אחד מאנשי החסד המיוחדים בדור הקודם, היה רבי שמואל יצחק שטרן זצ"ל, מי שהיה חבר בהנהלת בית היתומות הירושלמי 'בית לפליטות', מייסד בית ההחלמה בבית וגן שלאחר מכן עבר לטלז סטון, ומייסד 'קרית בנות'.
רבי שמואל יצחק היה יהודי תלמיד חכם, אבל את עיקר הייעוד שלו ראה בעשיית חסד, ואכן זכה להירשם באותיות של זהב בדברי הימים של אנשי החסד היהודיים בדורות האחרונים.
שוחחנו עם בנו, הרב אברהם ישעיהו יבלחט"א, ששמח על ההזדמנות, כדי לגלות טפח וטפחיים מדמותו המיוחדת של אביו המנוח.
"אבא הגיע ממשפחה מאוד מיוחדת", הוא מספר, "הוא היה נכדו של הצדיק האמריקאי הנודע רבי יעקב יוסף הרמן זצ"ל, שדמותו התפרסמה ביתר שאת לאחר שבתו הגב' שיין פרסמה את הספר 'הכל לאדון הכל', שסיפק לרבים הצצה אל תוך הבית המיוחד הזה.
"על שולחנו של הסבא היו מתארחים כל גדולי עולם בעת שבאו לארה"ב לצורך חיזוק או לגיוס כספים וכדו'. זה היה בית של מסירות נפש מופלאה לכל דבר שבקדושה.
"אבי מורי התייתם מאביו, רבי יום טוב ליפמן שטרן זצ"ל, בעת שהיה צעיר לימים, ומאז התחזק עוד יותר הקשר בינו ובין הסבא רבי יעקב יוסף הרמן, שגידל אותו כאילו היה בנו, וטיפח אותו במסירות ובאהבה רבה.
"אבל אם אנחנו רוצים לדבר על מעשי החסד של אבא זצ"ל, אנחנו צריכים לחזור אחורה, לסיפור שאירע לפני למעלה מ-75 שנה, כשאבי היה ילד כבן חמש שנים.
ניתוח מאולתר
"באותן שנים הם עוד התגוררו בארה"ב, וכדרכם של תושבי ניו יורק, גם הם יצאו בימות הקיץ המהבילים אל הקאנטרי, להתרחק מעט מהלחות הגבוהה שבניו יורק סיטי, ולהתבשם מאוויר ההרים הצלול והנעים.
"צעד הילד בן החמש יחד עם אמו, באחד ממשעולי הכפר בו שהו, והנה לפתע הגיחה משאית כבדה מעבר לעיקול הדרך, סטתה רק במעט מהכביש אל השוליים הצרים. די היה בכך כדי להעיף את הפעוט למרחק של כמה מטרים, וכשהוא צנוח על הקרקע נחבט ראשו בסלע חשוף.
"סבתא שלי שהיתה עדה למחזה המבעית, לא איבדה עשתונות, היא מיהרה לרוץ, הרימה את הילד שהיה פצוע בצורה אנושה, ואצה רצה אותו לבית הרפואה הקרוב.
"אלא שבמקומו מהסוג זה אין בתי חולים, וכדי להביא אותו לחדר מיון אמיתי עם רופאים שמסוגלים לנסות לטפל בכזאת פציעה, היה צורך להשיג רכב, ולנסוע כברת דרך לא מבוטלת, כשבינתיים הילד מדמם מהראש וממקומות נוספים בגוף בצורה מאסיבית.
"בצר לה פנתה סבתא ע"ה לבית אבות שהיה בקרבת מקום התאונה, שם, בבית האבות היו כמה אחיות ואולי גם רופא ששהו במקום כדי לטפל בקשישים, ולשם היו תושבי האזור פונים כשהיו זקוקים לסיוע רפואי דחוף.
"סבתא היתה מספרת, שכשהיא הגיעה עם אבא לבית האבות הזה, היתה מאוד מבוהלת. נכנסה עם הילד המדמם לבית האבות, והחלה לצרוח ולבקש עזרה. האחיות חשו לעזרתה, אבל כשראו ילד עם פגיעת ראש חמורה כל כך, נרתעו לאחוריהן, פחדו אפילו לגעת בו. כולם הסתכלו עליו כעל מי שנושם את נשימותיו האחרונות, ברור היה להם שאין לו שום סיכוי לחיות.
