"חשבתי לעצמי: עד שהוא יעכל את כל המידע הזה, אני כבר אהיה על המטוס והוא לא יוכל לעשות שום דבר בעניין. אבל הסבא שלי היה יהודי חריף, ומיד הבין את כל הסיפור… הוא נתן בי מבט בעיניו החודרות…"

אליעזר (לייזר) רוט

"ויצא יעקב מבאר שבע"

הקוראים הנאמנים של 'לקראת שבת' כבר מכירים את הרב יוחנן בריזל, יהודי מיוחד מאוד שהסתובב ועדיין מסתובב ברחבי העולם, משמש כפעיל קירוב ותיק ומוערך, וכגבאי צדקה שמקפיד לשמח יהודים בכל הזדמנות אפשרית, וזוכה להעלות חיוך על פני האנשים בכל מקום בו הוא עובר, הודות לאמרותיו השנונות, המחמאות שהוא מחלק בשפע והברכות שהוא מרעיף על כל סובביו.

בעקבות השיחה הקודמת שקיימנו עמו, אז סיפר על נסיעותיו התכופות לאוקראינה, כדי לקרב יהודים לאביהם שבשמים, לקראת פרשת ויצא, כשאנו קוראים על מסעותיו של יעקב אבינו,  ניהלנו עמו שיחה נוספת, וגם היא נמשכה מאותה נקודת מוצא.

"לא פעם כשאנשים שומעים שאני נוסע לליל הסדר באוקראינה וכדו', הם שואלים אותי את השאלה המתבקשת לכאורה: באוקראינה? איך אתה מסתדר שם? ומה עם החומרות? מה, אתה מביא הכל מהבית???

"על כך אני משיב להם בסיפור יפה, שנותן מענה מצוין לכל השאלות הללו.

"בפעם הראשונה כשהייתי אמור לנסוע לאוקראינה לליל הסדר, היה זה לפני 32 שנה, עם נפילתו של מסך הברזל. נשלחתי לאחת הערים הגדולות באוקראינה כדי לערוך סדר פסח לכאלף יהודים, שרוב רובם מעולם לא השתתפו בליל הסדר.

"בשבועות שלפני הנסיעה התלבטתי מאוד אם לספר על כך לסבא שלי, החסיד הישיש הגה"צ רבי אלעזר בריזל זצ"ל, שהייתי קשור אליו מאוד והייתי צמוד אליו שנים רבות.

"אצלנו במשפחה, חג הפסח הוא 'חגיגה של חומרות'. מי שמכיר קצת את הקהילות הירושלמיות השמרניות מבין על מה אני מדבר. כך למשל לא אוכלים חלבי בפסח, לא אוכלים שום דבר שאינו מתקלף, וכמובן מה שמתקלף אוכלים רק אחרי קילוף, אין דבר כזה לשטוף מלפפון ולאכול. עגבניות לא אוכלים בכלל, וגם לא משתמשים בשמן אגוזים או שמן דקלים, רק שמן זית. לא משתמשים בתבלינים חוץ ממלח, ואפילו את הסוכר מבשלים לפני פסח כדי שאם יש משהו חמץ שיתבטל לפני שיחול האיסור שאז אפילו באלף אינו מתבטל.

"אין צורך לומר שלא אוכלים מצות מכונה, אלא רק מצות יד, וכן לא קונים שום מאכל תעשייתי, הכל מכינים לבד בבית… כמובן שלא אוכלים מצה שרויה שנגע בה אחד משבעה משקים, ולא משתמשים בקמח תפוחי אדמה וכדו'.

"אחרי כל החומרות האלו, אם אח שלך מזמין אותם לביקור, והוא נוהג באותן החומרות בדיוק, אתה לא אוכל אצלו כי בפסח 'ממישט זיך נישט', לא אוכלים זה משל זה, כל אחד אוכל רק ממה שבישלו אצלו בבית…".

**

"עכשיו אני בבעיה רצינית", מתאר הרב בריזל את הדילמה, "אם אני אספר לסבא שלי שאני נוסע לפסח לאוקראינה, הוא בוודאי לא יאהב את הרעיון, אולי אפילו ינסה להניא אותי מההחלטה לנסוע, כי הרי באוקראינה ברור שאני לא אוכל לשמור על כל החומרות הללו.

