במשך שנים ארוכות מילא הרב הגאון רבי דוד שאול גרינפלד שליט"א מאלעד שורה של תפקידים חינוכיים – בארץ ובשליחות בגולה. לצד זאת צעד במשכנות הרועים – גדולי ישראל זצוק"ל ויבדלחט"א, בין השאר כמחותנו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל. גנזיו מלאים ברעיונות, לקחים וסיפורים. את חלקם חרט בסדרת ספריו "בנאות דשא" על התורה. בשורות הבאות נביא סיפור אחד שסיפר, ושנכתב מפיו בעיתון 'יתד נאמן' לפני כארבע שנים.
כאשר זכיתי ב'שנת שבתון' [שנת מנוחה לעובדי הוראה] באו אלי שני נכבדים מפתח תקווה וביקשו ממני שאנצל את השנה הפנויה לחנך בכתה. באיזה גיל הילדים? – 6. "מה פתאום!" נזעקתי.
והם בשלהם: שמענו אודותיך דברים טובים מאמריקה"… שם עבדתי בחינוך בעבר.
נכנסתי למרן הגראמ"מ שך זצוק"ל וסיפרתי לו על הענין שלא בא בחשבון, הרי אני רגיל ללמד בחורים מבוגרים. הוא השיב לי בזו הלשון: "ומה אתה חושב? כשאתה נותן שיעורים בפוניבז' הם לא "צעירים"? (כמובן ביחס לגדלותו בתורה) אלא מאי? החכמה והמבחן הוא איך להפוך את הקטנים לגדולים! תפקיד זה בדיוק אפשר גם לעשות עם ילד בן 6 – וזה מה שאני עושה בפוניבז'".
שמעתי לעצתו ובהמשך גיליתי שאני דווקא נהנה מכך! הרגשתי סיפוק עצום לקחת קטן ולהפוך אותו לגדול.
חיפשתי דרכים למשוך אותם, ולהפיק מתוך תוכם רצון להרבה יותר עד שרואיהם עמדו נדהמים נוכח התוצאות, ניחנתי בכישרון ציור ולפעמים הייתי מציג להם לפני השיעור ציור סתום וחתום. הם היו צריכים לשבור את הראש ולגלות מה טמון בציור, ואיך זה קשור לחומר הנלמד. בהמשך הוספתי עוד נקודה, קו או שרטוט לציור ולפתע נפתרה התעלומה. נגדיר זאת כך: הם הפכו לשותפים ביצירת החומר הנלמד, ולא מאזינים פאסיביים…
פעם קיבלתי כיתה, והמורה של השנה הקודמת שלח לי את רשימת התלמידים עם 'תארים' שונים ו'סטיגמות' שהוצמדו לתלמידים: 'גאון', או להיפך – 'בלי ראש', 'יש להם הרבה כסף' וכדומה על זה הדרך… זה כאב לי מאוד. רציתי לקבל תלמידים חדשים, 'נייר חלק', שמעתה ואילך אפשר להתחיל לכתוב על ליבם רק דברים טובים.
ביום הראשון ללימודים נכנסתי לכיתה. כדרכי לא ישבתי על מקומי אלא הסתובבתי בין השולחנות ועקבתי אחר מעשה התלמידים. מהר מאד גילית שה'חלש ביותר' עסוק כל הזמן עם ניירות. באחד ה'פטרולים' שלי בכתה נעצרתי לידו והוא מיהר להחביא את הדפים. ביקשתי ממנו להראות לי אותם, אך הוא פחד. התחייבתי שלא יאונה לו כל רע, והוא מסר לי חבילת ציורים יפים. עזבתי אותו והודעתי בקול: התחלנו סוגיה חדשה, עם המון פריטים מישהו פה צריך לצייר לנו עץ יפה עם הפרטים – מי פה יודע לצייר? כולם נענו בשלילה וכאשר פניתי אליו הסמיק עד תנוכי אוזניו. אבל לא עזר לו כלום: מחר אני רוצה ציור יפה שמסכם את כל הסוגיה! מסכן אבא שלו נאלץ לשבת איתו עד שתיים בלילה, ללמוד את כל הגמרא ולצייר הכל… אבל למחרת בבוקר הוא הגיע עם יצירה מרהיבת עין.
זה שינה את מעמדו החברתי ברגע אחד. הוא כבר לא היה ה'חלש ביותר'. מאז הוא מצא את דרכו בלימוד, וכיום הינו מרביץ תורה בירושלים!