הרב בנימין בירנצוויג
"אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר" (יח, )
אריכות גדולה מובאת כאן בבקשתו של אברהם אבינו מהקב"ה למנוע את הפיכת סדום, אברהם אבינו מתחיל "אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר: וכך יורד לארבעים וחמשה, לארבעים… עד עשרה ופחות.
והדבר תמוה עד מאד, הרי מיד בתחילה כשאמר אברהם להקב"ה "אולי יש חמישים צדיקים" היה צריך הקב"ה להפסיקו ולומר לו, אין חמישים צדיקים, ויותר מזה מדוע נתן לו להמשיך בארבעים וחמשה בארבעים בשלושים עד עשרה, היה לו להפסיקו מיד ולומר שאין שם כלל צדיקים אפילו פחות מעשרה וחבל על בקשותיך?!
הארה נפלאה האיר לנו כאן, הגה"צ רבי אורי ויסבלום שליט"א בספרו הארת התפילה (עמ' ט), מלמדת אותנו התורה הקדושה, שהנקודה העיקרית בתפילה, איננה שהבקשה תתמלא, אלא עצם התפילה להקב"ה היא המטרה, משום שבעצם העמידה לתפילה לפני בורא העולם, מראה האדם שמבחינתו סיבת הכל היא בורא העולם, רק ממנו אפשר לבקש כי הוא עושה הכל, וא"כ גם אם הבקשה לא תתמלא אבל עצם התפילה רוממה את האדם לרומו של עולם, לדרגת אמונה גדולה בבורא העולם שהוא יוצר ובורא הכל שלו הכל ומשלו!
אברהם אבינו נתן לאברהם אבינו להמשיך בתפילתו, כי עצם התפילה היא המטרה, ולא רצה הקב"ה למנוע מאברהם את הרוממות הגדולה הבאה מכל תפילה שאדם מתפלל לפני בוראו.
כדאי להביא את מה שסיפר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל אשר הוא עצמו היה עד לדברים [הובאו הדברים בספר תפילה דיליה עמוד קמט):
עמדתי פעם בשדה התעופה באחת מערי אירופה, היתה זו שעת חניה בין טיסה לטיסה, בעוד עשר דקות המטוס אמור היה להמריא, מרבית הנוסעים כבר שהו בתוך המטוס והאחרונים שבהם עשו את ההכנות האחרונות לעלות.
והנה הבחנתי לפתע בדמות של יהודי חרדי העומד בפאתי בית הנתיבות כשהוא מתפלל תפילת שמונה עשרה של מנחה, המחזה היה כל כך מפעים עד שגם אני נעמדתי והתבוננתי בו ובשלווה שניכרה על פניו בעת עומדו בתפילה, עד מהרה זיהיתי אותו כמשגיח הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א.
בטוח הייתי שגם הוא יודע כי עוד רגע קט המטוס ימריא לדרכו ואם לא יסיים את התפילה תתקלקלנה כל תוכניותיו והוא יאלץ להמתין לטיסה הבאה, אבל רבי דן שליט"א ממשיך לעמוד בדביקות בתפילתו משל נמצא הוא בעולם אחר לא בשדה תעופה אירופאי, גם כאשר כבר נשמע קולו של הרמקול המכריז שהטיסה שלנו תצא בעוד שלוש דקות, לא נע המשגיח שליט"א ולא זז ממקומו. עמדתי כמסומר למקומי ועכשיו גם אני לא יכולתי לזוז, אמרתי לעצמי אם המשגיח שליט"א עומד כאן אשאר איתו ומה שיקרה לו יקרה לי.
שלוש דקות הללו חלפו והמטוס היה אמור כבר להמריא, רק כעבור עשר דקות נוספות סיים המשגיח שליט"א את תפילתו וכמו נחת מהעולמות שבהם היה, הוא הביט בשעונו הבין שאין כבר הרבה מה להפסיד, ופנה לומר עלינו לשבח בדביקות. שתי דקות נוספות עברו ואז הבחין בי רבי דן שליט"א תפסני בזרועי ושנינו צעדנו לעבר המקום בו היה אמור המטוס להמתין.
לפליאתנו גם המטוס עדיין עמד על מקומו כמסומר, עכשיו כבר מיהרנו שנינו לעבר כבש המטוס טיפסנו אל הפתח ובדיוק באותו רגע נסגרו הדלתות והמטוס יצא לעבר מסלול ההמראה.
לאחר מעשה התברר, כי אחד הנוסעים העיר את לבו של איש הבטחון שהיה בתוך המטוס על תיק חשוד שהונח באחד המדפים, איש הבטחון לא רצה לטפל בתיק לבדו הוא הזעיק עזרה ומיכשור לבדיקת החפץ החשוד, ואדהכי והכי עברו בדיוק אותן דקות שרבי דן סגל שליט"א עמד בתפילתו והמטוס יצא לדרכו.
כאשר המטוס היה כבר בשחקים ניגשתי אל המשגיח שליט"א ושאלתי הכיצד?! האם זו הדרך הראויה לעמוד שמונה עשרה בשדה התעופה מבלי לשים לב אל השעון?! הרי זו לא שאלה אם להתפלל או לא, אלא האם להתפלל באריכות או שמא לקצר מעט, כלום לא היה ראוי להתפלל קצת יותר מהר והעיקר לא להפסיד את הטיסה?! הרי אם כבודו היה מאחר ההפסד היה גדול והיה כרוך בביטול תורה וטלטולים מיותרים ממקום למקום, טענתי!
המשגיח שליט"א שמע את שאלתי חייך במאור פנים והשיב במשפט קצר, ומה אעשה ידידי היה לי כל כך נעים בתפילה עד שלא הרגשתי כלל שהזמן עובר!
מי שחש ברוממות התפילה, ב"אני קרבת אלוקים לי טוב" בעומדו להתפלל לפני מלך מלכי המלכים, הרי לא יחוש הוא בשום טרדות אחרות כלל – זוהי רוממות התפילה!