הרב יחיאל סבר
סיפר מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א, ראש ישיבת רשב"י וחבר מועצת גדולי התורה:
בבחרותי כתבתי חידושי תורה במסכת כריתות, וכיון שהעליתי אותם על הכתב גם הדפסתי אותם כקונטרס קטן, אפילו לא מכורך, לעילוי נשמת אימי ע"ה. אבי זצ"ל הגיש את הקונטרס למרן הגר"ר בענגיס זצ"ל, וכפי הנראה לא הוה ניחא ליה שבחור צעיר מוציא קונטרס, גם אם יהיו בו חידושים טובים, והוא ביקש מאבי שיקרא לי.
נסעתי במיוחד מבני ברק לירושלים, נסיעה ארוכה בימים ההם. לאחר כניסתי לביתו ונתינת שלום הוא החל מיד לדבר על ענין הקונטרס, הוא שאל: "כתבת על כריתות, אבל איך כותבים על כריתות לפני שעוסקים בזבחים, מה עם זבחים?"
השבתי לו שלמדתי כבר זבחים. אמר הרב בענגיס: "אם כן, שב נא". התיישבתי והוא החל לשאול כמה שאלות בזבחים, ארבע חמש שאלות, פלוגתות רש"י ותוספות במספר סוגיות ועוד, ומשראה שאכן למדתי מסכת זבחים התרככה דעתו ואמר: "נו טוב, אני אעבור על הקונטרס".
חלפו כמה ימים ולפתע נקראתי אל מרן החזו"א. מרן החזו"א החל לדבר עימי בענין מסוים שכתבתי בקונטרס, בדין פסח שני בשיטת הרמב"ם. החזו"א פנה ואמר לי: "אתה כתבת שלפי שיטת הרמב"ם שהנלמד מי"ג מידות הוא רק מדברי סופרים, אפשר ליישב כמה עניינים אחרים, ועוד הארכת בשיטה זו של הרמב"ם. אבל, מנין לנו דיבורים אלו? וכי אפשר לומר שכך דעת הרמב"ם?!"
והוסיף מרן החזו"א ואמר: "לכן, בפעם הבאה כשתדפיס שוב את הקונטרס, תציין שהעירו לך שלא שייך להגיד שכן דעת הרמב"ם (שהרי סוקלים על דבר הנלמד מי"ג מדות). אינך צריך לקרוע דף זה מהקונטרס אבל חייבים לתקן את הדבר".
כשיצאתי מהבית בלכתי בדרך חשבתי לעצמי, מה בסך הכל כתבתי כאן? הרי הרמב"ן עצמו הבין כן בדעת הרמב"ם, והוא הרי מקשה עליו וחולק עליו, א"כ מה העוולה הגדולה? והרי כתבתי מפורש כי מה שאני כותב הוא על פי מה שהבין הרמב"ן בשיטת הרמב"ם. החלטתי אפוא לשוב על עקבותיי. כך עשיתי. צעדתי חזרה, נכנסתי והרצתי את מחשבותיי לפני מרן החזו"א, הרי הרמב"ן הבין כך ברמב"ם ולמה לא שייך ואסור להגיד כך? והרי הדגשתי שזה לפי מה שהבין הרמב"ן בשיטת הרמב"ם.
מרן החזו"א השיב לי: "לא, אין לכתוב כך, אין לכתוב מה שכתבת". ניסיתי שוב להתעקש, והלא הרמב"ן הבין כך?! השיח בינינו חזר על עצמו, מרן החזו"א אמר: "איך אפשר לכתוב כך", ואני מבקש להבין, ואני חוזר ומדגיש, שרק לפי מה שהבין הרמב"ן בשיטת הרמב"ם כתבתי את דברי…
לפתע מרן החזו"א הגביה את קולו ודיבר בקול שלא הייתי רגיל לו בשום פעם: "צריכים להיות מודה על האמת, כך גדלים בתורה, זה הא' ב', רק אם יכולים להודות על האמת. בדרך הפוכה אי אפשר לגדול בתורה".
נחרדתי מהבעת פניו ומדבריו ומגודל המעמד וההתרגשות, התחלתי פשוט לדמוע. מרן החזו"א הבחין בהתרגשותי, ומיד שינה את השיחה, הוא חייך קצת ואמר לי בחביבות: "מאיר, אני אגיד לך, הרב בענגיס סבור בכלל שאין לו לאדם צעיר להדפיס קונטרס חדו"ת, ובגלל זה הוא שלח לי שליחות בנושא, הוא שלח להגיד שהיות והזכרת בקונטרס דברים ממני, הוא מבין שיש לי שייכות להקונטרס, אך שלדעתו אין לתת למי שצעיר בימים להוציא לאור חידו"ת עלי ספר, והוא הביא לי ראיה שכן שורת הדין, את מה שכתבת בשיטת הרמב"ם".
והמשיך מרן החזו"א ואמר לי: "ובאמת, להרב בענגיס השבתי לגופו של דבר, כי לדעתי אפשר וראוי להדפיס גם בגיל כזה, והסיבה היא שבגלל זה לומדים יותר טוב ומדייקים יותר. אלו הדברים שהשבתי להגאון הרב בענגיס במה שנוגע לדבריו. אבל מה שנוגע לך, מאיר, אתה צריך לדעת שכשמעירים בדברי תורה עלינו להודות על אמיתה של תורה, ועליך לדעת ולהבין שכך אין לכתוב בשיטת הרמב"ם. וגם אם הרמב"ן כותב כן לענין להקשות על הרמב"ם. ולכן תכתוב שעוררו אותך שאין להדפיס כדברים האלו".
(מתוך שיחת חג מיוחדת למגזין 'במה')