסכן.
בעצם, אל תעשו זאת. אם תעשו זאת, אתם מסתכנים באיבוד שמכם הטוב.
הרי כל אדם סביר שתַפנו אליו את השאלה הזו ירים גבה, יהמהם משהו וימשיך לדרכו במקרה הטוב, או יבטא את אבחנתו הפסיכיאטרית לגביכם על ידי סיבוב אצבע על הרקה במקרה הפחות מנומס.
במקום השאלה הזו, נסו לשאול את האדם המזדמן אם הוא היה רוצה לעשות משהו שישתלם לו.
השאלה הזו תזַכה אתכם, קרוב לוודאי, בהיענות מסוקרנת עד נלהבת. כולנו רוצים להצליח, ולכן מנסים לעשות מה שמשתלם לנו.
את השורה הבאה אל תגלו לאיש ההוא ששאלתם, אותה אני מגלה לכם באופן אישי: פעמים רבות שתי השאלות הללו חופפות בדיוק, ומכך נובע שפעמים רבות אנשים רוצים להיות מסכנים.
כן: הם רוצים להיות מסכנים, כי זה משתלם להם.
מתי מתרחשת סיטואציה מופרכת אך נפוצה זו?
כשמישהו, או משהו, מפריע לנו לבצע משימה שעלינו לבצע.
אנחנו מסכנים ואומללים בסיטואציה הזו, לא? הרי הפריעו לנו, קלקלו לנו, חסמו אותנו.
רציתי לנסוע לבקר את הוריי, אבל אחי סירב להשאיל לי את רכבו.
רציתי להתארגן לשבת מוקדם, אבל בעלי לא קנה את המצרכים שביקשתי.
רציתי לטפל בארנונה, אבל אי אפשר למצוא שום מסמך בבית הזה.
רציתי להתקשר, אבל קמתי עם כאב ראש נוראי.
רציתי לבוא והבייביסיטר לא הגיעה.
רציתי והרסו לי.
אני מסכן.
ובכן, אתה לא רק מסכן, אלא גם צודק:
זה באמת לא בסדר שלא נתנו לך.
לא הוגן שלקחו לך.
אכלו לך, שתו לך, עכשיו מה אפשר לדרוש ממך?
כלום.
וזו שורת הרווח של 'המסכנים הצודקים': הם פטורים מאחריות. הם לא אשמים. הם יכולים להמשיך להתכרבל בכורסת המסכנים הצודקים ולא לזוז. ולא רק זה – הם מרגישים שמגיעים להם ניחומים ותמיכה. נשמע משתלם.
האמנם?
בואו נסתכל על החיים שלנו במבט קצת יותר רחב:
מה אנחנו עושים כאן כל חיינו?
כאשר האישיות שלנו מגובשת ובוגרת דיה, העשייה שלנו מכוונת כל הזמן להתקדמות אל עבר המטרות שלנו.
אנחנו עמלים להתקדם בעבודת הבורא, לגדל ילדים, לפרנס משפחה, לנהל חיי משפחה טובים, לתַחזק קשרי ידידות תקינים, לפתח את האישיות – כל אחד ומטרותיו.
האם מצב של 'מסכן צודק' מקרב אותנו אל מטרותינו?
באופן גורף ומובהק, התשובה היא לא.
אנחנו לא יכולים להתקדם לשום מקום כשאנחנו מסירים את האחריות לפעולות שלנו מעל עצמנו.
כמו בכביש, גם בכבישי החיים – אם אנחנו רוצים להתקדם ולהגיע למחוז חפצנו בבטחה ובשמחה, חשוב שנזכור את הכלל הנבון: אל תהיה צודק, היה חכם.
להיות חכם, זה ההפך מלהיות 'מסכן צודק'.
כשנהיה חכמים, לא בטוח שיהיה לנו נוח. נצטרך לקחת על עצמנו אחריות לפעולות שלנו, להתאמץ ולהתגבר על המכשולים בסבלנות ובנחישות.
נצטרך גם לפעול בניגוד לחוש הצדק המתקומם, שלא אוהב את העובדה שאחרים התרשלו ואנחנו משלמים את המחיר.
הנקודה היא, שמחיר נשלם בכל מקרה. ואם נבחר להיות 'מסכנים צודקים', המחיר יהיה כבד בהרבה.
הסבירו זאת לחוש הצדק שלכם: נכון שהם אשמים, אבל אם אני לא מתקדם – לא הם מפסידים, אני מפסיד!
איך עושים את זה?
איך עוברים ממצב של 'מסכן צודק' למצב של 'חכם מצליח'?
עושים את זה בשני צעדים:
את הצעד הראשון כבר צעדנו, ברגע שבו הבנו שמצב של 'מסכן צודק' הוא טעות.
את הצעד השני נפסע כשניקח חזרה את האחריות.
כעת פּנֵינו להצלחה, בעזרת השם.
מילון מונחים:
צודק – עמדה רגשית שמצמידה אותי לרגשות כאב וכעס.
לצודק יש נוקשות רעיונית ורגשית.
הוא חי את 'הסדר העולמי הנכון' בהתאם לתפיסת עולמו.
חכם – עמדה נפשית המאפשרת להתמודד עם מציאות מסובכת ומטרידה.
לחכם ברור לאן הוא רוצה להגיע, הוא יודע שאין לו שליטה מלאה על התהליך,
והוא נכון לקחת אחריות על מה שכן נמצא בתחום האפשרויות שלו.
החכם אינו עוסק בעצמו, אלא במטרתו.
משהו לקחת לדרך:
בזמנים בהם הצדק והחכמה מתנגשים בתוכך – הצדק קורא לך לעצור להפגנה והחכמה מפצירה בך להתקדם הלאה – קח לך כמורֵה דרך את זה שהצליח להתגבר על המסכנוּת הצודקת שלו.
התבונן באופן שבו הוא מבליג על עוולות, ואמץ לעצמך את הנחישות שלו לזכור את מטרותיו ולהתקדם אליהן בתבונה.
משפט:
בזמן שבו אתה מקונן על מה שאכלו לך, יכולת כבר להכין לך ארוחה אחרת.
(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו בהמדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)
הכרת הטוב
שכוייח גדול ממש על הפשט,
אני חושב שהעניין הזה הוא חלק ממידת האמת והענווה,
א] להיות אמיתי עם עצמו שהוא לא מושלם,
ב] ולא לדחות את תיקון המעשים מתוך מחשבה שאני מושלם, בהצלחה.