"והנה אירע נס של ממש. פתאום הופיע בבית האבות בנה של אחת הקשישות השוהות במקום. הלה היה רופא, מנתח בכיר בבית חולים מפורסם. לא רק שהוא הגיע לבקר את אמא שלו, אלא שהוא גם הביא אתו את התיק האישי שלו עם הציוד הרפואי.
"הוא ראה את הילד הפצוע, ומיד תפס פיקוד על האירוע. "פנו לי חדר והכינו לי שולחן ניתוחים מאולתר", הוא דרש. הוא הביא את התיק מהאוטו, שפך חומר חיטוי על השולחן, השכיב את הילד והחל לנתח אותו ניתוח חירום מאולתר, שהציל את חייו. תוך כדי הזעיקו אמבולנס והרופא ליווה את אבי לבית החולים, שם המשיכו הרופאים להיאבק על חייו, עד שהצליחו לייצב את מצבו. אבא יצא מכלל סכנה, החלים, התאושש ושוחרר לביתו כאחד האדם.
לימים סיפר לי אבי, שבתקופה שלאחר מכן, אמא שלו לא ידעה את נפשה מרוב אושר על הנס המופלא שאירע לבנה האהוב. כבת לרבי יעקב יוסף הרמן, היא קיבלה חינוך מיוחד במינו ואת החינוך הזה העבירה גם לבנה:
"החיים שלך ניתנו לך במתנה גמורה", היא אמרה לאבי. "הקב"ה נתן לך מתנה, וזה אומר שיש לך שליחות מיוחדת. מסתבר שיש לך תפקיד מאוד חשוב כאן בעולם, שבגללו נעשה לך כזה נס גדול נגד דרך הטבע. לכן, כשתגדל קצת, אני רוצה שאתה תמצא את התפקיד שלך, תבין מה השליחות שלך, ותיישם אותה בעקביות, כי לכך ניצלת…".
שידוך מסדום
"אין צורך לומר שהשליחות בה בחר אבא זצ"ל, היתה השליחות של חסד", ממשיך הרב אברהם ישעיהו שטרן את הסיפור, "אבל כדי להבין למה הוא בחר דווקא בחסד, אני רוצה לסבר את האוזן ולספר איזו אנקדוטה שאירעה עשור וחצי מאוחר יותר, שממנה אפשר יהיה להבין באיזו אווירה גדל אבי.
"היה זה כשהוא הגיע לפרק 'האיש מקדש', וחיפשו לו שידוך מתאים. באותה עת אבי למד בישיבה בארץ, ואמו עוד התגוררה בחו"ל, לכן התגורר אבי בביתו של הסבא יעקב יוסף שכבר עלה לארץ.
"והנה ביום מן הימים הוצעה הצעת שידוך מעניינת, ונראה היה שיש על מה לדבר. אבל הסבא, רבי יעקב יוסף הרמן, אמר לנכדו המדובר, שלפני שמתחילים להתקדם עם זה, הוא רוצה ללכת לבית המשפחה של המדוברת, להפתיע אותם. הוא רוצה לבדוק איזה מן בית זה, אם זה בית של יהודים יראי ה', אם הסגנון שלהם הוא סגנון תורני וירא שמים, או שאולי הם לא כל כך מתאימים.
"עלה על אוטובוס ונסע לשכונה שבה התגוררה אותה משפחה, החזיק בידיו פתק עם הכתובת והחל לחפש. הוא הלך אנה ואנה, יהודי מבוגר עולה חדש, היה זה יום חם מאוד, והסבא לא הצליח למצוא את הכתובת המבוקשת. ניסה לשאול אנשים, אבל לא היתה נפש חיה ברחוב, אולי בגלל החום העז, אולי היתה זו שעה שכולם היו בעבודה.
"הוא עלה לבניין הסמוך, נקש בדלת וחיכה שיפתחו לו כדי לשאול איך מגיעים לאותה הכתובת שהוא מחפש. מתוך הבית עלה רחש של תנועה, העינית שבדלת התכהתה לרגע, מישהו הציץ, התבונן בו ו… החליט שלא לפתוח את הדלת.
