"ויירא יעקב מאוד ויצר לו"
בעת שעשו רדף אחריו, התיירא יעקב וחשש מאחיו, כפי שנאמר: "ויירא יעקב מאוד ויצר לו" (לב, ח).
השאלה העולה היא, כיצד יתכן שיעקב פחד מעשו, והרי הקב"ה הבטיחו מפורשות שיהיה עמו בכל מקום, ויגן עליו בכל אשר יפנה, כמו שנאמר לעיל (כח, טו): "והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכול אשר תלך".
והרי ההבטחה האלוקית שקיבל יעקב אבינו מאת ה' היא מגן שאין דומה לו. ראשי מדינות בעולם חוששים מפני התקפה אטומית, ולפיכך הם בונים מקלטים מבוצרים במעבה האדמה, בעלי קירות בטון בעובי עצום, כך שגם פצצת אטום לא תוכל להם.
ליעקב אבינו היה מבצר חזק יותר מכל אלו – ארבע הבטחות שהבטיח לו הקב"ה במפורש: אנוכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך, והשבותיך, כי לא אעזבך. עם שמירה כזו, ברור ששום מזיק אינו יכול לפעול, ואף פצצה אינה יכולה לחדור, שהרי אין עוד מלבדו! הוא מצוי, למעשה, בתוך המבצר החזק ביותר ובמקלט המוגן ביותר.
לאור זאת תמוה, מדוע חשש יעקב מפני עשו? ממה פחד אחרי כל ההבטחות הללו? איך נאמר להלן (לב, ח): "ויירא יעקב מאוד ויצר לו"?
על שאלה זו עומדת הגמרא (ברכות ד ע"א) ומבארת, שיעקב חשש שמא יגרום החטא, והקב"ה יבטל את הבטחתו.
צא ולמד, כמה חמור הוא חטא! כמה הוא נורא!
זוהי הסיבה לפחד האיום של יעקב אבינו. אמת, הקב"ה הבטיח לו הבטחות עצומות – אך הוא ידע שבכוחו של חטא, ואפלו הקטן ביותר, לחדור את כל ההגנות.
מכאן אנו למדים, עד כמה צריך האדם לירא מהחטא, ועד כמה עליו לאגור זכויות ומצוות שיעמדו לו בעת צרה.
*
בן דודי, רבי יצחק לוינשטיין זצ"ל, אשר היה משמש בקודש אצל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, אימץ לעצמו את המצוה לסייע להורים להכניס את ילדיהם למוסדות תורה.
רבי יצחק נפטר בערב ראש השנה תשס"ט לאחר מחלה קשה. בחודש אב, כשכבר היה על ערש דווי, צלצלה אליו אשה מירושלים, וסיפרה לו כי ברצונה להכניס את בנה לחיידר, אבל ההנהלה מסרבת לקבל אותו, כיון שהיא גרושה, והיא מבקשת ממנו שיסייע לה להכניס את בנה לתלמוד התורה.
רבי יצחק, כהרגלו, נרתם לעזרה. הוא צלצל מיד למנהל תלמוד התורה, ואמר לו את הדברים הבאים: "אם הנך מסרב לקבל את הילד מפני שאינו מתאים לתלמוד התורה, ראה את השיחה הזו כמבוטלת וכאילו לא דיברתי אתך מאומה. אבל אם הנך מסרב לקבל את הילד, כי אמו גרושה, ואתה חושש שלא יהיה מי שיפקח עליו, והוא יפול למעמסה על צוות המלמדים, אני מבקש ממך מעומק לבי: קבל אותו בעבורי. אני חולה מאוד וזקוק לזכויות, עשה לי טובה, ותן לי לצבור עוד זכות אחת לקראת העמדתי לדין!".
מנהל תלמוד התורה לא יכול היה לסרב לבקשה הנרגשת, ואמר מיד: "אני מוכן ורוצה לעזור לך! אם קבלת הילד לתלמוד התורה תהווה זכות עבורך, אני מוכן לקבל אותו! אבל לפני כן אני מבקש שתכנס לרבי אהרון ליב, ותשאל אותו האם קבלת הילד באמת תיזקף לזכותך!".
רבי יצחק, שהיה אפוף חולשה, לא היה מסוגל לעצור כוח ולעלות במדרגות שהובילו לביתו של הגראי"ל, לכן עלה אחיו במקומו, והציג בפני גדול הדור את שאלתו של מנהל תלמוד התורה.
תשובתו של רבי אהרן ליב היתה מפתיעה במקוריותה: "ר' יצחק לא צריך שיקבלו את הילד, כי הוא כבר עשה את ההשתדלות שלו. כן קיבלו או לא קיבלו, זה כבר לא ענין שלו. הוא כבר קנה את זכותו בכך שטרח ושוחח עם מנהל החיידר. אבל הסבר לי דבר אחד: למה ר' יצחק מבין שהוא צריך זכויות, ואותו מנהל חושב שאינו צריך זכויות?!"…
(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א – מתוק האור יצחק ויעקב אבינו)