ביום י"ט מר חשוון תשפ"ג – משתף ר' שמואל הי"ו, קורא מארה"ב ששלח את הסיפור במטרה לנצל את הבמה כדי להודות לקב"ה ברבים – יצא בני הבה"ח פנחס מבורו פארק לישיבתו בעיר מונסי, שם הוא שוהה במשך השבוע. כשהגיע לישיבה, שם לב כי התפילין שלו אינם. הוא חשב שכנראה השאירם בבהכנ"ס בבורו פארק, שם הוא מתפלל ביום ראשון טרם נסיעתו למונסי.
הלכתי לחפש בבהכנ"ס הנ"ל. פרסמתי בכמה מקומות אך העליתי חרס בידי. בסוף אותו שבוע, לאחר שהתייאשנו מהחיפושים, נסעתי ברכבי עם ב"ב והקשבנו לשיעור שנמסר ע"י יהודי בשם ר' ארי ברקוביץ שליט"א, אשר משתף את המאזינים בסגולה עצומה אשר עוזרת פלאים בכל מצב, גם כשנראה כי השערים נעולים: "בואו שעריו בתודה".
ר' אורי מפליג שם במעלת ההודאה להקב"ה בכל מצב, ובפרט כאשר יהודי מוסיף הבטחה להודות על החסדים שיעשו עמו ולפרסמם בשער בת רבים. זהו מפתח קסם המסייע לפתוח שערי ברכה וישועה בכל מצב. פשוט לומר בכל לב: "מזמור לתודה". הוא מביא בשם צדיקים אודות שרה אמנו: בת ק' כבת כ' – שכשם שהאדם פונה לקב"ה שיושיעו בעת צרה ואומר מזמור כ' בתהלים: "יענך השם ביום צרה", כך עליו ביתר שאת לומר מזמור ק' בתהילים: "מזמור לתודה".
הוא מביא מהרבי מלובלין זיע"א: "אנא ה'" מוזכר בהלל ארבע פעמים לעומת "הודו לה'" שמוזכר שם שש פעמים, היחס המתבקש: 60 אחוזי הודאה לעומת 40 אחוזי בקשה ותפילה. וכך מביא רבנו הזרע שמשון (פר' בשלח): "הודו לה כי טוב – הודו לה' בעת שנותן לכם הטוב, או אז 'כי לעולם חסדו' – כי בזה יתמיד לכם לעולם הטוב והחסד".
ר' ארי מעודד להרבות בהודאה להקב"ה ובאמירת "מזמור לתודה" על הטובה וגם על מה שנראה כעת כהיפך, ח"ו. הוא העיד כי יום קודם לכן שמע אישית מיהודי שזכה כעת בגיל ארבעים, לחבוק בן זכר לאחר שבע עשרה שנות המתנה. אותו אבא טרי סיפר לר' אורי בהתרגשות כי לפני תקופה היו שוב אצל רופא בכיר ומדופלם שהציע להם להשלים עם המציאות הכואבת: "לכם לא יהיה ילד משלכם". הם כמעט והתייאשו. באותה עת הם פגשו יהודי שזכה להיפקד בזש"ק לאחר שמונה שנות ציפייה. בתמיהה שאלו אותו מה ה"סוד" שלו: "הרי אין סגולה שלא עשינו, קברי צדיקים שלא פקדנו, תפילה שלא התפללנו, ועדיין שערי שמים נעולים עבורנו! איך הצלחתם אתם, לפתוח את שערי השמים הנעולים?"
הלה גילה להם מהו המפתח שפותח את השערים. הוא לקח תהילים ופתח אותו במזמור ק': "מזמור לתודה … בואו שעריו בתודה". כוח התודה! להודות לקב"ה על כל מצב מתוך הכרה פנימית שזהו טוב עבורי. זה מפתח הקסם לפתיחת שערים, גם כשהם חלילה נעולים. האב המאושר סיפר להם כי הוא ורעייתו קיבלו ממישהו עצה שכל אחד מהם יאמר כל יום י"ג פעמים "מזמור לתודה" – וזכו ונפקדו לתקופת השנה. היהודי בן הארבעים ורעייתו החליטו אפוא גם הם להשתמש במפתח העצום הזה. הם החליטו לשנות כיון ולהודות לבורא יתברך, באמרם מידי יום י"ג פעמים "מזמור לתודה" ולאחר עשרה חודשי הודאה הם נפקדו נגד כל התחזיות בבן זכר בריא לאוי"ט.
את הסיפורים הללו ועוד, בתיבול אמרות חז"ל לעידוד ההודאה לקב"ה שמע מיודעינו ר' שמואל בליל שישי של אותו שבוע, עת נסע עם רעייתו ברחובות בורו פארק. מששמעה את הדברים שאלה אותו רעייתו: "אם זה כ"כ עובד, מדוע לא נעשה זאת כדי למצוא את התפילין היקרות של פנחס בננו?" ר' שמואל סבר וקיבל: אכן היינו כה עסוקים בתפילות ובחיפושים כך ששכחנו להודות לקב"ה.
יהודי כר' שמואל לא עושה דברים כלאחר יד, בפרט לא כזה מעמד של הודאה לקב"ה. הוא סיכם עם משפחתו שבשעה עשר בערב מתאספים בסלון כל בני הבית למעמד הודאה להשי"ת. התיישבו להם כל בני הבית מסביב לשולחן, עם ספרי תהלים, לאמירת "מזמור לתודה" יחד על איבוד התפילין. האב פתח בדברי חיזוק והלהיב את בני ביתו בחביבות בחובת ובזכות ההודאה לבורא יתברך על כל דבר, כי אין רע יורד מלמעלה והכל רק טוב וחסד. כך שגם מה שנראה רע בעינינו הוא בעצם טוב. תוך שהוא מבטיח לפרסם בשער בת רבים את הנס שיעשה עמם הבורא ית'.
עודם מדברים והטלפון הסלולרי של האב מצלצל. על הצג שיחה לא מוכרת: ר' שמואל חשב לדחות את השיחה עד לאחר אמירת התהילים, אך הבחור פנחס אמר לאביו חצי בצחוק חצי ברצינות: "אולי זה לגבי התפילין?" ר' שמואל ענה, ושמע: "אני נמצא מול ביהמ"ד של חסידי אלכסנדר ברחוב st 56. עצר אותי ברחוב נהג הובר (-סוג של מונית) נכרי, אשר סיפר כי כבר מיום ראשון השקית המוזרה הזו נשכחה אצלו ברכב, ואינו יודע מה לעשות עמה. הוא הבין שמדובר באביזר דתי. והרגע כשעבר בדיוק ברחובות בורו פארק חשב להשאיר את זה באיזה בית כנסת, כדי שהיהודים יסתדרו עם זה בעצמם…"
מעניין שכל התהליך הזה אירע בדיוק בעת בו משפחתו של ר שמואל הסבה מסביב לשולחן למעמד ההודאה, כי המפתח הזה פותח שערים. "בואו שעריו בתודה"!!!
(גיליון התחזקות בביטחון במשנת הזרע שמשון)