"הוא עבר לדלת הבאה וגם שם לא פתחו לו. ניסה לעלות קומה, עבר לבניין אחר, ניסה ברחוב השני, אף אחד לא פותח את הדלת. ייתכן שאנשים ראו אדם בעל דמות רבנית, פחדו לפתוח שלא ינסה להחזיר אותם בתשובה או לשכנע אותם לשלוח את ילדיהם לחנוך התורני…
אנחנו גומלי חסדים…
"סבא חזר הביתה ואמר לאבי מורי זצ"ל, שזה לא ילך. את השידוך הזה הוא דוחה, הוא לא מוכן לעשות כזה שידוך.
"אבא ניסה לברר איזה פסול מצא בהצעה? יש להם בבית דברים פסולים? אין להם מזוזה בפתח, מה יכול כבר להיות???
"אבל הסבא ענה לו תשובה פסקנית: "אנחנו לא משתדכים עם משפחות מסדום".
"סדום? איך הגענו לסדום? אמר לו סבא, משפחה שמתגוררת בשכונה שבה אנשים לא פותחים את הדלת לאדם מבוגר ביום כל כך חם, זאת משפחה שגרה בשכונה שאינה יודעת מה זה חסד. גמילות חסדים זה השורש והבסיס הכי חשוב לבית יהודי, אנחנו לא יכולים להשתדך עם אנשים שגרים במקום כזה, אנחנו משתדכים רק עם אנשים שמבינים ושכל הסביבה שלהם מבינה שחסד זה דבר שחייבים לעשות, ושעושים אותו בשמחה".
"כשהסבא הסביר לו שמדובר כאן בעניין של חסד, אבא שלי כבר הבין מצוין. נו… ברור. אנחנו גומלי חסדים, בוודאי שסבא יפסול כזאת הצעה…
"זאת כמובן רק אנקדוטה קטנה מתוך מסכת חיים של משפחה שמעשי החסד שלה היו לשם דבר, ושהיתה עסוקה בחסד באופן מופלא, כולם כולל כולם, יומם ולילה בלי גבולות ובלי קווים אדומים…
"ולכן, כשאבי מורי היה צריך לבחון מה היא השליחות שלו בחיים, לא היה זה בכלל פלא שהוא בחר בחסד. זה היה החינוך שהוא קיבל, ובהתאם לחינוך הזה הוא הועיד את כל חייו לעשיית חסדים".
"אגב, מעניין לציין שכשחלה אבי את חוליו האחרון, הרופאים שלו נתנו לנו את התוצאה של הבדיקות שלא היתה מעודדת בלשון המעטה, ואני ואחי נכנסו לאבא כדי לעדכנו. אבא קיבל את הבשורה בצער, אבל מיד אמר לנו במילים ברורות: "אין לי שום טענה על כך. למעשה, כבר בגיל חמש הייתי אמור להיהרג באותה תאונה. הקב"ה נתן לי מתנה מיוחדת כשהוסיף לי שנות חיים עד עכשיו, וכשמקבלים מתנה אומרים תודה, לא מתלוננים על כך שהיא מדי קטנה או קצרה לטעמנו…
"עשינו חשבון, אחי ואני, שמאז התאונה ועד עת פטירתו חלפו בערך 72 שנה, בגימטריא 'חסד', עוד סימן למה שאמרה הסבתא שלנו, שהקב"ה נתן לו מתנה כדי שיבצע שליחות מיוחדת, והוא אכן ביצע אותה נאמנה במשך 'חסד' שנים".
כמו אברהם אבינו
"לימים, נוצר קשר קרוב מאוד מאוד בין אבי מורי, ובין הגאון הגדול רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, רבה של אנטוורפן שבבלגיה.
"הרב קרייזווירט היה תומך מובהק במפעלות החסד של אבי מורי. בכל פעם שהיתה לו הזדמנות הוא היה מביע תמיכה, וגם פונה לעשירים הנדיבים אשר בעם ומעודד אותם להרים תרומה נכבדה למפעלות החסד הללו, כולל בשנים שבהן אנטוורפן היתה בירת היהלומים העולמית, והיהודים שהתגוררו בה עסקו בהמוניהם בסחר היהלומים והיו ביניהם עשירים רבים.
