יעקב א. לוסטיגמן
חלק מהאנשים התברכו ביכולת לספר סיפורים, חלקם יודעים לעשות זאת היטב בכתב, אחרים יודעים לספר סיפורים בעל פה, ויש כאלו שלא ממש יודעים לספר סיפור. זה תמיד יוצא להם יבש ומשעמם.
במשך כל ימות השנה, מדובר בבעיה שאפשר לחיות איתה. לא כולם יודעים לשיר, לא כולם יודעים לרקוד, לא כולם יודעים לדבר ברהיטות, לא כולם יודעים לספר בדיחות ולהצחיק קהל, ולא כולם יודעים לספר סיפורים. לא נעים, לא נורא…
אבל כשמגיע ליל חג הפסח, החיסרון הזה הופך להיות בעייתי מאוד. וזאת, משום שהתורה הקדושה ציוותה עלינו 'למען תספר'. 'והגדת לבנך'. צריכים לספר לילדים את סיפור יציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.
הבעיה גדולה שבעתיים כשמדובר בסיפור שכולם מכירים, כולל הילדים הקטנים. הגננות בגן, המלמדים בחיידר, בכיתות הנמוכות ביותר, מספרים את סיפור יציאת מצרים החל מהיום שלמחרת שושן פורים. במקרים רבים, הילדים יודעים את הסיפור טוב יותר מהוריהם ובקיאים יותר מהם בפרטים הקטנים…
אם מגיע אבא עם כישרון סיפור בריא ומפותח, הוא יכול לספר מחדש את אותו הסיפור בצורה מושכת ומעניינת, אבל אם הוא קצת פחות מוכשר בתחום הסיפורת, אנחנו נכנסים לבעיה רצינית. איך נוכל לקיים את מצוות 'והגדת לבנך' בהידור?
עם השאלה הזאת ניגשנו אל אחד מ'בעלי המספרים' המוכשרים ביותר בדורנו, הלא הוא הרה"ג רבי יאיר ויינשטוק מחבר ספרי 'סיפור לשבת'. הרב ויינשטוק מספר את סיפורי הצדיקים תחת שמו המלא, וכותב בנוסף ספרים רבי מכר עם סיפורים עלילתיים, תחת שם העט 'מ. ארבל'.
מעטים יודעים לספר סיפורים כמו הרב ויינשטוק, וחשבנו שאולי הוא יוכל להעניק לקוראי ל'קראת שבת' כמה 'טיפים' ועצות נחמדות שיסייעו להם להנגיש את סיפור יציאת מצרים בצורה שתגרום לילדים לשבת כשהם פעורי פה, ובולעים בצמא כל מילה.
"אקדים ואומר", הוא פותח בצניעות אופיינית, "שלא הרי כתיבת הסיפור כהרי הסיפור בעל פה, ולא פעם נתקלתי באנשים שיודעים לספר את הסיפורים שאני כתבתי, בצורה הרבה יותר מרתקת ממני, כי בתחום הסיפור בעל פה, הם כנראה מוכשרים יותר ממני…
"אבל מאחר והזדמנה לידי מצווה זו של זיכוי הרבים, אני אשמח לתת מעט מניסיוני כדי לסייע ליהודים אחרים לקיים את מצוות 'והגדת לבנך', בהידור גדול יותר.
"בראש ובראשונה, צריכים לדעת שכדי לספר סיפור בצורה טובה, צריכים לייצר אווירה מתאימה.
"אף אחד לא קורא סיפור כשהוא רץ לתחנה כדי להספיק את האוטובוס שעוד רגע בורח לו. את הסיפור קוראים כשישובים על הכורסה, עם כוס תה, מתחת למזגן שמנעים את האווירה, והמהדרים גם מעבירים את הטלפון למצב שקט כדי שיוכלו להתרכז בקריאה ולהפיק ממנה את העונג המירבי.
"כשאתה מגיע לליל הסדר ויש בבית בלגאן, ילדים בוכים ומבוגרים משוחחים, זה כמובן יהיה קשה יותר לספר את הסיפור, ולא תמיד יש לנו אפשרות לשלוט באווירה ולתזמן אותה, אבל צריכים לעשות את מה שאפשר, בלי לחץ כמובן, כדי שהאווירה תהיה נוחה ונעימה לסיפור".
