סיפור מופלא ולא ידוע על מרן הגרח״ק זצ״ל, הגיע למערכת גיליון 'דברי שיח'.
פעם (תמוז תשמ״ה) הוזמן רבינו לשמש כסנדק בברית לבנו של אחד מבוגרי ישיבת ״נתיבות עולם״ שהתקיימה בישיבה (על אותו זוג אמרו הרופאים כי אין סיכוי שיהיו להם ילדים…).
כשחיכו עד שרבינו יגיע, רקדו שם בינתיים את השיר ״וטהר לבנו לעבדך באמת״, כשהגר״ח נכנס וראה את הקולות ואת המחולות, התרגש, נתן את הטלית לזה שהסיע אותו – שיחזיק בינתיים, ונכנס אל תוך המעגל ורקד ומחא כפיים בשמחה גדולה.
אח״כ בחזור שאלו את רבינו – על מה היתה השמחה המיוחדת?
השיב רבינו, שהנה על הפסוק ״ויהי כאשר התעו אותי אלוקים מבית אבי״, כתב רש״י: ״אונקלוס תרגם מה שתרגם״, ולכאורה צריך ביאור מה כוונתו בכך? והנה עכשיו הוא הבין את הפשט:
אונקלוס כותב שם: כאשר טעו אומות העולם אחרי האלילים, אותי קירב ד' לעבודתו וכו'. זו אפוא כוונת רש״י, שאונקלוס תרגם כך – כי הרגיש כך בעצמו, שהוא עצמו זכה להתגייר. וכך גם ב'נתיבות עולם', הוסיף רבינו, אלו שהיו מחוץ לעולם התורה וזכו להתקרב לאור התורה, הם אלו שהכי מרגישים את ה״וטהר ליבנו לעבדך באמת״. וזו השמחה המיוחדת.
(דברי שיח)