"ההערכה של הרב קרייזווירט למפעלות החסד הללו באה לידי ביטוי בין היתר בכך שהיה אומר לאבא שהוא חייב להכין בבית ההחלמה ליולדות, בטלז סטון, חדר אחד מיוחד שיהיה שמור עבור משיח בן דוד לכשיבוא ויגאלנו.
"ומה יעשה המשיח בבית החלמה ליולדות, בוודאי תשאלו, אבל אצל הגר"ח קרייזווירט זאת בכלל לא היתה שאלה.
"הרי בדרך לירושלים יעבור המשיח על יד טלז סטון, נכון? הוא יעבור על יד וישאל מה זה הבניין הזה שם שמאיר בכזה אור מופלא של חסד? יגידו לו שזה בית החלמה שהוקם במיוחד עבור יולדות, עבור אותן יתומות בוגרות בית היתומות 'בית לפליטות', שילדו תינוק ואין להן אמא שתוכל לקבל אותן לתקופת החלמה והתחזקות, ולכן הוקם במיוחד עבורן מוסד כזה מיוחד…
"נו… כזה בניין מופלא של חסד? כזאת מחשבה מעמיקה של חסד, חושבים על היתומות לא רק אין הם יחיו עד החתונה אלא גם אחרי החתונה היכן יוכלו להחלים ולהתחזק מהלידה? בכזה מקום, כך יגיד המשיח, אני חייב להתארח. הוא ייכנס לטלז סטון, יפנה לבית ההחלמה ויבקש לנוח בו, בעודו בדרך לבית המקדש…
"הרב קרייזווירט הפתיע פעם אחת את אבא שלי באמירה מרעישה לא פחות: "דע לך רבי שמואל יצחק", כך הוא אמר לאבא, "אתה לא יכול להיות למדן כמו רבי עקיבא אייגר, גם אם מאוד תרצה ותנסה ותשקיע את כל חייך בלימוד תורה בעמקות, לא תגיע לדרגה של רבי עקיבא אייגר. מה לעשות? רבי עקיבא אייגר יש רק אחד. לא אני ולא אתה יכולים להיות כמוהו…
"אבל… אתה כן יכול להיות בעל חסד כמו אברהם אבינו…".
"אבא שלי שמע כאלו דברים, הוא נרתע לאחוריו… מה??? אברהם אבינו… הרי אברהם אבינו עליו נאמר אחד היה אברהם, כל העולם כולו מצד אחד ואברהם אבינו מהעבר האחר… אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות, בן שלוש הכיר את בוראו, איזה מן דיבורים אלו בכלל, מי יכול להגיע לדרגה של אברהם אבינו???".
השיב לו רבי חיים והטעים את דבריו: "מעשי החסד אינם תלויים בנותן אלא במקבל. נכון, אתה לא יכול להיות קדוש נשגב כמו אברהם אבינו, אבל אתה יכול לעשות מעשי חסד כמוהו, כי כשמגיע אדם צמא ואתה נותן לו כוס מים, זה לא שונה מאותו אדם צמא שהלך במדבר ואברהם אבינו נתן לו כוס מים. מה ההבדל? הוא צמא והוא צמא, שניהם קיבלו כוס מים, שתו לרוויה והמשיכו בדרכם!
"אם אתה מפקיר את חייך כדי להכניס אורחים ולגמול חסדים, אם הבית שלך פתוח לרווחה לכל דורש, ואתה עוסק כל היום כולו בגמילות חסדים, אתה יכול להיות בעל חסד כמו אברהם אבינו…".
האמירה הזאת, בעצם נותנת לנו מעין קריאת כיוון. כמובן שאף אחד מאתנו לא יכול להיות אברהם אבינו, אבל אנחנו בהחלט יכולים להידבק במידת החסד שלו, ולהגיע לדרגות מאוד גבוהות בחסד. כל מה שצריך זה רק שני דברים, לרצות לעשות חסד עם כל הלב, ולוותר על כל מה שיש לנו כדי לגמול חסד עם הזולת.
"אני חושב שרבי חיים קרייזווירט לא סתם אמר את הדברים דווקא לאבי מורי, כי באמת אבי מורי אכן היה ממש מושלם במידה הזאת של נתינה לאחר מכל הלב, והפקרת צרכי עצמו למען אחרים".