להבין את החשיבות
"צריכים גם להבין את החשיבות של סיפור יציאת מצרים, ואת החשיבות העצומה של הלילה הזה, ליל הסדר", אומר הרב ויינשטוק. "אני באופן אישי, כל שנה, בתחילת ליל הסדר, אני מספר את המעשה הנפלא ששמעתי מידידי הגה"ח רבי ישראל נח גולדברג שליט"א, ששמע אותו מפיו של החסיד הישיש רבי משה בוים זצ"ל, שתיאר באוזניו איך היה נראה ליל הסדר אצל הרבי הקדוש בעל ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר, לפני כ-150 שנה. הוא היה מתאר איך ה'ישמח ישראל' נכנס לאולם הגדול שהיה מלא וגדוש בחסידים, כשפניו חיוורות כסיד, הוא הכריז "מי שלא מאמין שהלילה הזה אפשר לצאת מהמדרגה הנחותה והנמוכה ביותר ולהגיע למדרגה הגבוהה ביותר – הוא הבן הרשע שעליו מדברת ההגדה", ואז הלם הרבי בעוצמה בשולחן עד שהכלים שהיו עליו נעתקו ממקומם, ופניו האדימו כלפידים.
"הסיפור הזה, אם מספרים אותו בצורה הנכונה, עם רטט של קדושה, מכניס את כל המשתתפים ב'סדר', לאטמוספירה אחרת!
"כמו כן אני תמיד מזכיר את דברי קדשו של הרבי ה'דברי יואל מסאטמאר' שהיה אומר שמי שלא רואה את אליהו הנביא בליל הסדר, הוא לא בנאדם בכלל…
"כמובן שאנחנו לא מחזיקים בדרגות כאלו, אבל אנחנו צריכים לדעת שהיו צדיקים שהחזיקו בזה, ושהלילה הזה הוא לילה מאוד מאוד גדול וקדוש, זה לא סתם אסיפה משפחתית נחמדה ונעימה ששרים ואוכלים והולכים איש איש לדרכו, אנחנו באים ללילה הזה עם מטרה לקחת ממנו כמה שיותר לשאר ימות השנה.
"מדי שנה אני גם משתדל שיהיו כמה דקות של שקט ואז אני מקריא את הקטע מהזוהר הקדוש, שמופיע בהתחלה בחלק מההגדות, ובו מתאר הזוה"ק איך הקב"ה וכל הפמליה של מעלה באים לבתיהם של ישראל בלילה הזה, כדי לשמוע אותם מספרים ביציאת מצרים, וכמה שעשועים גדולים ושמחה גדולה יש בשמים מהסיפור שיהודים מספרים ביציאת מצרים, וגם זה כדי להוסיף אווירה של רצינות והתרגשות.
"אצלי בבית באופן אישי זה קל יותר, כי הילדים וכל המשפחה יודעים שכל המנהגים והניגונים שאנחנו שרים בלילה הזה קיבלתי אותם מורשה מאבי מורי הגה"צ רבי שלמה מנחם ויינשטוק זצ"ל, שייצר ליל סדר מאוד ייחודי בשילוב של אבותיו – אדמו"רי בית לעלוב, וחמיו הלא הוא סבי הגה"ק רבי חנוך חיים הכהן זצ"ל, המקובל הפלאי מבתי מונקטש, שכל הליכותיו היו טמירות ונעלות ומבוססות על יסודות קבליים מובהקים, כך שכל האווירה בלילה הזה מאוד מאוד נעלה ומיוחדת ודמותו של אבי מורי עורך את הסדר עדיין חקוקה בלב ילדי, כי ב"ה זכיתי לשבת עם כל בני ביתי בסדר שלו במשך עשרות שנים, אם בביתו שלו ואם בביתי, כך שהמורשת הזאת עדיין חקוקה אצלנו מאוד חזק ב"ה".
לייצר אווירה
ועכשיו לגופה של המלאכה: "כשאני כותב סיפור, או כל סופר אחר, אנחנו לא מסתפקים רק בסיפור עצמו, אלא גם עוסקים ביצירת הרקע שמסביב.
