סיפר הגה"צ ר' שלמה רובין שליט"א:
בצעירותי בהיותי בחור למדתי בישיבה בירושלים. היה זה ימי טרום חג הפסח של שנת תשנ"ג, ומכיון שהייתי צריך לחזור לביתי בארה"ב, רציתי להיכנס אל רבה של ירושלים הגה"צ רבי משה ארי' פריינד זצ"ל לברכת פרידה.
השעון הראה על 10:30 בערב בעת שצלצלתי אל בית הרב לשאול מתי אוכל להגיע. בני הבית אמרו לי כי הרב כבר עלה על יצועו לשנת הליל, היות ולמחרת אמור להתקיים בבית דינו 'מעמד חליצה', ולפני מעמד כזה נוהג הרב לעבור על כל הלכות חליצה, אשר בגין כך עליו לקום השכם בבוקר. אך הגבאי הבטיח לי שיקרא לי מיד כשהרב יתעורר משנתו.
כעבור שעה וחצי בסביבות השעה 12:00 בלילה, צלצל אלי הגבאי ואמר לי כי הרב כבר התעורר משנתו וכי הוא יכול לקבל אותי כעת.
בהגיעי אל ביתו זכיתי, לראשונה, לראות את הרב באמירת ברכות התורה בהתלהבות אש שלהבת, בו בעת אשר על השולחן כבר מוכן היה כרך השולחן ערוך אבן העזר כדי לעבור על הלכות חליצה.
בסיימו, פניתי אל הרב ואמרתי כי הנני נוסע אל ביתי שבאמריקה, וכי ברצוני להתברך שאוכל לשמור עיני בדרכים. לשמע בקשתי חייך הרב בהנאה גלויה תוך כדי שהוא מכה על לחיי באהבה, אחר כך בירך אותי, שאוכל לשמור את עיני בכל הדרך, ושהכל יבוא על מקומו בשלום.
באותן שנים נהוג היה להעביר את כבודת הנוסע ואת חבילותיו אל שדה התעופה – יום לפני הטיסה, וביום שלמחרת היו מגיעים היישר אל הטיסה. כך עשיתי גם אני, העברתי את חבילותיי יום לפני הטיסה, ולמחרת הגעתי אל השדה בשעה היעודה לטיסתי חזרה הביתה.
ברם, בהגיעי אל שדה התעופה ובעוד אני מכתת רגליי אל עבר מעבר הנוסעים, מודיעים לי מהרגע להרגע, כי אין לי מקום בטיסה, וכי המטוס מלא עד אפס מקום.
נהיה לי שחור בעיניים, אני חייב לנסוע הביתה, מה עושים? התחלתי להתווכח עם נציגי השירות כי אינני מסכים לכך, חייבים להעלות אותי לטיסה וכו'. הדיילים, בראותם כי אין ביכולתם לעזור לי, הלכו והזעיקו את הממונה עליהם.
הממונה אכן הגיע במהירות וניסה לעשות ככל אשר לאל ידו, הביט כאן ובדק שם, עד שפנה אלי ואמר לי כי אם ארצה להצטרף דווקא לטיסה זו, הרי שהוא יכול לארגן לי מקום ישיבה, אך לא יהא זה המקום הטוב ביותר במטוס…
לשאלתי מה הכוונה 'לא המקום הטוב ביותר', ענה, כי המקום הוא על יד הטייס, וכי לא אוכל לראות משם את 'המסך'…
למי שלא זוכר, פעם לא היה מסך נפרד מול כל מושב, אלא היו כמה מסכים גדולים לכל הנוסעים. הדבר הכביד מאוד את ענין שמירת העיניים, כי בשונה מהיום שאפשר לכבות את המסך, הרי שאז היה המסך עובד ומרצד במשך כל הטיסה, ופשוט לא ניתן היה להרים את העיניים במשך כל זמן הטיסה.
כמובן, מיד נעניתי בשמחה להצעתו של הלה – כי הרי מה יכול להיות מקום טוב יותר ממקום אשר בו המסך כלל אינו עובד? כך או כך, עברה עלי הטיסה ברוגע ושלווה, באופן הכשר למהדרין שעוד לא היה לי כמותו לפני כן, והכל בזכות ברכתו של רבה של ירושלים. ולא עוד, אלא שגם הזמנתי דיין פלוני שישב במטוס שיבוא לשבת על ידי.
כאשר סיפרו את המעשה באזני הרב, נהנה מאוד.
(אוצרות שמירת העיניים)
המושב ליד הטייס
הרבה לא יאמינו את הסיפור כי עדיין יש הרבה אנשים שלא טסו מעולם וחושבים שמושב הטייס זה בתא הטייס והם לא יודעים שיש בכל טיסה לפחות 2 טייסים כך שלטייס יש גם מושב במטוס בכדי לנוח