מספר הרה"ג ד' ו': בזמנו למדתי בישיבה בשעות הבוקר עם החברותא מסכת בבא קמא, ובשעות אחר הצהרים במסכת תמורה. יום אחד הוקשה לנו על דברי ה'תוספות' במסכת תמורה מגמרא מפורשת בפרק מרובה, גמרא שלמדנו אותה בשעות הבוקר. לאחר משא ומתן בקושיא החמורה נפלה ההחלטה: הולכים אל מרן ה'חזון איש'.
החברותא נשאר על מקומו, ואני רצתי למעונו של ה'חזון איש'. באתי ומצאתי את עצמי בתוך החדר. ה'חזון איש' נראה תשוש, שוכב על מיטתו ופניו אל הקיר תפוסים בשרעפי התורה. הצגתי את שמי ושם ישיבתי, והרציתי את הדברים: מדברי התוס' משמע… והלא בפרק מרובה מבואר להיפך?…
ה'חזון איש' מסתכל עלי, מתיישב על המיטה ונעמד על רגליו. הרים את ידו הצנומה ומניחה על כתפי, והוא מתחיל לפסוע בחדר, עם הבחור הצעיר מישיבת פוניבז'. ה'חזון איש' פותח ומנסה לדובב אותי בשאלה: "לו יצוייר שהתוס' היו אומרים את דבריהם בנוסח אחר, בלשון אחר, שתי תיבות בנוסח אחר, האם בכהאי גוונא קיימת הקושיא?"
כשסיימתי לחשוב השבתי: הן, אמת, אם היה כתוב בתוס' כמו שהחזו"א אומר, כי אז הכל היה מתבהר על נכון, ואדרבא, אם כן קשה מה טעם לא אמרו התוס' כדברינו…
ושוב פוסעים אנו בדרך חזרה מקיר המזרחי של החדר, וידו מונחת על כתפי. הוא פוסע עמי בתשישות גדולה, ושוב, בקולו האבהי, מחשב את התוס' ושואל במתיקות: "אם היה כתוב בתוס' כך וכך, היה לך קושיא מפרק מרובה?" ואני משיב בהנאה מרובה: אמת, אם כך, מתפרקת לה הקושיא, אך התוס' לא כתבו כך, ומה יהיה עליהם?
העזתי לבקש רשות להוציא מהארון גמרא ולהביט עין בעין בפנים התוספות ולראות שהם לא כתבו כך וכך כמו שרצה החזו"א שהם יכתבו… ואז הפטיר ה'חזון איש': "אין הגמרא תמורה כעת תחת ידי, הואל נא כשהולך אתה לישיבה, והיה אם כגרסתך, במחילה תחזור שוב".
וכאן באה ההפתעה: כשראינו שוב את דברי התוספות ואת לשונם, ראינו שאכן דייקו באותו הלשון שה'חזון איש' אמר לי…
או אז הבנתי מדוע לא הניח לי לעיין בגמרא בביתו, ושלח אותי חזרה לישיבה שאעיין בגמרא שם. הוא לא היה מסוגל לביישני! (ע"פ 'מעשה איש' ח"א עמו' קפ"ז).
*
פעם נשאל מרן הגאון רבי נסים קרליץ זצ"ל [ע"י הרה"ג ר' משה קפלן שליט"א], מה קיבלנו ממרן ה'חזון איש' זצ"ל, השיב לו הגר"נ זצ"ל בהתרגשות גדולה: "לא להיות מבוהל", וכלשונו: "נישט וערען צו טומעלט". דהיינו, לא להתבלבל, ובכל מצב בחיים להשאר שליו ומתון, לדעת לעשות מה שברגע זה רצון ה' שאעשה, בישוב הדעת, במתינות, ולא לעשות מתוך התלהבות, אלא לשקול ולפסוק מה עלי לעשות כעת, וכלשונו: "מען דארף פאסקינען". וכשיש חוסר ישוב הדעת, וכל שכן פזיזות וכעס שמאבדים את הלב של האדם, אין הוא יכול לחשוב נכון (ע"פ 'חוט שני' – חובות הלב, עמ' קל"ג).
*
סיפר הגאון רבי מנחם צבי ברלין שליט"א, כי פעם ישבו בפורים קבוצת בחורים אצל הגאון רבי אהרן כהן זצ"ל ראש ישיבת חברון, ודיברו אודות לימוד המוסר. סיפר להם רבי אהרן, כי מישהו סיפר לו פעם שבבית מרן ה'חזון איש' זצ"ל לא לומדים מוסר, והוא רצה לברר את הדבר. קם ונסע לבני-ברק, בא לפני ה'חזון איש', ושאל אותו אודות לימוד המוסר.
נטל ה'חזון איש' את ידו, סבב עמו מעט בביתו הצנוע, ואמר לו: "אתה רואה את הבית הזה? דע לך, שאם לא הייתי לומד מוסר יום יום ומחזק את עבודת ה' שלי, כל הדברים הטובים שאתה רואה כאן בבית הזה – הכל היה נבלע בדעות כוזבות!…" (ע"פ 'אוצרותיהם אמלא' פרשת ויקרא).
(אוצר פנינים ועובדות)