"מה היה מזג האוויר באותו יום? האם הקור חדר לעצמות או שהחום העיק על הבריות? כלל גדול הוא שגיבור הסיפור תמיד צריך להצטמרר מקור, או לנגב את אגלי הזיעה המתגלגלים על מצחו.
"איפה זה קרה, הבית היה בית מרווח ומפואר, או אולי בקתה צרה ומטה לנפול? גיבור הסיפור היה עבדקן בעל כרס משתפלת או שהוא היה צנום וגבה קומה?
"ומה הם קולות הרקע? שומעים ציוץ ציפורים? קול פסיעות? המולת רחוב? יש שם בית חרושת סמוך, או אולי כביש סואן?
"ואם אנחנו מדברים על השעבוד במצרים, זה לא יהיה חכם לספר רק על העבודה עצמה: "הם עבדו קשה, אספו תבן, ערבבו עם הטיט ויצרו לבנים, לאחר מכן בנו קיר ולמחרת עשו את אותו הדבר". כמובן שזה משעמם מאוד.
"אבל אם אנחנו מתארים את היהודי הצנום שכל גופו מזיע, השמש קופחת על ראשו והחום מאיים לעלף אותו, ולעומתו את המצרי השמן עם הבגד האדום הרועש, והשרשרת הגדולה על צווארו, שיש לו על היד קעקוע עם ציור של אריה והוא מחזיק בפרגול שעשוי מעור של נמר… זה כבר נשמע אחרת… אף ילד לא יישאר אדיש אל התיאורים הללו".
להיכנס לתוך הדמות
עוד נקודה חשובה לא פחות מעלה הרב ויינשטוק בדבריו: "ההבדל בין סופר טוב לסופר פחות טוב, תלוי במידה רבה ביכולת שלו 'להיכנס לתוך הדמות'. זה אגב מה שמייחד ציירים טובים יותר.
"איך זה מרגיש להיות עבד? מה מרגיש היהודי הזה במצרים, כשלוקחים לו את התינוק וזורקים אותו ליאור. איך האמא רצה אחרי המצרי וצורחת צרחות איומות, איך מרגיש יהודי שרואה את המצרי האכזר מצליף באבא שלו בגלל שהוא 'התרשל' מעט באיסוף התבן ללבנים. איך מרגיש האבא כשהוא רואה שרותמים את הבן שלו למחרשה, ומצליפים בו בעוצמה רבה כדי לחרוש את השדה.
"האם אתה מסוגל להוריד דמעות על הילד ההוא שטבע עכשיו ביאור? אם אתה לא מסוגל לבכות עליו, עוד לא הצלחת להיכנס לדמות!!!
"כמובן שזה לא קל לכל אחד, צריך יכולת לדמיין את זה בפני עצמך בצורה חיה. אבל חשוב לזכור שאי אפשר לספר את הסיפור ולהכניס את השומעים אל תוכו, אם המספר עצמו לא נכנס פנימה אל תוך הדמויות!
"ולכן אני ממליץ למי שעיניו בראשו, לשבת עוד לפני ליל הסדר, בימים שלפני החג, וגם בערב החג עצמו, אם הדבר אפשרי, לעצום עיניים ולדמיין את עצמך שמה, במצרים, חם לך, קר לך, הבגדים קרועים, הידיים מגוידות, הילדים רזים, כחושים, מלוכלכים, הבית פרוץ מכל הכיוונים, והעבודה קשה מנשוא, וזה לא רק יום או יומיים, זה כל החיים!!!
"מי שיצליח להיכנס לדמות, מובטח לו שסיפור יציאת מצרים שלו ייראה אחרת".
מדרשים לא מוכרים
"עניין נוסף שכדאי להיערך אליו מראש, לתת לילדים 'ערך מוסף'. הרי את הסיפור הם מכירים ב"ה, היום אכשר דרא וכל הילדים והילדות לומדים במוסדות מסודרים שמלמדים אותם את סיפור יציאת מצרים.
"החכם עיניו בראשו, להתכונן לפני ליל הסדר, אפשר שבוע לפני ואפשר גם יותר, ולעיין במדרשי חז"ל, יש ב'ילקוט מעם לועז' ויש עוד מדרשים רבים אחרים.
