אמירת דברי קדושה בצורה הולמת
* בעת אמירת דברי קדושה: ברכות, קריאת שמע, תפילה או דברי תורה, יש לנקוט זהירות מיוחדת ממחשבות שאינן ראויות לאותה שעה, וכל שכן מחשבות שאינן ראויות כלל.
* מחשבה בדברי קדושה, כגון בדברי תורה, מותרת אף בשעה שעשויות להתעורר מחשבות שאינן ראויות, למעט בשעה שיוצא ידי חובת ברכה וכדומה, בשמיעה מפי אחר.
* אסור מן התורה לדבֵּר דברי קדושה: קריאת שמע, ברכות, ודברי תורה, בכל לשון שהיא, בשעה שערוות המדבֵּר בלתי מכוסה, או כאשר יש לנגד עיניו ערווה בלתי מכוסה.
* לדעת רוב הראשונים – וכן הלכה – הוסיפו חכמינו ז"ל על האיסור הנ"ל, ואסרו לדבֵּר דברי קדושה בשעה שלבו של המדבֵּר 'רואה' ערווה בלתי מכוסה, בין שלו ובין של זולתו.
* הלבוש בחלוק ללא בגד המכסה את הלב, או הערווה, וללא בגד או חגורה החוצצים ביניהם – עליו להדק את החלוק על הלב, או מתחתיו, ובאופן זה רשאי לדבֵּר דברי קדושה.
* העומד בתוך מים ואינו לבוש, רשאי לדבֵּר דברי קדושה, ובתנאי שעיניו מחוץ למים ואינן רואות את ערוותו; ואם לבו בתוך המים – צריך לכסות את לבו, או לחצוץ בינו לבין הערווה.
* אסור לאיש מישראל לשהות בגילוי ראש, וחמור האיסור במיוחד בעת אמירת דברי קדושה: ברכות, תפילה או דברי תורה, וכן בעת שהייה בבית הכנסת.
* בתפילת העמידה, חובה על המתפלל להיות מכוסה בצורה מכובדת, כיון שהוא כעומד לפני המלך, ואסור להתפלל בלבוש בלתי מלא; ולכתחילה יש להקפיד על כך גם בעת אמירת כל ברכה שהיא.
* שטח של טפח (8-9.6 ס"מ, לשיטות השונות) מגולה במקומות המכוסים שבאשה – אסור לומר כנגדו ברכות, תפילה, או דברי תורה; ולכתחילה אסור אף בעצימת עינים, ויש מתירים.
חובת האשה בלבוש ובכיסוי הראש
* חובה מן התורה לאשה נשואה לכסות את שערות ראשה, ואסור לה לגלותן אפילו בחדרהּ שבביתה, ובזוהר הקדוש נאמרו דברים חריפים על כך.
* לדעת הרמ"א ופוסקים רבים נוספים – 'פאה נכרית', המיוצרת משיער של אשה אחרת, נחשבת ככיסוי ראש; ולדעת פוסקים אחרים אין הפאה נחשבת ככיסוי.
* חובה על האשה לכסות תמיד את כל גופה, פרט לפניה ולידיה – עד המרפק, ונכון לכסות גם מעט מתחת המרפק.
* אסור להסתכל על אשה כדי להנות, כיון שהדבר מביא לידי מחשבות פסולות; ואת המקומות המכוסים אסור לראות אף לפי תומו, דהיינו אף כשאין כוונתו להסתכל.
* מותר לאב מותר לישון אף עם בתו, וכן לאֵם עם בנהּ, עד זמן מסוים המשתנֶה מילד לילד – ראה שולחן ערוך אבן העזר סימן כ"א סעיף ז'.
* הנוגע בידו במקומות המכוסים שבגופו, כאשר הם נקיים, או כאשר הם נמצאים בתוך מים – נחלקו הפוסקים אם צריך ליטול את ידיו.