כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה (בראשית כ"ב, י"ב)
בימים אלו שמענו עובדה מרתקת בשמו של הגאון רבי אליהו מן שליט"א, ר"מ דישיבת "אור ישראל" ותלמידו של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א. כיון שחרושת השמועות בתחום המעשיות איננה אמינה, כך בדרך כלל, ניסינו את מזלנו ויצרנו קשר לביתו של הרב מן, לבקש אישור או ביטול.
והלך לפניך פתקך
הרב מן שליט"א: "אכן העובדה נכונה, גם ידוע לי היטב במי מדובר. היא אישה צדקנית גדולה תושבת אנגליה, ובעלת אמונה בד' יתברך ובהשגחה פרטית – בדרגה שלא ראיתיה רק בהיכלם של אנשים גדולים. עד כדי כך. היא ברוך השם ה' חיה וקיימת לאורך ימים ושנים עד ביאת גואל בב"א".
וזו העובדה, כפי שהגר"א מן שליט"א סיפר שוב במדויק ל'יתד השבוע':
אישה צדקת מופלגת מאנגליה, שלחה את בנה לארץ ישראל, לשאול את מרן הגר"ח שליט"א שאלה, ובנה שיחי' הגיע אליי, ביקש ואמר: "אינני מסוגל לשאול את השאלה, תשאל אתה בשבילי: אמי תחי' היא פליטת מלחמת העולם, היא הייתה אז בת ישראל צעירה, ושהתה פעמיים לתקופה ממושכת במחנה באושוויץ, בעבודה קשה שם. בשלב מסוים העבירו אותה משם, אך שוב החזירוה למקום.
"אמא אמרה לי: 'בני יקירי, עברתי ז' מדורי גיהנום, אין אפשרות לתאר מה שהיה שם, ואין אפשרות לספר מה עבר עלינו במידת הדין והרחמים של ד' יתברך, ועדיין לא אמרתי על כך כלום, כאשר איבדתי את כל העבר שלי ואת כולם. כיצד בכל זאת נשארתי בחיים מבחינה גופנית ומבחינה נפשית? אומר לך בני יקירי: בימים הארוכים הללו הרגשתי שיש לי אבא בשמים ועמו הייתי מדברת, כיצד דיברתי? על ידי תפילה אחת קצרה לקב"ה שהייתה שגורה על לשוני – מה שאנו מתפללים בימי שני וחמישי: 'בכל זאת שמך לא שכחתי נא אל תשכחנו'.
"אמרתי לאבא: 'בכל זאת' אף על פי שאני רואה ים של מוות, ואני רואה כל מיני גיהנום, אבל 'שמך לא שכחנו'. 'נא', בבקשה ממך אבא, 'אל תשכחנו' – גם אתה אל תשכח אותנו. מילים אלו להקב"ה היו שגורות על לשוני, וזה חיזק אותי, ונתן לי את הרוח והגבורה להחזיק מעמד. עד שבאו אמריקנים בשליחות הקב"ה ושחררו אותנו.
"ברוך ד' ניצלתי ונותרתי בחיים, הקמתי משפחה. אבל אני לא אחיה לעולם, יבוא גם יומי להסתלק מהעולם כאן. יגיע היום שאפרד ממך ואני גם אעמוד לפני אבינו שבשמים לדין ולמשפט. יש לי בקשה אחת ממך, בההוא יומא, באותו יום לאחר מאה עשרים שנותיי, קח נייר וכתוב עליו: "בכל זאת שמך לא שכחנו נא אל תשכחנו", ותניח את הדף הזה בידי. עם תפילה זו דיברתי עם אבינו שבשמים בהיותי בארץ, והיא הצילה אותי בגיהנום התחתון, עם תפילה זו רצוני לבוא לאבינו שבשמים – לפני כיסא הכבוד, ואולי בקשה ותפילה זו תצילני מגהינום של מעלה.
"אבל אינני יודעת האם זה מותר… שאל את רבי חיים קנייבסקי שליט"א".
כאמור, הבן שיחי', ביקשני לשאול.