"מצד שני, אני לא יכול להיעלם לסבא במפתיע למשך חודש שלם, בלי לספר לו קודם לכן. הרי אני שימשתי כנהג שלו במקרים רבים, הייתי ממש צמוד אליו והוא היה נעזר בי רבות, אם אני ייעדר פתאום מהסביבה שלו בלי הסבר שיניח את דעתו, הוא עלול לדאוג מאוד.

"לכן החלטתי להודיע לו שאני נוסע, אבל גם לעשות את זה בצורה שלא תהיה לו אפשרות למנוע אותי מהנסיעה הזאת. התפלתי אתו מנחה, שעות אחדות לפני הטיסה שבה יצאתי מאוקראינה עם אשתי והילדים, ואחרי מנחה אמרתי לו כלאחר יד, כאילו אני לא עושה מזה עסק, שאני נוסע לאוקראינה לחודש.

"חשבתי לעצמי, שעד שהוא יתחיל לחשוב על ההשלכות ועל זה שזה יוצא בפסח, ושתהיה לי בעיה עם החומרות וכו' עד שהוא יעכל את כל המידע הזה, אני כבר אהיה על המטוס והוא לא יוכל לעשות שום דבר בעניין.

"אמרתי לו: "זיידע, אני רוצה ברכה! אני נוסע לאוקראינה לחודש לקרב יהודים לאביהם שבשמים, אני נוסע עם האשה והילדים, שסבא יברך שיהיה בהצלחה ושתהיה לנו סייעתא דשמיא".

"אבל הסבא שלי היה יהודי חריף ומיד הבין את כל הסיפור… הוא נתן בי מבט בעיניו החודרות ואמר לי: 'ככה? אתה נוסע לפסח לאוקראינה??? אהה! תשמע, אני רוצה לבקש ממך בקשה חשובה, ותבטיח לי שאתה תקיים אותה!!!'.

"אני כבר נבהלתי נורא, ועניתי תשובה חצי פושרת שבה לא התחייבתי על שום דבר, אבל הסבא לא חיכה יותר מדי ואמר לי ככה: 'יוחנן תקשיב. אתה יודע שאצלנו ה'חומרות' של פסח זה קודש קודשים. אנחנו נזהרים בזה מאוד ולא מקלים ראש בחומרות הללו חס ושלום.

"'אז אני מבקש ממך, שכשאתה מגיע לאוקראינה לקרב יהודים לאביהם שבשמים, תניח בבקשה את כל החומרות האלו בצד! אתה שומע? בלי חומרות! 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'… עכשיו אתה הולך לזכות יהודים באכילת כזית מצה, אתה מזכה יהודים באכילת מרור, בשתיית ארבע כוסות, אתה תלמד יהודים איך מברכים 'המוציא לחם מן הארץ'. אתה תלמד אותם איך אומרים 'שמע ישראל'.. תשכח מכל החומרות! שמעת? תעשה כל מה שצריך במסגרת ההלכה כדי לקרב יהודים לאבינו שבשמים. כשתחזור לארץ, תנהג שוב בחומרות. אל תוותר עליהן, זה המנהג שלנו ואנחנו צריכים לדבוק בו, אבל צריכים לדעת גם מתי להרפות ולשנות צורת התנהגות!!!'"…

***

"אני זוכר שביררנו אז מראש מה אפשר להשיג באוקראינה ומה אי אפשר… ובכן, התברר לנו שלא תהיה לי בעיה עם החומרה של אכילת חלבי, כי הרי באוקראינה אין בכלל מוצרי חלב כשרים.

"נו… מילא על חלב אפשר לוותר, אבל מה עם בשר ליום טוב? ביררנו את העניין ונאמר לנו שבהונגריה יש קהילה יהודית ששם אפשר להשיג בשר כשר משחיטה מקומית שנעשית כדת וכדין.

"הזמנו מראש כמה מאות קילוגרמים של בשר, וכן מוצרים בסיסיים אחרים שחייבים כדי לבשל אוכל כשר… לקחנו לנו כמה ימים להתארגן בהונגריה, ומשם יצאנו בטנדר גדול, אני הייתי עם אשה וארבעה ילדים, היינו שש נפשות והטנדר היה עמוס בדברים, גם הבגדים שלנו והחפצים האישיים, וגם מוצרי מזון שלקחנו לאוקראינה.

