"וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת" (דברים כ"ו,י"ט)
"בעל הטורים" מבאר "לתהלה ולשם ולתפארת", כלומר מה שישראל משבחים ומהללים להשם, הוא לו לתפארת והיינו דאמרינן (מגילה טו:) "עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק", שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפילתם מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים.
תוכחה נוספת על עניין זה נמצא בסמ"ק (מצוה יא) וז"ל אוי להם למדברים דברים בטלים או עושים שחוק וקלות ראש בבית הכנסת בשעת תפילה ומונעים בניהם מחיי עולם הבא, כי יש לנו לעשות ק"ו בעצמינו מעובדי אלילים אשר אינם מאמינים, עומדים כאלמים בבית חרפותם כל שכן אנו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ומצינו במדרש ובתלמוד, גם סיפרו לנו אבותינו וראינו בעינינו כי כמה בתי כנסיות אשר נהפכו להיות בתי עובדי אלילים על שהיו נוהגין בהם קלות ראש.
בשו"ת הרדב"ז (אלף קס"ה) מובא תקנה שתיקן הרמב"ם שהסכימו איתו על היושבים בבית מדרשו וכל תלמידי חכמים שהיו בדורו שלא יתפללו אלא תפילה אחת דהיינו שאומר השליח תפילה י"ח בקול רם וכל העם עונים אחריו בלחש מילה במילה. וטעם לתקנה זו הביא שם "לפי שכשיחזור שליח צבור להתפלל בקול רם כל מי שהתפלל ויצא ידי חובתו יהפוך פניו לספר עם חבירו או לשיחה בטלה ויחזור פניו מהמזרח וירוק ויסיר כיחו וניעו. וכשיראה אותו חבירו שאינו בקי יעשה גם הוא כן בלי ספק ויחשוב שזה שאומר שליח צבור אין לסמוך עליו וא"כ יצא מבית הכנסת כל מי שאינו בקי והוא לא יצא ידי חובתו ותתבטל הכוונה אשר בעבורה חוזר שליח צבור התפילה שהוא להוציא את שאינו יודע.
ואמנם כשלא יתפללו הקהל בלחש כלל אלא יתפללו הכל אחר שליח צבור תפילה אחת בקדושה כל מי שיודע להתפלל יתפלל עמו בלחש והבלתי בקיאים ישמעו ויכרעו כולם עם שליח צבור ופני כל העם אל ההיכל בכוונה ויצאו כולם ידי חובתן. ויוסר חילול השם שנתפשט בין העכו"ם שהיהודים רוקקים וכחים ומספרים בתוך תפילתם שהרי הם רואים זה תמיד ומעידים עליו.
ע"פ תקנה זו היו מתפללים כולם יחד הש"ץ בקול רם והעם בלחש עד שסיימו התפילה כאחד, ומה שתיקון זה הוא כנגד דין הגמרא לא ראה בכך מונע לפי שאנו אומרים באיסורי תורה "עת לעשות לה' הפרו תורתך", ותקנה זו המשיכה עוד הרבה זמן אחר מותו של הרמב"ם.
ומביא שבשנת ה' אלפים רצ"ט פרצה מחלוקת במצרים בין קהל הספרדים לבין ילידי המקום, והרדב"ז שם פוסק כשיטת הספרדים שיש לבטל תקנת הרמב"ם, עי"ש שסולקו כבר הסיבות שהביאו לתקנה זו. ובשו"ת הרשב"ש (לר' שלמה בן התשב"ץ סי' נ"ו) כתב שאם אביו היה מסכים עמו היה מבטל את חזרת הש"ץ. ועיין בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי י"ב) שמאריך בזה ומביא אחרונים שאף בזמננו רצו לבטל חזרת הש"ץ.
(קב ונקי)