במהלך היום יום אני משתדל כסדר להתחזק בשמירת העיניים בעת הליכה ברחוב וכדו'. בערב סוכות בשנה האחרונה, בסערת הטרדות הגדולות וההכנות לחג, הייתה אצלי התרפות מסוימת בנושא, לדאבוני.
ביום הראשון של חג הסוכות נכנסתי לביהמ"ד, וד' המינים המהודרים שלי בידי. והנה, כשבאתי להוציא את הלולב מתוך הנרתיק, אני שם לב שההדסים, שלקטתי אותם אחד אחד בשימת לב מיוחדת, החליפו כולם את צבעם הירוק והטרי – לצבע חום ויבש.
התפלאתי מאוד, שכן הקפדתי לפני יו"ט לעשות את כל הפעולות הנדרשות על מנת לשמור על טריותם. והנה מיד בתחילת החג, כשההדסים של כל הקהל רעננים ולחים, אצלי הם כמושים ויבשים.
היתה בכך עגמת נפש, אך לא פחות מכך גם פלא. התבוננתי מה זה היה לי, ועד מהרה הגעתי למסקנה שיש בכך רמז ברור משמים בשבילי. עלי ההדס הרי מרמזים על העיניים כידוע, ככל הנראה מצב העיניים בעת האחרונה לא היה כדבעי, ולכן מרמזי העין לא היו יכולים להיות במצב יותר טוב מאשר הנרמזים עצמם…
תיכף קיבלתי עלי להתחזק מחדש בשמירת העיניים. ביום א' דחוה"מ קניתי לי הדסים חדשים – שהחזיקו מעמד כל החג טריים כבשעת קנייתם, ויהי לנס!
(אוצרות שמירת העיניים)