"הגענו עם הטנדר לתחנת הרכבת, שם שכרנו שני חדרים באחד הקרונות של הרכבת הקרובה לאוקראינה. מדובר בנסיעה של 14 שעות, ולכן אפשר להזמין חדרי VIP. בחדר אחד דחסנו את כל מוצרי המזון והחפצים, ובחדר השני הצטופפנו עם הילדים…

"הגענו לאוקראינה עייפים ותשושים, פעילים מקומיים עזרו לנו ובתוך זמן לא רב התמקמנו בדירה שנשכרה עבורנו מראש. עכשיו מתחילים להתארגן לפסח, זה אומר להכשיר מטבח גדול, לבשל כמויות גדולות, לארגן פרסום בקרב יהודי העיר.

את הסדר עצמו ערכנו באולם ענק, אין בארץ כאלו אולמות, זה אולם עם רצפה ישרה, לא מדורגת, שלוש גלריות בצדדיו, הכנו שולחנות ערוכים, אבל כשהגיע ליל הסדר התברר שהפרסום היה חזק מדי… הגיעו עוד ועוד אנשים, האולם היה מלא עד אפס מקום, כאלף איש, ועוד אנשים באו. זה היה כאב לב גדול שנאלצנו להשיב ריקם את פניהם של אנשים שהוסיפו לבוא, כי פשוט לא היה מקום. לא היה להם איפה לשבת, וחלק חזרו הביתה כלעומת שבאו. שנה אחר כך כבר למדנו את הלקח, והוצאנו את כל השולחנות מהאולם, רק כיסאות, כך היה מקום להרבה יותר אנשים.

"הזמנתי עשרה מלצרים, אבל הם לא הגיעו… היינו צריכים לאלתר תוך כדי, זה היה מאוד מאוד מורכב.

"אני עצמי ישבתי עם בני המשפחה שלי על במה מוגבהת, היה איתנו היה עוד יהודי ששימש כמרצה באוניברסיטה והיה לו קצת ידע איך מתנהל ליל הסדר, ולכן כיבדתי אותו באמירת הברכות וכדו', שכולם ישמעו.. אני ואשתי עם הילדים עשינו הצגה… לא אכלנו כלום, רק עשיתי 'הסיבה' שיראו איך צריך לשבת. מילאתי גביע וכדו'.

"כמובן שבכזה ליל הסדר לא אומרים את כל ההגדה, עושים רק את המינימום ההכרחי, מלמדים אותם לומר 'פסח מצה ומרור', ארבע כוסות, מצה ומרור, סיפור יציאת מצרים בצורה בסיסית מאוד".

***

"די מוקדם הסתיים האירוע והקהל התפזר… גם אני ומשפחתי הלכנו לדירה שלנו, באותה שנה יצא החג הראשון בשבת, ולא יכולנו לטלטל כלום, היה לנו בבית מה שהכנו מראש.

"הגענו הביתה, מתחילים להתכונן לעריכת הסדר, אני מכין את ה'קערה' ו… פתאום אנחנו תופסים ששכחנו להשאיר בבית הגדות של פסח.. את כל ההגדות לקחנו לאולם…

"נהיה לי חושך בעיניים… איך אפשר לעשות 'ליל הסדר בלי הגדה'??? אפילו אם אני רוצה להביא מהאולם אני לא יכול, שבת עכשיו, אי אפשר לטלטל…

"התחלנו לחפש בסידורים שהבאנו איתנו, אולי יש 'הגדה לשבת הגדול', אבל לא… שום דבר.

"ואז נזכרתי במה שסבא אמר לי… חומרות בבית! הידורים בבית! עכשיו אתה בשליחות, עכשיו אתה עושה מה שאפשר ומה שצריך במסגרת ההלכה! אמרתי לעצמי זה נכון גם לגבי אמירת ההגדה. אני אנוס ולא בחרתי במצב הזה.

"אמרתי לאשה והילדים, זה לא משנה, זה לא חשוב. אנחנו עכשיו שמחים! שמעתם? צריכים לשמוח!