"אני אתן דוגמה אחת קטנה… מכת ארבה, אנחנו כולנו רגילים לחשוב שארבה זה חגבים קטנים כאלו, שמגיעים בהמוניהם, כמו להקה של מקקים קטנים, בכפולות של מיליארדים, שמתנפלים על כל הצומח ומחסלים אותו.
"אבל יש מדרש שאומר שה'ארבה' היה גדול, ענק! הם היו יורקים אש, היתה זו סכנת נפשות לעמוד לידם, הם יכלו להרוג אנשים ביריקה אחת. הופה!!! עכשיו הילדים כבר מקשיבים, יש כאן צבא ענק של 'רחפני נפץ', הם באים בהמוניהם, אוכלים הכל ומי שמעז להתעסק איתם חוטף יריקה אדירה של אש שמשמידה אותו במקום. זה מעניין!
"כאלו מדרשים יש לאלפים, צריכים להתכונן, ללמוד אותם, ולספר אותם בליל הסדר ומי שיעשה כך, מובטח לו שהילדים שלו יקשיבו לסיפור יציאת מצרים שלו, ויבקשו עוד ועוד".
בלי לחץ!
"ולסיום אני אתן 'טיפ' אחד נוסף שלא קשור לעצם הסיפור אבל כן חשוב מאוד לדעתי לעשות אותו, וזה להכניס הרבה 'ברען' ושמחה בלילה הזה.
"אומרים את ההלל, נו… השאלה איך אומרים אותו? עם הנוסח המקובל בבתי הכנסת, זה נחמד, זה אפילו יפה, אבל זה לא מספיק. תכניסו שירים, בהלל, בפיוטים במזמורים, לשיר עם הילדים, מותר לכם לקום ולרקוד איתם קצת באמצע ליל הסדר.
"גם בתחום הזה, מי שעיניו בראשו יכול להכין מראש ניגונים מעניינים ומושכים, ואם הילדים לא מספיק מכירים אותם, אפשר להדליק מוסיקה בבית בימים שלפני פסח ולהשמיע את השירים הללו, אם יש לכם ניגון מיוחד על 'אחד מי יודע', אפשר לשיר אותו עם הילדים גם בליל שבת הגדול וגם במוצאי שבת הגדול או בכל הזדמנות אחרת, כדי שהם ידעו ויכירו את הניגון היטב, וכך בליל הסדר האווירה תהיה שמחה ונעימה.
"ואחרי הכל", מסכם הרב ויינשטוק, "צריכים לזכור שהילדים הם ילדים, הם לא מכונות, וזה לא 'תוכנית כבקשתך'. לפעמים, דווקא הרצון העז של ההורים שהילדים ישירו וישמחו וישתפו פעולה, מייצר אצלם ריאקציה. צריכים להיזהר מאוד שזה לא יהיה בכפייה חלילה כי אז יצא שכרו בהפסדו, והילדים יעדיפו לדלג על הלילה הזה כי הוא ישאיר להם רק משקעים רעים חלילה וחס.
"אם הילדים עייפים ולא משתפים פעולה, צריכים לדעת גם לוותר על כל התוכניות אם אין ברירה, פשוט להרפות את הלחץ, בשנה הבאה יהיה עוד ליל הסדר, הילדים יהיו יותר גדולים וישתפו פעולה בצורה טובה יותר. זה חייב לבוא בלי לחץ, כי כמו שאי אפשר לשמוע סיפור כשאתה רץ להספיק את האוטובוס, גם אי אפשר להתענג על סיפור כשהוא מגיע ממישהו שמכריח אותך לשבת, ומאיים עליך שאם לא תקשיב לו, הוא יטפל בך בכל חומר הדין…
"והכי הכי חשוב, להקדים ולומר כמה פרקי תהילים ולהתפלל לקב"ה שיזכה אותנו לנהל את ליל הסדר בשמחה ובנחת, באוויר הטובה ולקיים בהידור רב את מצוות 'והגדת לבנך' ואת שאר המצוות הגדולות שמקיימים בלילה הקדוש והנשגב הזה, ויהי רצון שנזכה במהרה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים עוד בשנה זו, אמן כן יהי רצון".
כל הכבוד על הטיפים
חבל על הזמן. ממש נהניתי מהם.