אתרוג: יש בו קדושת שביעית כיון שראוי לאכילה (שו"ת שבט הלוי ג,קנ"ה וז, נ"ז) ונחלקו הראשונים אם הולכים בו אחר חנטה או אחר לקיטה (ראה רמב"ם שמיטה ויובל ד, י"ב וראב"ד שם ובאור הגר"א ליו"ד של"א, קצ"א) ונהוג להחמיר כשתי השיטות, בין נלקט בשביעית בין חנט וכל שכן כשגם חנט וגם נלקט בשביעית – יש בו קדושת שביעית (חזון איש שביעית י"א, ז), אך, מותר לקוטפו מן האילן אף כשהוא ירוק (שלחן שלמה שביעית עמ' רכ"ד)
על כן למעשה:
א. בשעת קנייתו יש לשלם בהבלעה או לקנותו ע"י אוצר בית דין (רמב"ם ח, י"א וחזון איש שם)
ב. אין להוציא אתרוגי ארץ ישראל לחו"ל בוודאי לא בכמות מסחרית אלא רק בשעת הדחק ובמקום הפסד גדול, כדי שלא יופסדו פירות שביעית בא"י מחוסר דרישה (ראה שו"ת משנת יוסף ב, כ"ד – כ"ט ושו"ת אבני קודש בשם הגר"ז בהרן זצ"ל). לכל הדעות, יש להקל בהוצאת אתרוג אחד או שנים ובפרט אם יוחזרו לא"י וייאכלו ויתבערו בא"י (ראה כת"י מכתבי החזו"א והגריי"ק זצ"ל בארחות רבנו ח"ב עמ' שלא). ובשו"ת תשובות והנהגות ב, תק"ס מכתב מהגרי"ז מבריסק זצ"ל שביקש שישלחו לו אתרוג לחו"ל וביקש שיקנו לו אותו כבר בא"י שיהיה שלו, וראה גם שו"ת משנת יוסף שם.
ג. אין לברך על אתרוג משומר [שלא הפקירוהו בעליו] או נעבד [בעבודות הקרקע האסורות בשביעית] שלדעת רבים מהפוסקים אסור באכילה, ולמשנ"ב תרמ"ט, כל שאסור באכילה פסול למצווה (שו"ת חלקת יעקב ב, קכ"ט שו"ת חשב האפוד א, כ"ב) שכן מנהג ירושלים ת"ו עפ"י הגר"ש סלנט והגר"מ אריק זצ"ל, שלא לצאת ב"שמור ונעבד" וגם שלא להחזיק ידי עוברי עבירה. ומרן החזון איש זצ"ל, כידוע היקל באיסור שמור ונעבד, מחוץ לירושלים.
ד. אחרי סוכות יש לשמור על קדושת האתרוג ולא להפסידו בידיים או לשנות מדרך אכילתו, על כן אין לנעוץ בו ציפורנים כדי להריחו בהבדלה.
ה. יש לזכור לקיים בו מצות "ביעור" כשהגיע זמנו, והוא ברוב השנים בחודש שבט (שו"ת משנת יוסף ג, לד עפ"י הגר"ש סלנט) ובמכתב מהמהרי"ל דיסקין זצ"ל שהיה מחמיר לאוכלו מיד לאחר החג, וכן ציווה החזו"א זצ"ל (קצור דיני שביעית עמ' קי"ז).
ו. מותר לעשות מאתרוג ריבה או ליפתן [קומפוט] אבל אסור לעשות ליקר מאתרוג שביעית כיון שזה מקלקל הפרי אבל מותר לעשות ליקר מהקליפות (דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל) את המים שבישלו בהם את האתרוגים יש לשמור בקדושת שביעית אא"כ הינם מרים שאינם ראויים אפילו לשתיית בהמה (תורת הלוי להגר"ש ואזנר זצ"ל שביעית י"ג, כ"א מכת"י).
לולב: כיום שאין משתמשים בו לכיבוד (טאטוא) – על כן אין בו קדושת שביעית (שלחן שלמה שביעית עמ' רכ"ג, שו"ת שבט הלוי א, קפ"א ושו"ת חשב האפוד ב, קכ"ב).
הערה: אסור לקטוף לולבים או ענפי דקל בלי רשות הבעלים, בין בשביעית בין בשמינית, ואינו יכול לסמוך על המחמירים, שיש קדושת שביעית. אכן, התמרים הם הפקר וקדושים בקדושת שביעית לכל הדעות.
הדס: כיון שנוטעים אותו לצורך מצוה ולא להריח – אין בו קדושת שביעית (מהרי"ל דיסקין זצ"ל בשו"ת ציץ הקודש א, ט"ו), אכן יש להחמיר אם אפשר, ולרכוש את ההדסים שהקפידו בגידולם על דיני שביעית כהלכה וכשאי אפשר להשיג אחרים, אפשר לסמוך על המתירים "שמור ונעבד" בדיעבד (חזון איש שם). ואסור לקטוף הדסים בלי רשות הבעלים, כנ"ל בלולב.
ערבה: אין בה קדושת שביעית לכל הדעות (ספר קדושת שביעית, קונטרס ארבעה מינים).