"אמרנו 'קדש', עשינו קידוש שאת הנוסח שלו זכרתי היטב, כי הרי רק לפני שעתיים וחצי השתתפתי בהצגה של 'ליל הסדר' והדרכתי את המרצה מהאוניברסיטה איך לומר את הקידוש בליל פסח שחל בשבת… נטלנו ידיים 'ורחץ', כרפס זה לא מסובך וגם 'יחץ' זה לא סיפור…

"כשהגענו ל'מגיד', התחלנו לומר, אני זכרתי, אשתי ע"ה הזכירה לי חלקים, הילדים תרמו את חלקם, וכך הצלחנו איכשהו לומר את רוב ההגדה. לא הכל זכרנו, אבל את עיקר סיפור יציאת מצרים סיפרנו זה לזה…

"אני רוצה לומר לכם שזה היה הליל הסדר הכי יפה שניהלתי בכל ימי חיי! ישבנו וסיפרנו ביציאת מצרים, סיפורי צדיקים, העליתי מדרשים שזכרתי בעל פה, גם הם עזרו לי, כשסיימנו את אמירת הפיוטים של 'נרצה' שאת חלקם אמרנו באופן חלקי בלבד כי הם נאמרו מתוך הזיכרון – כבר האיר השחר… זה היה הליל הסדר הכי לא מאורגן, הכי לא לפי הסדר, הכל היה מאולתר, בארץ זרה, בדירה שאינה שלנו, עם כלים בסיסיים בלבד, אבל ההרגשה היתה מרוממת, היא חרוטה לנו בעצמות עד עצם היום הזה! ללמדך שמה שעושה את האווירה זה לא היופי החיצוני או ההשקעה הגשמית.

"בגלל שאנחנו טרחנו והתייגענו כל כך לעשות לאלף יהודים ליל הסדר כשר, משמים נתנו לנו מתנה, נתנו לנו להרגיש פעם אחת מה זה ליל הסדר מרומם ונשגב במיוחד".

***

"אני רוצה לומר דבר חשוב לציבור", אומר הרב בריזל, "יש אנשים שלכאורה לא טוב להם בחיים. אנשים שסובלים מעניינים רפואיים, מיחסים משפחתיים בעייתיים, מכל מיני צרות. ובכל זאת הם אנשים שמחים ומאושרים.

"לעומתם, אתה רואה אנשים שיש להם כל טוב, הם נוסעים על הרכב הכי יפה בשכונה, הבית שלהם כבר הורחב ושופץ בדיוק כמו שהם חלמו. הילדים שלהם בריאים ושלמים, הפרנסה בלי עין הרע, ובכל זאת הם לא מאושרים. לא רק שהם לא מאושרים, אלא שהם אפילו עצובים במקרים רבים…

"תפסתי אחד כזה שאלתי אותו, תגיד, למה אתה לא מחייך? הוא ענה לי שעבר עליו יום קשה. בבית עצבנו אותו היום, והילד שלו קיבל ציון לא מי יודע מה במבחן, ובעבודה המזכיר שלו עשה איזו טעות שעלולה לגרום לו לנזק של כמה אלפי שקלים, ובכלל כואב לו הגב וזה מוריד לו את כל המצב רוח.

"אמרתי לו, אדוני, אני לא מבין על מה אתה מדבר. אני שמעתי ממך עכשיו שיש לך ברוך ה' אשה, יש לך לפחות ילד אחד, אני מבין שאתה איש עסקים מצליח מאוד אם בגלל טעות של המזכיר שלך אתה מפסיד כמה אלפי שקלים כנראה שיש לך עסק לא קטן, וזה שכואב לך הגב זה בגלל שאתה ברוך ה' יושב הרבה במשרד ולא צריך לעבוד בשדה עם מעדר, נו… תשמח! תרקוד!!! אז מה אם יש לך בעיות? למי אין בעיות?! לבעלי חיים בגן חיות אין בעיות, נותנים להם אוכל ישר לתוך הפה ולא דורשים מהם לעשות כלום. אנחנו בני אדם, נולדנו כדי לעמול והתייגע, אז בגלל שקצת קשה לך אתה שוכח את כל הטובות והחסדים שהקב"ה עושה אתך בכל רגע? בגלל שהפסדת כמה אלפי שקלים אז "כל זה איננו שווה לי" חלילה וחלילה?".

"אז כן, נכון שהלילה סדר לא יצא כמו שתכננו, ונכון שאף אחד בעולם אינו שואף לשבת בליל הסדר בדירה לא מוכרת בעיר לא מוכרת, עניה ומוזנחת, עם מוצרי מזון חלקיים בלבד, עם תנאי פתיחה גרועים כל כך… בגלל זה צריכים לוותר על השמחה? בגלל זה צריכים להצטער? חלילה וחלילה. הנה קיבלנו הוכחה שזה יכול להתברר לאחר מעשה כליל הסדר הכי מוצלח שחווינו אי פעם…".