מאת: הרב עמרם בינעט
כדי להבין את עוצמת גמילות החסדים של אברהם אבינו, אנחנו צריכים לדמיין את הפעולות שלו במונחים מודרניים. אנחנו שומעים שיש שם אוהל, ועץ גדול, עם כמה פרים בני בקר שנמצאים בקרבת מקום, זה נשמע לנו משהו מאולתר כזה, לא מסודר.
אבל למעשה אם אברהם אבינו היה חי בזמננו, הוא היה פותח מסעדה ענקית, עם דלתות אוטומטיות מכל צד, שטיחים מקיר לקיר, מערכת מיזוג אוויר איכותית, וצוות של שפים שעומדים הכן כדי להכין לכל אורח את המנה האהובה עליו. רוצה לשון? אין בעיה, ישחטו במיוחד עבורך בהמה ותקבל לשון, מה יעשו עם כל השאר? זה לא משנה, עכשיו יש אורח שרוצה לשון.
הכניסה וקבלת המזון האיכותי, מנות גורמה מעוצבות ויין משובח, לא כרוכות בתשלום. אין צורך להציג כרטיס חבר, לא ספח של תעודת זהות, לא תלושי שכר של שלושת החודשים האחרונים. כלום! רק שב ותאכל.
רק דבר אחד הוא ביקש, לברך לקב"ה. למה? כדי ללמד את האנשים שיש בורא עולם שנותן כל הזמן, נותן ונותן ומשפיע ולא עוצר את הנתינה שלו אפילו לרגע אחד, ובדרך הזאת כולם צריכים לדבוק, באופן הזה כולם צריכים להתנהג.
ההשפעה של אברהם אבינו היתה כל גדולה, שהוא שינה את ההיסטוריה. את כל הטבע האנושי הוא שינה. עד אז, לאנשים לא היתה שום נטיה לעזור זה לזה, כמו שחתולים לא עוזרים האחד לרעהו, כמו שעטלפים לא עוזרים זה לזה, גם אנשים לא עזרו. כל אחד דאג רק לעצמו. אברהם אבינו שינה את הטבע, פתאום יש מושג של ערבות הדדית, פעילות חברתית, קרנות סיוע. זה לא מה שהיה קודם.
היתה רק עיר אחת שהתמרדה והלכה בכיוון ההפוך, סדום. שם דבקו בכל תוקף בדרך הישנה והקלוקלת. "שלי שלי ושלך שלך".
המפרשים אומרים על דברי המשנה באבות שהאומר שלי שלי ושלך שלך זו מידה בינונית ויש אומרים מידת סדום, שבעצם גם בסדום התחילו כמידה בינונית. החוקים שלהם היו כאלו שקבעו שכל אחד יש לו את שלו ואסור לבקש מאחרים. בהמשך התפתח איסור גם להעניק לאחרים, מי שהעניק לאחרים קיבל עונש, ולבסוף זה הגיע להשחתה מוחלטת.
מידה שצריכים לטפח
ומה לגבי הדור שלנו? האמת שגמילות חסדים זאת מידה שאנחנו צריכים לטפח. כולנו התברכנו בה, הרי כתוב שזהו אחד משלושת הסימנים למי שהוא מזרע ישראל: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. אבל גם כתוב שמי שיש לו 'עין טובה' הוא מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום, כלומר זה משהו שצריכים ללמוד ולהתרגל אליו, אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו בהנהגה הזאת של גמילות חסדים, כדי להיקרא תלמידים של אברהם אבינו.
אבל איך מרגילים את עצמנו? התשובה היא שמתחילים ליזום, לחפש איפה אפשר לעשות חסד. יש הרי כל כך הרבה אופציות ואפשריות.
כך למשל ראיתי הנהגה מאוד מיוחדת אצל אבי מורי שליט"א. יש לו בבית כמה מדפים עם ספרים שאינם קשורים זה לזה, כולם של מחברים בני זמנינו כל אחד בנושא שונה לחלוטין.
מה הסיפור? מדובר בספרים שהוא קנה רק כדי לחזק את המחברים שלהם. מגיע אברך ומוכר ספרים שחיבר, למה לא לשלם 40 שקלים ולעשות חסד עם יהודי? הרי הוא התייגע והתאמץ מאוד עד שהדפיס את הספר. הרי כשלא קונים ממנו את הספר, זה עלול לשבור אותו, זה מאוד מאכזב. לעומת זאת, הרכישה מחזקת אותו, נותנת לו כח, וגם עוזרת לו כלכלית, ברוב המקרים גם לא מדובר בספרים יקרים, בשלושים או ארבעים שקלים אפשר לגמול חסד עצום עם יהודי, אז למה לא?
נו, יהיו שיאמרו שזה עולה הרבה כסף. לא לכל אחד יש יכולת. אבל יש מספיק אופציות של גמילות חסדים בלי שום עלות. כך למשל אחד מחברי מקפיד מאוד להחזיק כמות נכבדה של ממחטות אף, טישו, בכיס שלו. כך הוא תמיד זמין לתת טישו למישהו שזקוק בסביבה.
כמה פעמים אנשים בסביבה מבקשים טישו ואין לך לתת להם? הוא מקפיד שתמיד יהיה לו לתת וזוכה בגמילות חסדים עצומה בהזדמנויות רבות. זה יכול להיות גם עם עט, גם זה חסד עצום לתת לאנשים עט ברגע שהם זקוקים לו כל כך.
יש משהו עוד יותר זול. לחייך לאנשים ולומר תודה למי שנותן לנו שירות. אם זה נהג אוטובוס או מנקה רחובות.
(קטעים מתוך מאמר נרחב שיפורסם אי"ה בגליון 'לקראת שבת')