"זכיתי לחתן את כל ילדיי בכבוד, בסייעתא דשמיא. נראה לך שזה מפני שעבדתי? לא. למדתי בכולל, וגם לו הייתי עובד, לא נראה לי שהייתי מגיע לסכומים שצריכים לגייס בשביל חתונה אחת. אלא שלפני שנים, בתור אברך צעיר, חשבתי שזה ממש יעזור שאחסוך כסף ואשים בצד סכום קבוע בכל חודש. חשבתי ועשיתי: פניתי לבנק, השקעתי סכום חודשי בקרן השקעות, וקיוויתי שהחיסכון עם הרווחים יעמדו לי בבוא היום.
"עברו כמה שנים. אבי שיחיה עמד אז לפני חתונת אחד מאחיי. הוא היה דחוק מאד בכסף, ואני לא יכולתי להישאר שווה נפש. לי יש כסף ולאבא אין, ואיככה אוכל וראיתי בזקנו המכסיף ובקמטי מצחו שהולכים ומעמיקים?! פחדתי על בריאותו, ונחלצתי לעזרתו. הוצאתי מהבנק את כל כספי ההשקעה ונתתי אותם לאבי. הוא נשם לרווחה, ובסייעתא דשמיא חיתן בכבוד את הבן הזה, וגם את הבאים אחריו. בכל חתונה היה לו נס אחר, ובחתונה ההיא הייתי אני הנס שלו.
ימים ספורים אחרי שהוצאתי את הכספים, מתקשר אלי מנהל הבנק, ואני שומע את קולו נסער ביותר. 'תגיד לי, איך ידעת?!' – לא ידעתי. מה הייתי אמור לדעת?
"'איך ידעת להוציא את ההשקעה שלך?'
"הייתי צריך את הכסף, אמרתי בפשטות.
'"רק זה?! דע לך שהקרן הזאת נכשלה, והכסף של כל המשקיעים ירד לטמיון'.
"הודיתי לה' בכל לבי. אמנם, ככל המשקיעים גם אני לא נהניתי מהכסף, אבל בעוד שאחרים ספקו כפיים על כספם שאבד, אני העברתי את ההשקעה לעולם הבא. הכסף הלך למצוות צדקה המהודרת ביותר שיש, לתת להורים להכנסת כלה. עודדה אותי, פרט לשמחה שבמצווה, הידיעה שבכל מקרה הייתי מפסיד את התשואה.
"שנים נוספות חלפו, אבי זכה לחתן את כל אחיי ואחיותיי, והוא זכר לי את הכסף שנתתי. אמנם נתתי את הכסף במתנה גמורה, אבל אבי רצה להחזיר לי. כהכרת טובה על עזרתי אז, הוא סיפר לי שהוא קנה פיסת קרקע במחיר מועט, והוא מעניק לי אותה. הקרקע הועברה על שמי.
"כעבור כמה שנים, כאשר עמדתי בעצמי להיות מחותן בשעה טובה, סידר הקב"ה והקרקע הופשרה לבנייה. שווי הקרקע עלה במאות אחוזים. חלק ממנו קנתה ממני העירייה, ועל חלק אחר בניתי בעצמי בניין. מההכנסות של הקרקע הזאת חיתנתי את כל ילדיי בכבוד, בסייעתא דשמיא.
"ואני שואל אותך" – מסיים השכן – "לו היתה הקרן ממשיכה לחיות לפי הצפיות, וההשקעה שלי היתה נושאת פרי, ממש כמו שהבטיחו בבנק, כלום הייתי מגיע לסכום שיש בו כדי חתונה?!"…
(גיליון השגחה פרטית)