"להודות ולהלל לשמך הגדול"
כשסיפרו לפני רבינו על אחד מגדולי ראשי הישיבות, שהיה נוהג להתריע על הביטול תורה שיש סביב הדלקת נרות חנוכה, באומרו נרות חנוכה הוא דרבנן, אבל לשבת וללמוד הוא דאורייתא, אמר על כך רבינו: אכן נרות חנוכה הוא מדרבנן, אבל בזכות הדרבנן יש קיום ללימוד התורה, שהמציאות מראה שרק אם מקיימים את כל המצוות, בין דאורייתא ובין דרבנן, ובין את כל המנהגים שנהגו ישראל מתוך 'חיות', ועושים מכך עסק שלם ובגישמאק, הרי זה מחזיק לדורות הבאים. אמנם הדלקת נ"ח הוא רק מדרבנן, אבל בזכות מה שבכל הדורות עשו 'עסק שלם' סביב ההדלקה, זה גרם שלימוד התורה והערכה בעסק המצוות, המשיכה לדורות הבאים, אבל אם מקיימים את המצוה בלי כל העסק שמסביב, גם כאשר הכוונה היא בשביל למנוע ביטול תורה וכמדומה, אין ערובה כ"כ לדורות הבאים.
אמנם רבינו התריע תמיד, שלא להתבטל בימי החנוכה על מסיבות וכמדומה, ואדרבה אלו ימים שצריך להתחזק מאוד בלימוד התורה, אבל כאן הכוונה על ההתייחסות וצורת קיום הדלקת נ"ח עצמו.
ובפעם אחרת כשנשאל רבינו ע"י אחד מראשי הכוללים, על ביטול תורה שיש בימינו בהדלקת הנרות, שהרי באמצע הסדר הולכים להדליק, ויכולים לתקן שידליק ע"י שליח, והאם מצוה בו יותר מבשלוחו הוא יותר מביטול תורה. והשיב רבינו, שרואים שהיה כדאי לחז"ל כל זאת למטרת החיזוק 'באידישקייט' שיש מההדלקה, והחיזוק שיש בשאר תקנות חנוכה. (מזקנים אתבונן ח"ד עמ' 191)
נס חנוכה של הרבנית
סיפר רבינו על הרבנית, שבעת שהגיעה לשוויץ בשנות המלחמה, היו צריכים לרשום היכן היא עובדת, כי בלא זה לא היו מכניסים סתם פליטים, והיתה סכנה שהיו מחזירים חזרה את הפליטים, והרבה היו רושמים אצל משפחת גליצקי שהיתה משפחה מרובת ילדים ובעלת חסד גדולה, ואפי' שלא עבדו שם באמת, הסכימו שירשמו את שמם, וכך היא עשתה.
ביום שמיני של חנוכה הגיעו שוטרים לביקורת אצל מש' גליצקי, לבדוק האם באמת הרבנית עובדת שם או לא, והרבנית כמובן לא היתה שם בכלל, ונשקפה מזה סכנה לכל שהותה בשוויץ. השוטרים החלו בחיפושים, וכיון שהיתה להם משפחה גדולה של בנים, והיה נר שמיני של חנוכה, הדליקו באותו לילה חנוכיות עם הרבה נרות. פתאום אחד השוטרים ראה את כל הנרות, תפס פחד וחלחלה וצעק 'יש כאן שדים ורוחות' וברח החוצה עם כולם יחד, ויותר לא באו לחפש שם. (מפי נכדו הרה"ג ר' אשר שטינמן)
בדרך כלל כל דבר של שמחה צריך לרומם את האדם
בשיחה בישיבת 'רינה של תורה' (חנוכה תשע"ד) אמר רבינו: בדרך כלל כל דבר של שמחה צריך לרומם את האדם, וחנוכה במיוחד צריך לרומם את האדם, אחרי שהיו כל כך הרבה נסים בחנוכה, הרבה מאד נסים. אחרי המסירות נפש של כלל ישראל והחשמונאים, הי' ממש נס, שנמסרו רבים ביד מעטים, אפילו שהיו המון חיילים של היוונים, הלכו במסירות נפש ולחמו בכל הכח, אין לשער איזה גדלות של החשמונאים. א"כ חובה גדולה להתעלות בימי חנוכה. אבל למה לא רואים במציאות בן אדם שמתרומם מספיק בחנוכה? הרי הי' צריך להתרומם מאוד! וזו הרי התכלית להתרומם, וזה באמת זמן מסוגל לזה, בזמן שהחשמונאים התרוממו עד כדי כך, שהלכו במסירות נפש נגד היוונים. וכמו שכתוב בספרים שהיו שם פילים, היוונים לקחו למלחמה פילים ועוד דברים, וזו היתה סכנת נפשות ממש, כל אחד היה צריך לסכן את החיים שלו, והם עלו מאוד! ואנחנו צריכים ללמוד מזה ג"כ להתרומם.
אמנם במציאות אני לא רואה התרוממות כראוי וכדבעי, בימי החנוכה ואחריהן. עושים מסיבה כאן מסיבה כאן, ולא מספיק מתרוממים, אבל העיקר, התכלית, הרי כן להתרומם. וצריך לעשות כל מיני דברים איך להתרומם, כי אם להישאר אותו בן אדם, מה כל הענין? סליחה שאני אומר לכם: אבל אתם צעירים יש לכם אפשרות כן להתרומם, במשך החיים, אבל כל פעם אומרים פעם הבאה, פעם הבאה, ולמעשה האדם לא מתרומם. וכל אחד אם לא יתפוס את עצמו לא יועילוהו כל המוסרים שמדברים, ויראה כל אחד להתחזק להשריש בלבו את הידיעה לאיזה תכלית בא לעולם, ואז יתעלה גם בימי החנוכה.