אין זה פסוק!
הצגתי את הדברים קמיה מרן שר התורה רבי חיים שליט"א. מרן שליט"א שמע וזלגו עיניו דמעות, אמר: "צריך לבדוק האם זה גם פסוק, או תפילה". הגשתי לפניו תנ"ך, הוא דפדף כחצי דקה בכמה מקומות. ואמר: "אין זה פסוק". והמשיך לומר: "אם זה היה פסוק, היה בכך ביזיון דברי תורה – להניחו בקבר עם הנפטר, אבל זו תפילה. ואם כן, שיניח – בכלי בתוך כלי (מושג תלמודי והלכתי מוגדר) וייתן לה ביד".
אחר שפסק את פסוקו, חייך מרן הגר"ח שליט"א ואמר לי: "אבער דער ריבונו של עולם דארף ניט קיין צעטלאך" (אבל ריבונו של עולם אינו זקוק לפתקאות…). שאלתי: "האם אכן לומר לה את היסוד החשוב הזה – שהקב"ה אינו צריך לפתקאות?", השיב רבינו שליט"א: "לא להגיד לה את הדבר, כי מאחר ויש לה הרגשה טובה עם זה, שיתן לה את משאלת ליבה".
שלוש שאלות
ואז שאלתי את פי רבינו שליט"א: "הנה שמעתי מיהודי חשוב ששמע מפה קדשו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל שסיפר לו כי בהלווייתו של הגר"י אברמסקי ראה שנושאים משהו אחרי מיטתו, והתעניין ושאל מה זה, ואמרו לו כי מרן הגאון רבי יחזקאל ביקש שיישאו אחרי מיטתו את ספריו 'חזון יחזקאל'. ואז הביט עליו מרן זצוק"ל ואמר: 'אני לא אבקש שיישאו אחרי מיטתי את ה'אבי עזרי', אלא אבקש שיניחו בקברי את כל 'הפשקווילים' שכתבו עליי, ואומר לריבונו של עולם: תראה ריבונו של עולם – כמה שהתבזיתי למענך'. ע"כ.
"ולפי מה שאמר רבינו – שהקב"ה אינו צריך פתקאות, מדוע ביקש מרן שיכניסו בקברו? ומה יש צורך בפשקווילים הללו?"
עוד שאלתי: "סיפר לי ידידי ר' ישעיה עוזר הלפרין ממנצ'סטר, שהיה תלמיד מובהק להגה"צ רבי יהודה סגל זצוק"ל, ואמר לי: 'כידוע שרבי יהודה סגל עשה לוח שעל ידו ילמדו כל יום ב' הלכות לשון הרע בחפץ חיים, ורבי יהודה ביקשו שלאחר 120 שנותיו יניח בידו לוח אחד, וזה יהיה הויזה שלו לעולם האמת', ושוב הנני שואל כתלמיד הדין: אם הקב"ה אינו צריך לפתקאות למה הגר"י סגל צריך לכל זה?!"
ושאלתי בשלישית: "היו גדולי עולם שביקשו שאת הארון שלהם יבנו מהשולחן שעליו עמלו בתורה (וכך עשו בעת הסתלקותו של הגאון הרוגצ'ובר. תושבי דווינסק מיהרו ובנו ארון מהשולחן עליו למד תורה, גם אם לא ביקש את הדבר, וכעדות שריד לתושבי דווינסק – ב"ק) ואם ד' לא זקוק לפתקאות גם אינו זקוק לשולחנות".
השיב לי מרן הגר"ח שליט"א: "אכן, ד' יתברך אין לו צורך בפתקאות, בפשקווילים בלוחות ובשולחנות. והטעם שהם ציוו על כך לעשות כן כפי שסיפרת, כי על ידי כך אנשים ישאלו ויתעוררו גם כן להתבזות על כבוד שמים ויתעוררו ללמוד הלכות לשון הרע, ובעיקר – לעמול בתורה הקדושה, וזו להם לזכות נוספת לעולם האמת".
(ברוך קוסובסקי – יתד השבוע)