"הַצִּילֵנִי נָא… כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ" (לב יב)
תקופת שהותה של ישיבת מיר בשנחאי, היתה מסוכנת מאוד, כי מקור הכסף ששימש את הישיבה היה מאמריקה, מנשיאות הישיבה שפעלה שם, ומארגוני סעד שונים, ואסור היה בסין לסחור בכסף זר.
הבולשת הסינית עקבה אחר פעולות הישיבה, בניסיון להבין מהיכן חי ירק זה, ולשם הסוואת מקור הכסף, הופעלה מחתרת של ממש, שכללה צפנים מוסתרים בדמות סימנים וסעיפים בשולחן ערוך, ושאר קודים שלא היו מובנים לבולשת הסינית, כשעל כל המלאכה הזו ניצח באחריות רבה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, חתנו של ראש הישיבה הגרא"י פינקל זצ"ל, תוך לקיחת סיכונים גדולים, מאחר שרק שמו היה מוכר לממשל הסיני כמי שאחראי על ענייניה הכספיים של הישיבה, וקרב מוחות של ממש התנהל בין רבי חיים והבולשת הסינית.
לא אחת נחקר רבי חיים על מקור מחייתה של הישיבה, והכל ידעו כי טעות קטנה בחקירה, עלולה חלילה להסתיים מול כיתת יורים או בבור הכלא שאך מעטים יצאו משם.
על אחת החקירות סיפר רבי חיים בחתונת בתו השלישית:
"פעם נקראתי לקומה השלישית בבנין המשטרה בשנחאי… מהקומה הזו לא חוזרים בחיים! פחד מוות נפל עלי כשעליתי לשם, והתפללתי להקב"ה, כי כשיש פחד מוות יש את הזכות לבקש. וביקשתי שלושה דברים:
"הדבר הראשון, ביקשתי שכשאזכה לצאת מהגיהינום הזה אפטר מהעול הכספי. ביקשתי שאזכה להשיא את בנותיי לתלמידי חכמים. והדבר השלישי, שאזכה לגדל בנים תלמידי חכמים.
"מה שקרה שם בקומה השלישית" – סיכם רבי חיים – "אינני יכול לספר, אבל ברוך ה' יצאתי משם, וכעת כשאני עומד בחתונת בתי השלישית, אני יכול לומר ששתי הבקשות הראשונות התקבלו: אני פטור מהעול הכספי ובנותיי נשואות לתלמידי חכמים, וגם התפילה השלישית עוד תתקיים, בעזהי"ת…