הרי האדם נקרא 'מהלך', ונתתי לך מהלכים בין העומדים, והמלאכים נקראו עומדים, כי המלאך אמנם הקב"ה ברא אותו בשֵׂכל כל כך חזק, הרבה יותר מבן אדם, אבל הוא עומד בשכל הזה שהוא נוצר, נשאר כך כל ימי היותו מלאך. אבל כלל ישראל ואנשים בכלל, נקראים 'הולכים' כי אדם כל הזמן או שעולה או שיורד כמו שכתוב בגר"א (אבן שלמה פ"ד ט), נמצא שאם כל הדברים האלה לא עושים שהאדם יתרומם, ע"כ הוא יורד! כי הרי לא יכול להיות עומד, רק או שמתרומם או שיורד.
א"כ מה עושים עצה איך להתרומם [כי אם לא להתרומם, מה כל הענין של המסיבות, מה כל התכלית של המסיבות, שום דבר?!] אנחנו מבקשים שכל אחד יראה עד כמה שאפשר, לחפש ולחשוב איך מתרוממים, ואם יהי' אפילו רק זה לבד, שיחשוב, זה ג"כ כבר התרוממות, זה שהגיע למדרגה כזאת שחושב איך עולים, איך לא נשארים כמו שהיה קודם, זה עצמו כבר התרוממות.
הקב"ה יעזור שכל הבחורים כאן יחשבו קצת מחשבה רצינית, שרוצה להתרומם, לא להישאר כמו שהיה, וכל שכן לא לרדת, אז יהיה המאושר, ולזה כדאי כל המסיבות וכל הדברים, אחרת… הקב"ה יעזור שכל אחד ואחד יחשוב בזה, ויבוא לידי הכרה באמת שצריך לעלות, רק לעלות ולעלות, לא לרדת! כל אחד מאתנו יעלה. ונזכה שהחנוכה יעשה לנו שינוי בדרגה של האדם, להתרומם, וזו תהי' התועלת הגדולה שהאדם יזכה בחנוכה. (עיין בימלא פי תהלתך עניני חנוכה עמ' תט)
הדליק בחנוכיה של חבירו
נשאל רבינו אודות מעשה שהיה בישיבה, בנר ראשון דחנוכה שחל בשבת, והכינו הבחורים חנוכיותיהם בחדר האוכל וטעה אחד והדליק בחנוכיה של חברו, ונמצא שהדליק בשמן שאינו שלו, ונשאלה השאלה האם יצא יד״ח, ואם לא יצא יד״ח, האם צריך לחזור ולברך שהחיינו למחרת. ואמר רבינו דזה ברור דלא יצא יד״ח כיון דהוי מצוה הבאה בעבירה, ואף בשוגג כיון דחשיב גזלן הוי מצוה הבאה בעבירה.
ושאל חכ״א אמאי לא נימא בזה 'ניחא לאינש דליעבד מצוה בממוניה'? ואמר רבינו דכבר כתב המשנ״ב (סי"ד סקט"ז) דלא אמרינן ניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה אלא לצורך תשמיש בעלמא כמו תפילין, אבל בספרים שמתקלקלים בשימוש לא אמרינן הכי, וכ״ש הכא שמכלה את השמן דלא אמרינן ניחא ליה לאינש גם אם ישלם אח״כ את השמן שישתמש. [
ולענין ברכת 'שהחיינו' אמר רבינו דיצא כדין רואה, ואף דהדלקתו הוי הדלקה של גזילה ולא הוי נר חנוכה כלל, אבל כיון שהדליק עם בני הישיבה בחדר אוכל, וראה את החנוכיות שלהם יצא יד״ח ולא אמרינן שהיתה כונתו דוקא על חנוכיה דיליה.
מצוה דרבנן מצלת מדאורייתא
כשבאו ילדי תשב"ר להיבחן אצל רבינו, על פרק הכונס. שאל אותם רבינו היכן מצינו שמצוה דרבנן מצלת מחיוב דאורייתא. איהו מותיב ואיהו מפרק: במשנה האחרונה בהכונס, רבי יהודה אומר אם היה נר חנוכה פטור. נמצא דמפני מצות נר חנוכה דרבנן נפטר מחיוב מזיק, שהוא דאורייתא. והביא רבינו עוד דוגמא לכך: הדין שאם היה רץ בערב שבת פטור, אף שאין מצוה דאורייתא לרוץ בערב שבת, בכל זאת נפטר עי"ז מחיובי מזיק דאורייתא.
ועי' באילת השחר (שבת כא, ב) דכ' בנר חנוכה פטור, אין הפטור משום דיש לו רשות, דהא קי"ל (ב"ק ז, א) שפותקין הביבין בימות הגשמים ברשות ומ"מ אם נתקל בהן אחר חייב, אלא כאן שאני שהוא מצוה. ונראה דגם אם אינו חייב להדליק ברה"ר כגון בשעת הסכנה, מ"מ כשהדליק ברה"ר פטור כיון שיש לו מצוה. ומ"מ אפשר שהעושה סוכה ברה"ר והוזקו בזה חייב, דאין לו מצוה כלל לעשות ברה"ר משא"כ בנר חנוכה.
(לקט מתוך 'כאיל תערוג' מועדים ב)