מעשה שהרבנית מרת אדל היתה חולה מאד, ורבינו ז"ל [=הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע] ישב בצער גדול, ונרדם, ובא אליו זקנו מרן הבעל שם טוב זצ"ל ושאלו: למה אתה כל כך בצער? אמר אליו: הלא בתי כל כך חולה!
אמר לו מרן הבעש"ט: "הלא מה שכתוב בתהלים 'מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם', הפירוש הוא כך: 'מגדיל ישועות מלכו' – השי"ת מגדיל הישועות למלכו, ומאן מלכי רבנן (גיטין סב), 'ועושה חסד' – השי"ת עושה חסד, 'למשיחו' – למי שמשיח ומספר מהם. וזהו סגולה 'לדוד ולזרעו עד עולם', היינו לרבינו ז"ל וליוצאי חלציו הק' שהם באים מזרע דוד המלך ע"ה". עכ"ד אמרי קודש של מרן הבעש"ט הק'.
והקיץ רבינו ז"ל, ותיכף סיפר רבינו ז"ל לבתו הרבנית מרת אדל מעשה מהמהרש"א, והיה לה רפואה [המעשה מהמהרש"א נדפס במעשיות ובמשלים מרבינו ז"ל בכוכבי אור דף ל' ובשיש"ק ח"א אות תקפ"ד וח"ב אות רס"ט ובח"ג אות ק'].
והרבנית אדל נהגה בעצמה כמה פעמים בעת שבאתה לבקר חולים, הייתה מספרת המעשה הזה, וסיפרה ג"כ המעשה מהמהרש"א, והיה להם רפואה" (אבני"ה ברזל ערך רבינו ז"ל אות נ"ג).
וכל זה נרמז בקיצור בספה"ק חיי מוהר"ן (סי' תע"ט) בזה"ל: "אמר, שעל ידי שמספרין מעשיות מצדיקים ומגדלים ומפליאים אותם, עי"ז נמתק הדין ונמשך חסד. וזהו 'מגדיל ישועות מלכו', מאן מלכי רבנן (גיטין סב.), היינו, מה שמספר ומגדל הנפלאות והישועות של הצדיקים שנקראים מלכים כנ"ל, עי"ז 'ועושה חסד למשיחו', שהשי"ת עושה חסד למי שמשיח ומספר מזה" ע"כ.
ומן העניין לציין למכתבו של רבי נתן ב"ר יהודה מטבריה, תלמיד מוהרנ"ת, שמספר על הרפואה שהיה לזוגתו ע"י שדיבר מגדולת רבינו ומוהרנ"ת. וזה לשונו: "אודות זוגתי תחי', יש לי הרבה להודות לה' ומודה על העבר וצועק על להבא להשי"ת. ותדעו שמכמה חולאת עזר לה השי"ת, אשר מכל אחד היתה מסוכנת… אך זאת נחמתי, שהזמין לי השי"ת את ידידנו החסיד המופלא ר' דוב נ"י והיה בא אצלי בכל יום ודיברנו הרבה מגדולת רבינו ז"ל ותלמידו הק', והחיה אותי, והאמנתי שע"י אלו הדיבורים יהיה לה רפואה, כי מגדיל ישועות מלכו וכו' וכו'" (נתיב צדיק, מכתב קכג).
(גיליון 'קרני אור')